|
|
|
מי חשף את פרשת מרכז ההשקעות
|
|
|
|
בורובסקי. תפס את יומני אולמרט
|
|
|
אמיר אורן, מרדכי גילת וגידי וייץ, מייחסים את חשיפת פרשת מרכז ההשקעות לתחקיר של גידי וייץ בעיתון הארץ, באוגוסט 2006. האמת שונה בתכלית: אנשי מבקר המדינה הם שחשפו את הפרשה כבר בחודשים מאי-יוני 2006 ואף ערכו ושיגרו את טיוטת הדוח למבוקרים, ובהם אורי מסר ואהוד אולמרט. להלן הבדותות, ובהמשך העובדות:
- ואלה גלגולי הפרשה: מתחקיר עיתונאי של גידי וייץ - שפורסם ב"מוסף הארץ" באוגוסט 2006, ושעסק ביחסי התן וקח בין עו"ד אורי מסר לאהוד אולמרט - לדוח של מבקר המדינה עם המלצה ליועץ המשפטי לממשלה לשקול חקירה פלילית (אפריל 2007) ומשם לפרקליטות ולמשטרה...
- בעקבות התחקיר של וייץ בדק משרדו של המבקר, מיכה לינדנשטראוס, את קשריו של אולמרט עם מסר - שותפו לשעבר במשרד עורכי דין, עורך דינו הפרטי והאיש שעמד בראש המנגנון שהריץ את אולמרט לראשות עיריית ירושלים ולראשות הליכוד. מסר הופקד על התחום הרגיש ביותר בחייו הפוליטיים של אולמרט: ריכוז תרומות מאילי הון בארץ ובעולם.
- במרכז חקירת הפרשה הישנה, עמד החשד שאולמרט נתן יחס מועדף ללקוחותיו של חברו, עו"ד מסר. פרשה זו נחשפה לראשונה בתחקיר "מוסף הארץ" מאוגוסט 2006, שגילה כי היקף ההטבות שקודמו דרך מרכז ההשקעות של המשרד היה עשרות מיליוני שקלים.
- עוד חשף התחקיר ששנים ארוכות שירת עו"ד מסר את אולמרט חינם: הוא עמד בראש עמותה שהריצה את אולמרט לראשות העיר ירושלים ב-1998; ניהל את המטה לבחירתו לראשות הליכוד ב-1999, אז הפסיד.
- בעקבות פרסום התחקיר, פתח משרד מבקר המדינה בחקירה לבדיקת החשדות שעלו בו. במהלך הבדיקה הגיעו לידי משרד המבקר חומרים שרמזו על מעורבות מסר וזקן ואולמרט בפרשה הנוכחית.
- פרשת מרכז ההשקעות (תיק סיליקט) הובאה בראשית 2006 מצד גורמים עלומים לידיעת מבקר המדינה, השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס, בעיצומן של החשיפות ב-Nfc בפרשות: כרמיה, כ"ט בנובמבר ועוד (נזכור נא: באותה תקופה כל העיתונים שמרו על קשר השתיקה, כולל עיתון הארץ. למרות זאת, מבקר המדינה אזר עוז והורה על הבדיקות).
- מייד עם קבלת המידע הבלעדי שקיבל המבקר, הוא מינה צוות בדיקה. הצוות ערך בדיקה מקיפה בחודשים מאי-יולי 2006 וציין זאת בדוח הביקורת בפרשה: "בחודשים מאי-יולי 2006 בדק משרד מבקר המדינה את הליך מתן כתב האישור למפעל בבעלות החברה, הטבות שונות שניתנו לה, הקלות בתנאי כתב האישור שהכניסו בו מִנהלת מרכז ההשקעות והשר ואת מעורבות השר בפעולות אלו. הביקורת נעשתה במשרד התמ"ת ובמרכז". זמן קצר לאחר מכן הוציא המבקר, כפי שמחייב החוק, טיוטת דוח לתגובת המבוקרים ובהם למרכז ההשקעות, אורי מסר ואולמרט.
