נתניהו נתון בסיכון גבוה

ערוץ 10 הוא שהוביל בשנים האחרונות בגל הכזבים נגד נתניהו. ארבע פרשות בהן עסק ו"פמפם" נגנזו לאחר בדיקה עליה הורה היועץ המשפטי לממשלה: או בשל העדר תשתית עובדתית, או בהעדר ראיות שיצדיקו אפילו פתיחת חקירה פלילית. מי שהוביל את המערכה המפוקפקת, שנמצאה כאמור בחלקה חסרת בסיס ולו עובדתי, הוא העיתונאי רביב דרוקר. שקרן מועד עם קבלות.

המערכה המלוכלכת, שהתבססה על מידע כוזב (לדוגמה: ההמצאות של דרוקר על מימון כפול לטיסות נתניהו וכו'), שימשה, למרבה הצער, לסחיטת נתניהו. כן-כן, לסחיטה, במובנה הפלילי. אחרת קשה להסביר את שאירע בפועל: כפי שחשפנו ב-News1, מנכ"ל ערוץ 10, יוסי ורשבסקי, ניצל את האימה שבה היה נתון נתניהו, ואת האיומים המתמשכים מצד ערוץ 10-דרוקר לפרסום "תחקירים" נוספים נגדו. לבקשת ורשבסקי התקיימו פגישות בינו לבין נתניהו בעיקר במרוצת 2015, בתקופה שנתניהו כיהן גם כראש ממשלה וגם כשר האוצר בפועל (לאחר התפטרות יאיר לפיד). ורשבסקי דרש הקלות לערוץ 10, שיאפשרו קבלת רשיון לתקופה של 15 שנה. נתניהו ביקש הנמכת הלהבות, הימנעות מפרסום כזבים נגדו. והפסקת הרדיפה אחריו. וזה מה שסודר: נתניהו הורה על שורה של הקלות לערוץ 10, שפתרו את הסיכון הקיומי של הערוץ והכשירו קבלת רשיון ל-15 שנה. וזה האחרון, וורשבסקי הסחטן, פנה לעורכים ולכמה עיתונאים, ובהם לדרוקר, וביקש להנמיך את גובה הלהבות נגד נתניהו ובני משפחתו.

המדובר כאמור בסחיטה פשוטה, מלוכלכת, שלמרבה הצער גם הצליחה. חוקרי המשטרה, בהוראת היועמ"ש, פצחו במצעד נחקרים בפרשת נתניהו-מוזס, בניסיון לבדוק האם התבצעה "עסקה". ערוץ 10 מיהר לחגוג והציג את נתניהו ואת מוזס כשני עבריינים שיש להעבירם בדחיפות לבית האסורים. אלא שהפוסל, כאמור, במומו פוסל. ערוץ 10 בהובלת ורשבסקי ביצעו עבירות סחיטה ובפועל קיימו יחסי שוחד עם נתניהו.

ביום 18.01.17 פנה הח"מ בשם News1 בתלונה אל היועץ המשפטי לממשלה. דרשנו חקירה נגד ערוץ 10 ואנשיו. וגם נגד נתניהו. התלונה מונחת בימים אלה על שולחנו של מנדלבליט. וזה יצטרך להכריע בימים הקרובים: האם להורות על הרחבת החקירה, וזימונו של ורשבסקי לעדות באזהרה בחשד לסחיטה ולקיום יחסי שוחד עם נתניהו.

היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ומפכ"ל המשטרה רוני אלשיך הצליחו לחסום - כמעט לחלוטין - דליפת מידע מהמשטרה ומהפרקליטות בנוגע לפרשות בהן נחקר בנימין נתניהו. כל הנוגעים בדבר הוזהרו: נכפה בדיקות פוליגרף. מי שייתפס, יסולק. מנדלבליט חווה על בשרו את נזקי ההדלפות, בתקופה שנחקר בחשד שביצע עבירות בפרשת הרפז. העובדה שטוהר מהחשדות נגדו, לא ריפאה לגמרי את הצלקות.

החסימה שהצליחה (יחסית...) בפרשות נתניהו (תיק 1000, תיק 2000) מלמדת כי בחקירות רגישות אין מקום לפנות לבית המשפט בבקשות מוזרות להוצאת צווי איסור פרסום. שכן, הבקשות משיגות מטרה הפוכה - עצם שיגור הצווים לכלי התקשורת, כדי שיימנעו מפרסום פרשה עלומה, חושפת פעמים רבות את עצם קיום החקירה, וגורמת לתגובת שרשרת: עיתונאים חופרים ומגיעים למקורות מידע, וכך נחשפת הפרשה ברבים: לחשושים ומסרים שמועברים, כולל לחשודים ולבעלי עניין, גורמים פעמים רבות לשיבוש הליכי חקירה ומשפט.

היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מבין היטב את מגבלות הכוח של צווי איסור פרסום. בנאומו ביום חמישי הוא התייחס לתופעת ההדלפות, ולחובת גורמי האכיפה למנוע דליפות. וכך אמר (ציטוט):

• 
  "נראה כי לא חולף יום כמעט מבלי שאנו נחשפים להדלפות של מידע מסוגים שונים, כגון הדלפות מישיבות שחלה עליהן חובת סודיות, הדלפות בהקשרים ביטחוניים, הדלפות בנושאים שיש להם השלכה על יחסי החוץ של המדינה, והדלפות מחקירות פליליות ולעיתים אף מחומרי חקירה גולמיים. לא אחת יש בהדלפות אלה כדי ליצור פוטנציאל פגיעה, או אף לפגוע בפועל ובאופן קשה, באינטרסים חיוניים".
  

