בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
לכותבי הטרגדיות היווניות הייתה לפעמים בעיה: העלילה הסתבכה, המחזה כבר הגיע לאורך המירבי והיה צריך איכשהו להתיר את הסבך. הפתרון שלהם זכה מאוחר יותר לשם לטיני: "דָאוּס אֶכְּס מָכִּינָה" (Deus ex machine) - "האל מתוך המכונה". כפי שמלמדת אותנו ויקיפדיה, "מכונה הייתה מורידה 'אל' לבמה, כדי לפתור מצב שאין דרך אחרת להתירו".
חרטומי פרעה נזקקו להסבר דומה כאשר נתקלו במכת כינים, אותה - בניגוד למכות דם וצפרדע - לא הצליחו לשכפל: "אצבע אלוהים היא", אמרו למלך מצרים. ואילו דייגו מראדונה סירב להודות שהבקיע בידו את השער הראשון מול אנגליה בגביע העולמי של 1982. כיצד הצליח החלוץ נמוך הקומה (1.65 מטר) להתרומם ולנגוח בדיוק רב בין ידיו המוגבהות של השוער פיטר שלטון (1.83 מטר)? תשובתו של מראדונה: "זו הייתה יד האלוהים".
מתניהו אנגלמן מספק לנו דוגמה רביעית של התערבות אלוהית, או כך לפחות ניתן להבין מהדוחות שלו. אצל אנגלמן (ואני אומר בזהירות על סמך קריאה מדגמית), דברים מתרחשים כמעט מעצמם. או, ליתר דיוק, דברים מתרחשים כי גופים חסרי גוף מחוללים אותם. חברות, רשויות, משרדי ממשלה, מועצות מקומיות - הם אלו שאחראים לליקויים עליהם הוא מצביע. כאילו כל אלו הם יצורים חיים, בעלי חופש בחירה ויכולת ביצוע.
מבקרי המדינה לדורותיהם נמנעו בדרך כלל מלציין את שמותיהם של מבוקרים; מיכה לינדנשטראוס היה יוצא דופן בהקשר זה. אבל גם אצל מבקרים אלו, מדי פעם הייתה נכתבת בפירוש הגדרת תפקידו של האחראי. לפעמים ניתן היה להשלים את השם, לפעמים לא, אך לכל הפחות הייתה כתובת: מנכ"ל החברה, ראש אגף במשרד, יו"ר הרשות, ראש העירייה. אצל אנגלמן אפילו זה לא קיים.
יתרה מזאת: אנגלמן מטיל בצורה שיטתית את כל האחריות על הדרג הפקידותי (ושוב, אני מסתמך על קריאה מדגמית). עיכוב ברכבת הקלה בתל אביב? משרד התחבורה וחברת נת"ע. ליקויים בבטיחות בתעופה? רשות התעופה האזרחית. איחוד אגפי המיסים תקוע? רשות המיסים. הרפורמה במשק החשמל נכשלה? רשות החשמל, חברת החשמל. כאילו אין שרים מלמעלה, כאילו לא מדובר בנושאים מרכזיים העולים מיליארדים ולעיתים כרוכים בחיי אדם.
לכך יש להוסיף את העובדה שככל שזכרוני מגיע, אנגלמן לא העביר ליועץ המשפטי לממשלה ולו מקרה אחד של חשד לפלילים שעלה בביקורת. הוא משמש כמבקר המדינה למעלה משלוש שנים, הוציא עשרות דוחות על פני רבבות עמודים - ולא מצא אף מקרה של חשד שכזה. דומני שהוא גם לא הצביע על חשדות לעבירות משמעת או להפרות אחרות. מי שקורא את הדוחות של אנגלמן, יכול בקלות להגיע למסקנה שאפשר למחוק בשקט את עבירת המרמה והפרת האמונים. עובדה: אין שום מקרה בו צריך להפעיל אותה. או בעצם, שום מקרה בו צריך להשתמש באיזושהי עבירה.
כך לא נראית ביקורת אמיתית. ודאי שכך לא נראית ביקורת במאה ה-21, בה יש אחריות אישית מורחבת. המחוקק קבע בשורה של מקרים, כי מנהלים נושאים באחריות פלילית אוטומטית למתרחש במשמרת שלהם, אלא אם יוכיחו שעשו הכל כדי למנוע את העבירה. זה קרוי "אחריות קפידה" וקיים למשל בעבירות בתחום הסביבה ובעבירה של אי-תשלום שכר מינימום.