- מאוחר יותר, ביום 01.09.06 פרסם עיתון הארץ את מה שכינה: "תחקיר נרחב", ובו חלק מאותם עניינים אותם בדק המבקר בפרשת הסיליקט. בתחקיר לא נמסר לציבור כי המבקר כבר מצוי בעובי הקורה, וכי אין מדובר למעשה בתחקיר, אלא בדיווח על בדיקה שכבר התבצעה על-ידי המבקר...
- עובדה זו לא מפריעה לעיתון הארץ ולכתביו לטעון, שוב ושוב, כי המבקר בדק את פרשת הסיליקט-מרכז ההשקעות "בעקבות תחקיר הארץ...", זאת בעוד שהאמת היא שעיתון הארץ פרסם זאת אחרי שהמבקר כבר סיים את הבדיקה, ולאחר שטיוטת הדוח הופצה ברבים והגיעה לכמה עיתונאים. החוק אוסר, כידוע, פרסום טיוטות של דוח מבקר המדינה. העושה זאת מבצע למעשה עבירה פלילית. העובדה שגידי וייץ פרסם את שפרסם זמן קצר אחרי שהמבקר סיים את מלאכתו, מעלה חשד חמור כלפי וייץ/הארץ. ההגינות מחייבת עתה שלא יוסיפו חטא על פשע, ולא יגנבו קרדיט מהמבקר ומאנשי הצוות שעשו מלאכת קודש. מאליו מובן כי כדאי שימנעו מהטעיית עורכי תוכניות אקטואליה ברדיו ובטלוויזיה ויחדלו למכור להם לוקשים.
|
|
|
|
כיצד נחשפה הפרשה החדשה (אולמרט-טלנסקי)
|
|
אמיר אורן מייחס לעיתונאי גידי וייץ (הארץ) ולמרדכי גילת (ישראל היום) את התפנית בחקירה; מרדכי גילת מייחס לעצמו ולעיתונאים גידי וייץ ואורי בלאו (הארץ), את התפתחות הפרשה. גם גילת וגם אורן מכזבים, ובמצח נחושה, במיוחד כאשר הם מלגלגים על חוקרי המשטרה והפרקליטות, וטוענים כי אלה גם אלה לא הבינו מה יש בידיהם אלא רק לאחר הביקורת של גילת והשאלות שהציג גידי וייץ. נציג להלן את הטיעונים של שני הליצנים ולאחר מכן את העובדות כהווייתן:
- "... ולחודשים ארוכים של בהייה ותהייה, פיהוק ושיהוק ובעיות תיוק, עד להתערבות עיתונאית מחודשת שעזרה לפרקליטים ולשוטרים להכניס סוף-סוף את התקע לשקע."
- "בין החומרים שנתפסו במגרפה של לינדנשטראוס היה מסמך מפליל, לכאורה, שהרחיב את החזית: לא רק מסר נזכר בו... והחוקרים - עיניים להם ולא יראו. וגם אם יראו, ספק אם יבינו. כאמור, הם לא מוקדי ידע ולא באשמתם. כאן משטרת ישראל, יאח"ה ויאחב"ל, ויחידת העל "להב 433", לא פועלים כמו ה-FBI, שם יכול סוכן לשבת שנים על אחת ממשפחות הפשע של המאפיה, ולפעמים גם בתוכה. פה, אם חוקר השקיע שנים ורכש התמחות בחשודים מסוימים, יעבירו אותו משלומי איילון (תת-ניצב, ראש יאח"ה) למרחב איילון (של מחוז תל אביב)."
- לינדנשטראוס העביר את החומרים למזוז ב-25 באפריל 2007, אבל רק 11 חודשים ויום אחר כך, ב-26 במרס 2008, נשבר הקרח. לא השוטרים שברו אותו, חלילה, וגם לא הפרקליטים, שהצטמררו מהצינה שנדפה מכיוונו של מזוז. באותו בוקר התחוללו שני אירועים עיתונאיים: כתבה ביקורתית שפרסם מרדכי גילת ב"ישראל היום" והשאלות שהעביר וייץ לגורמים במערכת אכיפת החוק.
