גווע ברעב לתקווה

אֲנִי הַגּוֹוֵעַ בְּרַעַב לְתִקְוָה
מַפְנֶה מַבָּט רָעֵב
לְשֶׁמֶשׁ חַיְּכָנִית וּמְשַׁק כַּנְפֵי שְׁחָקִים
הַמְּלַוִּים גַּל אַחַר גַּל הַמַּקְצִיפִים
וְחוֹתְרִים עַל הַיָּם
אֶל עֵבֶר חַלּוֹנִי הַפָּתוּחַ הַפּוֹנֶה לַחוֹף
בְּתִקְוָה לִמְצוֹא גַּל לְדַבֵּר אִתּוֹ
זוּלַת צִלִּי כָּל הַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים
הַגּוֹוְעִים בָּרַעַב לְתִקְוָה.

אֲנִי הַפּוֹחֵד מֵהָאֲדָמָה
שֶׁתַּשְׁלִיכֵנִי מֵאַדְמָתָהּ
כְּשֶׁחָוִיתִי לַיְלָה שֶׁל כְּאֵב
וַחֲלוֹמוֹת בְּגַן עֵדֶן שֶׁל שִׁכְחָה
מְצַפֶּה לְגַלֵּי הַיָּם שֶׁיָּבוֹאוּ אֵלַי
הַגּוֹוֵעַ בָּרַעַב לְתִקְוָה
דֶּרֶךְ חַלּוֹנִי הַפָּתוּחַ
בְּתִקְוָה לִמְצוֹא גַּל מֵהַיָּם הַטּוב וְהַיָּפֶה לְדַבֵּר אִתּוֹ
זוּלַת צִלִּי שֶׁשּׁוֹחַח אִתִּי כָּל הַלַּיְלָה. בת ים