ניסיון קודם והתמודדות של חברות גדולות
המכרז מיועד לחברות ולקבוצות בעלות ניסיון משמעותי בהקמת מתקני התפלה ותשתיות הנדסיות מורכבות. בין היתר, נדרש ניסיון בתכנון, בהתקנה ובהפעלה ראשונית של מתקן התפלת מי ים בשיטת אוסמוזה הפוכה, בכושר ייצור של לפחות 100 אלף מ"ק ביום. לחלופין, ניתן להציג ניסיון בכמה מתקנים שכושר הייצור המצטבר שלהם לפחות 150 אלף מ"ק ביום, בתנאי שאחד מהם מסוגל לייצר לפחות 80 אלף מ"ק ביום.
המתקנים המשמשים להוכחת הניסיון נדרשים לעמוד גם בתנאי זמן: עבודות ההקמה או ההרחבה צריכות להיות מושלמות מ-1 בינואר 2016 ועד למועד הגשת הבקשות, והמתקן צריך להיות פעיל במהלך 24 החודשים שקדמו למועד ההגשה.
בנוסף נדרש ניסיון כקבלן ראשי בביצוע מיזם הנדסי אחד בעלות של לפחות 300 מיליון שקל, או עד שלושה מיזמים בעלות מצטברת של לפחות 750 מיליון שקל. המיזמים צריכים לכלול עבודות הנדסה אזרחית, מכנית, חשמל, בקרה ומכשור, ולהיות מושלמים משנת 2016 ואילך.
גם בתחום התפעול והתחזוקה נקבעו תנאי ניסיון. המתמודדים נדרשים להציג ניסיון של שנתיים לפחות בהפעלת מתקן התפלת מי ים בכושר של 100 אלף מ"ק ביום, או ניסיון בהפעלת כמה מתקני התפלה וטיפול במים בכושר מצטבר של 150 אלף מ"ק ביום, שלפחות אחד מהם הוא מתקן התפלת מי ים בכושר של 50 אלף מ"ק ביום. תקופת הניסיון צריכה להיות משנת 2019 ואילך.
דרישות הון של מאות מיליוני שקלים
המדינה קבעה גם דרישות לאיתנות כלכלית של המתמודדים. אחת החלופות לחברות שאינן גופים פיננסיים מחייבת הון עצמי של לפחות חמישה מיליון שקל לכל אחוז החזקה בקבוצה המתמודדת, לצד עמידה בתנאים הנוגעים לתזרים המזומנים. משמעות הדבר היא שחברה המחזיקה לבדה במלוא הזכויות בקבוצה תידרש להציג הון עצמי של לפחות 500 מיליון שקל במסלול זה.
חלופה אחרת מאפשרת להציג הון עצמי של עשרה מיליון שקל לכל אחוז החזקה, כלומר מיליארד שקל במקרה של בעלות מלאה. לגבי קרנות השקעה, בנקים ומשקיעים מוסדיים נקבעו מסלולים נפרדים להוכחת איתנות פיננסית, בין היתר באמצעות הון עצמי, נכסים מנוהלים או התחייבויות השקעה שטרם נוצלו.
הדרישות נועדו להבטיח כי הקבוצות שיעברו את שלב המיון יוכלו לשאת במיזם גדול וארוך טווח. על-פי המכרז, הזכיין יידרש לממן, לתכנן, להקים, להפעיל ולתחזק את המתקן במשך 24 שנים ו-11 חודשים. בתום התקופה יועבר המתקן לבעלות המדינה ללא תמורה נוספת. במהלך תקופת הזיכיון המדינה תרכוש מהזכיין מים מותפלים בהתאם לתנאים שייקבעו בחוזה הסופי.
ההצעות יוגשו במאי 2027
המכרז נמצא כעת בשלב המיון המוקדם בלבד, שבו ייבחנו כשירותן המקצועית והכלכלית של החברות המעוניינות להשתתף. המועד האחרון להגשת שאלות הבהרה הוא 25 בפברואר 2027, והמועד האחרון להגשת הבקשות למיון מוקדם נקבע ל-18 במאי 2027, בשעה 13:00. ההשתתפות בהליך כרוכה בתשלום של 5,000 שקל, הכולל מע"מ.
רק קבוצות שיעברו את שלב המיון יוזמנו להגיש הצעות במסגרת המכרז עצמו. המסמכים שפורסמו אינם כוללים עדיין את העלות הצפויה של הקמת המתקן או את המועד שבו יתחיל לספק מים. המדינה אף מבהירה כי היא רשאית לשנות את היקף המיזם, את תנאי ביצועו ואת כמות המים שתידרש מהזכיין, וכן לבטל את ההליך.
היעד ארוך הטווח: שני מיליארד מ"ק בשנה
הקמת המתקן הנוסף בגליל המערבי היא חלק מהרחבת מערך ההתפלה הארצי. לפי הודעת משרד האוצר ורשות המים, כושר הייצור הנוכחי של מתקני ההתפלה בישראל עומד על כ-800 מיליון מ"ק בשנה, והמדינה מבקשת להגדילו לכ-1.5 מיליארד מ"ק בשנה במהלך העשור הבא. התוכנית כוללת גם השלמת מתקן גליל מערבי הראשון, שדרוג והרחבת מתקן ההתפלה באשקלון והקמת מתקן חדש בעמק חפר.
מסמכי המכרז מוסיפים יעד ארוך טווח: בהחלטת הממשלה מ-7 ביוני 2026 נקבע להיערך להגדלת כושר ההתפלה בישראל לשני מיליארד מ"ק בשנה עד שנת 2050. מדובר בהגדלת כושר הייצור המתוכנן פי 2.5 בהשוואה לכושר הנוכחי, על-רקע הגידול הצפוי באוכלוסייה, שינויי האקלים והצורך לצמצם את התלות במקורות מים טבעיים.
החשבת הכללית במשרד האוצר, רו"ח מיכל עבאדי-בויאנג'ו, מסרה כי ביטחון המים של ישראל מחייב תכנון תשתיות לעשרות השנים הבאות. מנהל רשות המים, יחזקאל ליפשיץ, הדגיש כי הרחבת ההתפלה ופיזור מתקני הייצור ברחבי הארץ יאפשרו לשמר את מקורות המים הטבעיים ולחזק את עמידות משק המים בפני תרחישי חרום.