- גילת הוא מבקר ותיק וחריף של אולמרט. בשנים האחרונות, כשידיעות אחרונות הרעיף על אולמרט אהבה, היה גילת הקול הצורם היחיד במקהלה... כשנדם שם ועבר לעיתונו הנוכחי... ב"ישראל היום" כותב גילת בהבלטה ובהרחבה. בפרקליטות נדהמו לקרוא שהחומרים שהועברו אליהם מלינדנשטראוס, נשארו אצלם בירושלים ולא נמסרו הלאה, לבת ים, ליאח"ה. הפרקליטים פישפשו ובדקו, וסיפקו הסבר מביך, פקידותי: אכן הגיעה מעטפה גדולה שבתוכה עשרות רבות של מסמכים, אבל אותו מסמך מדובר, הדק והחיוור, נצמד למסמכים אחרים ולא צעק. עכשיו יתוקן המעוות.
- ממש בה בעת נדהם וייץ לגלות שגם אילו היה המסמך מגיע לידי המשטרה, אפשר שלא היתה מפענחת אותו. אם בשורת המחץ שלו נכתב "קיבלתי את המשלוח מטימבוקטו", החוקרים מתקשים להעלות בדעתם באיזה משלוח מדובר, ומי זה טימבוקטו, או מיסטר טי. מעולם לא שמעו שם כזה. מה, באמת, בירושלים הכירו אותו? והיכן הוא כעת? מעבר לים? כמה חבל. איך ימצאו אותו? החשודים בוודאי יקדימו ויגיעו אליו, אם עדיין לא עשו זאת, והוא ישתוק, ויהיה צורך בהליך ממושך של חיקורי דין, ופרקליטים יוצבו להגן עליו מעצמו. חששות רבים, ואף לא אחד מהם התממש.
- שתי כותרות ראשיות ב"ישראל היום" שפורסמו כאן לפני כחודש – כהפניה לממצאי בדיקה שפירסמתי במדורי הקבוע בפרשה הזאת – הן שהניבו את המפנה הדרמטי בחקירה המתנהלת נגד ראש הממשלה.
- גילת מהגג בטורו, כיצד הכתבה שהכין בנושא ושאותה עמד לפרסם, "היתה אמורה לתאר מה קרה בפרקליטות ובמשטרה ברגעי החושך שלהן בשנה האחרונה... כיצד הבינו שם אחרי פרסום המחדלים וחוסר התיאום שהעיתון צודק, ושהאינטרס הציבורי גובר על הכעסים ועל הטרוניות שהצטברו אצלם על הביקורת הקשה שנמתחה עליהם; כיצד עיתון הארץ וכתביו גידי וייץ ואורי בלאו תרמו תרומה חשובה להארת האמת על מעללי ראש הממשלה..."
[גילת, שקרן עם קבלות, כתב דברים אלה, אחרי שכמה ימים קודם כיזב והיגג, בתיאום עם אמיר אורן, בכותבו שעיתון הארץ וישראל היום הם שאחראים לחשיפת פרשת אולמרט החדשה... (ראו: קרטל כוזב ופוגעני)].
- יומני אולמרט נתפסו בחודש מאי 2006 על-ידי אנשי מבקר המדינה - בלשכתו הקודמת של אולמרט (במשרד התמ"ת), בעיצומה של הבדיקה בפרשת כרמיה.
- דבר תפיסת היומנים הובא לידיעת היועמ"ש, מני מזוז, ולידיעת הצוות שמינה בפרקליטות, וזה קיבל לידיו חלק מחומרי הבדיקה שאסף צוות מבקר המדינה.
