מדוע אין כל יום חג. לו היה כן, כל אדם היה מסדר את חייו לפי רצונו והנאתו. למשל, אין שבתון, הכול פתוח ובכל זמן שהוא - חגים שבתות ועוד כאלה. ובהקשר המנוחה, גם זו יכולה להיבחר, לפ רצונו של האדם. כך למשל, אם הוא רוצה לבלות ולשמוח, הוא יכול לעשות את אלה בכל יום ויותר מכך: אז הכל פתוח, תחבורה עובדת, יכולים להיכנס לכל מקום, עם מי ואיך שאתה רוצה.
ובהקשר שבתות, ומועדים, גם כאן ניתן לעשות דברים טובים. ניקח לדוגמה את חג הפסח. לרבים זה חג ומסורת ואז אותם שרוצים להתכנס ולשלב בזה סמלים של החג, גם הם יכולים לעשות בנידון: אותם אלה שמתכנסים למאורע, עושים זאת בשילוב פרקי קריאה הקשורים לפסח, כאשר על השולחן יש מצות וגם מאכלים שבימים אחרים הם חמץ, אבל כולם חוגגים.
לאחר סיום מסיבת הזכרונות - זו או אחרת - הכל יוצאים החוצה, מי ברכב ומי באוטובוס. בו-זמנית, המוני אנשים אחרים חוגגים אחרת את החשוב להם, או זמנם הפנוי וכולם מאושרים, כאמור, כך בכל השנה ובכל המועדים.
ומנגד, המציאות כיום.
אותם שזה לא עניינם, מסתובבים עייפים ואובדי עצות, לגבי איך להגיע לאנשהו, הרבה חנויות סגורות, רעבים כי חסר להם מזון ודברים אחרים. אותם שרוצים לחגוג, מתקבצים בחוסר ברירה, בפארקים מלאי אדם. הנה סיפורו של אחד כזה שיש לו רטייה על עינו (מזכיר את משה דיין) וכאשר שואלים אותו לפשר העין החסרה, הוא עונה שבאחד החגים כאשר רצה לעשות מנגל ובקושי מצא מקום פנוי, היה ריב עם מישהו ושם איבד את עינו וכששואלים אותו איך היה, הוא עונה "עייפים אבל מרוצים..."
אחר שצולע קצת (רגל אחת של עץ), מספר שגם הוא היה באחד החגים בפארק "עושים שמח" וכאשר בקושי מצא מקום, נכנס לסיר מרק גדול ורותח שאשה בישלה שם מרק לעשרים איש והוא נפל והסתבך שם. הסיכום ש"זכה" ברגל של עץ.
הזדמנתי פעם לאירועים מסוג אלה וראיתי חמישה אמבולנסים של מד"א בצד והסבירו לי שהיו עשרה כאלה, אבל עכשיו הם עסוקים בהובלת פצועים - זה חג זה?
או אז אמרתי לעצמי שהלוואי ומישהו יכניס את הנוהג שכל יום יהיה חג וכל אחד יבחר לעצמו את החג שלו. מהצעה כזו ירוויחו רבים - החוגגים עצמם, בעלי עסקים, בתי קפה ובעצם מי לא? בנוסף, כולם יהיו מאושרים.