מנדלבליט הכריז כי הוא והפרקליטות מגבשים הנחיה שמטרתה להילחם בתופעה:

• 
  "להתמודד עם תופעת ההדלפות באמצעות הרחבה מסוימת, גם אם זהירה, של מדיניות האכיפה כלפי אלה המוסרים מידע שאסור בגילוי. אין לי טענה לתקשורת, שעושה את מלאכתה. הכוונה היא למי שנהנה מאמון, ומועל באמון זה".
  

ייאמר כאן: זרימת מידע לכלי תקשורת הינה חיונית כדי לשרת את הציבור. אלא שבמקומותינו, וכפי שכבר הוכח פעמים רבות: עיתונאים רבים, רבים מדי, עשו לעצמם חיים קלים: בפועל, הם העניקו לקציני משטרה בכירים "חסינות" מחשיפת מעשיהם, ואף "הגנה" מפני כלי תקשורת אחרים, ובתמורה קיבלו מידע שוטף ורגיש מחדרי חקירות וגם שיתוף פעולה בחקירות שיזמו. מערכת יחסים מושחתת שכזו ניהלו כמה עיתונאים (שמותיהם שמורים במערכת, י.י.) עם מי שהיה ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה, אפרים ברכה. ובמילים פשוטות: שני הצדדים קיימו יחסי שוחד. תופעה פלילית זו ראוי למנוע.

הסכר נפרץ, בכל זאת. לפחות בחלקו. כמעט מדי יום מתפרסם בתקשורת מידע חדש על הנעשה ועל הנגלה בחדרי החקירות, כולל מה אמרו נחקרים. שאלת השאלות: מי הדליף מידע חם ומה מסתתר מאחורי "הפורענות", ממנה נהנים כלי התקשורת. ממידע שהובא בפני News1 עולה:

א) מי הדליף את הקלטות -

קלטות-השיחות שנערכו בין נתניהו לארנון מוזס הודלפו מסביבתו של ארי הרו - ששימש כיועצו הבכיר של נתניהו. כפי שחשפנו כאן, נתניהו הוא שהקליט אישית את השיחות עם מוזס, במכשיר שהושאל מארי הרו. המכשיר נמסר להרו בנאמנות, ונתפס מאוחר יותר על-ידי המשטרה (במסגרת חקירה נגד הרו) - לא לפני שבוצעו העתקים לאותן שיחות. עותק אחד לפחות הודלף לערוץ 2, וקטעים מתוכן הקלטת הודלפו לעיתון הארץ.

מי שמבקש תשובה מדוע לפתע נהנה ארי הרי, המיוצג על-ידי עו"ד רועי בלכר (שמקושר מאוד לעיתונאים משני גופי התקשורת הנ"ל), משקט יחסי, מעין "חסינות" מהמשך חשיפת מעלליו הפליליים, בגינם נחקר מספר פעמים על-ידי המשטרה, יכול אולי לקשור בין שני העניינים.

מי שמתפלא מדוע נתניהו לא יוצא נגד ההדלפות "המרושעות" נגדו, יכול אולי להבין: נתניהו אומנם חושד בארי הרו ובפרקליטו בלכר, אך הוא מעדיף לשתוק, שמא יבולע לו עוד יותר. אחרי הכל, מי יודע מה יכול ארי הרו לספר לחוקרי המשטרה, על שאירע בתקופה ששימש איש הכספים של נתניהו;

ב) מי הדליף מידע מחצרו של מילצ'ן -

שטף המידע מחצרו של המיליארדר, ארנון מילצ'ן, התעצם. כמעין המתגבר. טענות לבקבוקי שמפניה, סיגרים. ועכשיו תכשיטים. החשד הוא כי אחת מהעוזרות לשעבר של מילצ'ן, שליבה גס בעיקר נגד מילצ'ן, היא שהוציאה מידע ממשרדו נגד בני הזוג נתניהו. כדאי לשים לב: מילצ'ן "פינק" אומנם את ביבי ואת שרה, אך לא רק אותם. מילצ'ן פינק ואירח פוליטיקאים רבים נוספים, בהם שמעון פרס ויאיר לפיד וכמה מאנשי מפלגת העבודה. אך עובדה היא: המידע הפרובוקטיבי מתמקד בעיקר במתנות לבני הזוג נתניהו. דבר זה מדיף מניע פוליטי: להפיל את נתניהו, בכל מחיר.

ייאמר כאן: א) בני הזוג נהגו באופן מגעיל המעורר סלידה. גם אם יטענו שמדובר בחבר קרוב, אין זה ראוי "להזמין" ממנו מתנות, שכן הדבר עולה כדי ניצול מביש. השאלה המשפטית האם מדובר בעבירה, היא העומדת עתה להכרעה; ב) גם אם יימצא שמדובר בהדלפה מטעמים פוליטיים (בעניין המתנות) וגם אם יימצא שמדובר בניסיון לקנות חסינות (בעניין ארי הרו), וכך נראה הדבר, אין בכך כדי לייתר את החקירות.