- דבר התפיסה נשמר בסוד כמוס במשך זמן רב מאוד, ולא בכדי. אנשי המבקר, וניצב (בדימ.) יעקב בורובסקי בראשם, שמרו זאת לחקירה המשטרתית. הם ראו בזאת כלי חקירה מוכמן ממדרגה ראשונה. כל מי שידע על כך התבקש לשמור על המידע בסוד, כדי שאולמרט לא יצליח לחמוק גם הפעם מעונשו.
- ברבעון השלישי של 2007 הורה היועמ"ש, סוף-סוף, על פתיחת חקירה בפרשת כרמיה (24.09.07), ולאחר מכן בפרשות מרכז ההשקעות והמינויים במשרד התמ"ת ושלוחותיו (14.10.08).
- מיד לאחר שהורה היועמ"ש על פתיחת חקירה בפרשת כרמיה (ועוד בטרם החליט מזוז על החקירה במרכז ההשקעות ובמשרד התמ"ת), נפגשו צוותי העבודה של שני הצדדים - אנשי המבקר מזה, וצוות החקירה מזה. באותו מעמד נמסר להם דבר תפיסת היומנים.
- בהתייעצויות שהתקיימו בפרקליטות ובלשכת היועמ"ש הוחלט, כי אין להשתמש ביומנים שנתפסו על-ידי צוות מבקר המדינה. משני טעמים: ראשית - כידוע, חומרי בדיקה שנתפסו על-ידי מבקר המדינה אינם קבילים משפטית לחקירה משטרתית; שנית - מזוז העלה חשש לפיו בשל זאת שמדובר ביומנים ממוחשבים, המכילים בתוכם גם התכתבויות בדואר אלקטרוני, הרי שהדבר עלול להיחשב לתכתובות עליהן חלה הגנת הפרטיות. מסיבה זו, ומאחר שהתפיסה מצד אנשי המבקר נעשתה על-פי חוק מבקר המדינה (ולא על-פי צו של שופט), אסר היועמ"ש, באותו שלב, כל שימוש באותם חומרים. במקביל הוא הנחה את המשטרה לעשות מאמץ ולהשיג בעצמה את היומנים המפלילים. כמו-כן הוטל איפול כבד על כל העניין, מחשש שמא אם ידלוף הדבר, עלולה יד נעלמה להגיע לאותם מחשבים במשרד התמ"ת ולמחוק מהמחשב את המידע המפליל.
- בנובמבר 2007 התיר היועמ"ש לצוותי החקירה לערוך את הפשיטה המפורסמת ולתפוס מסמכים. במקביל, תודרכו חוקרי המשטרה לתפוס גם את אותם יומנים ממוחשבים. צוותי חקירה תודרך לאיזו עמדה בדיוק יש לגשת בלשכת שר התמ"ת, ומה צריך להעתיק כדי להשיג את אותם חומרים רגישים ומיוחדים, הכוללים: יומן הפגישות של אולמרט ושל עובד יחזקאל, תכתובות (מכתבים ומסרים בדוא"ל), מסמכים שנשמרו, רישומים שונים, הודעות ששוגרו ו/או התקבלו באמצעות ביפר וכו' וכו'.
- יום התפיסה היה אחד הימים הגדולים. כל שותפי הסוד נשמו לרווחה: יחידת המחשבים ביאח"ה בדקה את המידע שהורד ונמצא כי אכן הוא כולל את קבצי היומנים. התפיסה הושלמה. אולמרט ואנשיו לא הצליחו להגיע אליהם ולמחוק את תכניהם. דבר תפיסת יומני אולמרט פורסם בלעדית ב-Nfc (הפרסום כלל מידע מתוך היומנים. במוצאי חג העצמאות, ולבקשת המשטרה, הוציא בית המשפט צו איסור פרסום על תוכן היומנים. המשטרה ביקשה זאת לאחר שהתברר שמידע מהיומנים זלג ל-Nfc ולכמה גורמים נוספים).
- "החשיפה" של גילת בישראל היום, כאילו הפרקליטות הסתירה מהמשטרה את היומנים, נובעת מחוסר ידיעה במקרה הטוב, או מחוסר הבנה ורצון עז להטעות, במקרה הגרוע יותר. העובדות פשוטות בתכלית: מזוז אסר על העברת היומנים למשטרה, בשל הנימוקים שהוצגו לעיל. במקביל הורה למשטרה להצטייד בצו שיפוטי ולבצע את התפיסה כדין.
- מנובמבר 2007 עסוקים צוותי החקירה בפיצוח היומנים. כל צוות בתחומו הוא. הם עוברים עמוד עמוד, קובץ קובץ, ומנסים לקשור את הקצוות. אחד השמות שעלו שם הוא איתן מאיר, המנכ"ל לשעבר של עיריית ירושלים. צוות החקירה בפרשת כרמיה חקר את האיש וקיבל ממנו הודאה: פעלתי לסייע במתן ההיתרים לפרויקט כרמיה, על-פי בקשתו של אולמרט. איתן מאיר הודה בכל המיוחס לו והפליל את אולמרט. זו, כאמור, רק דוגמא אחת למידע שהושג לא במעט בעזרת אותם יומנים.
- גם שמו של משה (מוריס) טלנסקי התגלה ביומנים. קשריו עם אולמרט התגלו, בין היתר, לאחר עדותו של איתן מאיר. כשהתחוור לחוקרים מה רב חלקו של טלנסקי בהזרמת כספים לאולמרט, וכשהתברר כי הוא תושב חוץ, לא נותר לחוקרים אלה להמתין עד בואו לישראל.
- ואכן, מיד עם הגיעו לישראל לחגוג את חג הפסח, הוא עוכב לחקירה והובל למתקני היחידה הארצית לחקירות הונאה בבת ים. שם הודה בכל המיוחס לו, כולל בהעברת הכספים.
|
|
|
|
אמיר אורן ומרדכי גילת מתנהגים וכותבים משל פרשת אולמרט-טלנסקי היא תולדה של הפרסומים בעיתונים הארץ וישראל היום. וזה, כפי שניתן לראות לעיל, שקר גס.
מיותר כמעט לציין: הגיע הזמן שגילת יבין סוף-סוף שהוא אינו מנהל את החקירות ובטח לא את המדינה. אחרי ששתק במשך כשנתיים והעדיף את סיר הבשר בידיעות אחרונות - במקום להשתתף בחשיפות הגדולות - הוא איבד את הזכות המוסרית להטיף לאחרים; והגיע הזמן שאמיר אורן יבין סוף-סוף, שאין אלטרנטיבה לעיתונות חופשית ואמיתית, וכי באמצעות כזביו הוא רק מבזה את עיתון הארץ ומטעה את קוראיו.
הגיע הזמן שבכירים בכלי התקשורת יציגו את השאלות הקשות:
מדוע במשך שנתיים וחצי (מראשית 2006) נמנעו מרבית כלי התקשורת מדיווח אמיתי על מעלליו של אולמרט ואף סיפקו לו הגנה; כיצד קרה שמלבד עיתונאי אחד בערוץ 10 (רביב דרוקר) שתרם משמעותית בדיווחיו (חלק מפרשת המינויים בתמ"ת), נמנעו כלי תקשורת נוספים מלהצטרף למאות החשיפות ב-Nfc; מי האחראי לכך שאולמרט, הנגוע בשחיתות אישית ובקבלת שוחד בהיקפים גדולים ביותר, העפיל לכהונת ראש ממשלה. דיון בשאלות אלה הינו חשוב ביותר, כדי להבטיח שכלי התקשורת יבצעו את מלאכתם, ללא פניות, לקראת הבחירות הבאות.
|
|
תפוס כינוי יחודי
אדלינה קליין השאירה אחריה מורשת של מילים, של מעשים, של לב גדול. היא לימדה אותנו שהספרות אינה רק כתי...