עוד נזכיר, כי מנהליהן של חברות ציבוריות חייבים לחתום על הצהרה אישית בדבר נכונות הדוחות הכספיים שלהן. שלא לדבר על האפשרות בחוק להטיל אחריות על מנהלים כאשר ניתן להוכיח אותה, ואפילו להרים את מסך ההתאגדות ולגבות בצורה אישית את חובותיה של חברה מבעליה ומנהליה. כלומר: העיקרון לפיו בני אדם נושאים באחריות, ולא ישויות חסרות גוף, קיים ומופעל דבר יום ביומו.
גם ההיגיון הפשוט מחייב את זה. הרי פעולותיה של חברה/רשות/מועצה אינן מבוצעות בידי המבנה בו הן יושבות, המחשבים הנמצאים בהן או חשבונות הבנק שלהן. הן מבוצעות בידי בשר ודם, עובדיהן ומנהליהן ושלוחיהן וקבלניהן. נכון שמבחינה משפטית יש אחריות לחברה/לרשות/למועצה, אבל מבחינה ציבורית – האחריות היא קודם כל וככלות הכל של האנשים המפעילים אותן.
מה שעושה אנגלמן הוא פסול בתכלית. ראשית, מבחינה ציבורית: אנחנו הבעלים/הבוחרים של הגופים המבוקרים, אנחנו הלקוחות שלהם, זכותנו לדעת מי פעל בצורה שפגעה בנו ומי אחראי לשירות קלוקל שאנחנו מקבלים. שנית, מבחינה ניהולית: הימנעות מהטלת אחריות אישית היא הדרך הבטוחה להימנעות מהפקת לקחים. היא גם הדרך הבטוחה לכך שאיש לא יתקן את הליקויים, כי כאשר אין מי שאחראי להתרחשותם – ממילא אין מי שאחראי למניעתם.
אי-אפשר שלא להזכיר, כי אנגלמן היה המועמד של בנימין נתניהו לתפקיד המבקר, וכי הוא המבקר היחיד (למעט המבקר הראשון, זיגפריד מוזס) שאיננו משפטן. כבר בעת המינוי עלו טענות, כי נתניהו בחר במבקר שלא יפריע לו, שלא יבדוק את הדרג הפוליטי, שלא יילחם בשחיתות, שלא יתפוס כותרות. נכון שהדוח שפורסם היום (23.11.22) בא בשלהי כהונתה של ממשלת בנט-לפיד, אך הוא עוסק ברובו בתהליכים ממושכים שהתרחשו בעיקרם בימי ממשלות נתניהו. וכאשר נתניהו עומד לחזור ללשכת ראש הממשלה, עם תוכניות נרחבות להרס שלטון החוק, הוא יכול להיות בטוח שלפחות מבקר המדינה לא יפריע לו ולשריו.
דוח מבקר המדינה: הדיגיטציה תרמה רבות לשיפור גיוון השירות הבנקאי וליעילותו לצרכנים וכן הפחיתה את העלויות שמשלם הציבור על עמלות. עם זאת, הדיגיטציה אשר הפחיתה את עלויות המשכורות וההוצאות הנלוות של הבנקים ותרמה לגידול של 10% ברווח חמש הבנקים הגדולים בשנים 2021-2014, לא תרמה לירידה במרווחי האשראי - ורווחיהם במהלך השנים האחרונות גדלו בעקביות מ-10.4 מיליארדי ש"ח בשנת 2014 ל-22.1 מיליארדי ש"ח בשנת 2021, בהתאם לגידול בתיק האשראי הבנקאי.
הדבר מצביע על הריכוזיות בענף הבנקאות ועל היעדר תחרות מספקת, מטיל ספק אם ההתייעלות הדיגיטלית התגלגלה במלואה לציבור ומחדד את הצורך של בנק ישראל והפיקוח על הבנקים בתוכו ליזום פעולות להגברת התחרות.
הקו האדום של הרכבת הקלה בגוש-דן עלה 18.7 מיליארד שקל - 70% יותר מן התקציב אותו אישרה הממשלה בדצמבר 2010. האומדנים עודכנו תריסר פעמים, מתוכן - שמונה פעמים כלפי מעלה. כך מגלה (23.11.22) מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן.
שורה של ליקויים מבניים וטכנולוגיים פוגעים בצורה משמעותית בבטיחות הטיסה האזרחית - קובע (23.11.22) מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, בדוח על רשות התעופה האזרחית (רת"א).
הרפורמה בחברת החשמל נכשלת. העלויות נותרו גבוהות כשהיו, חלק ניכר מהתועלת הכספית לא הושג וכנראה גם לא יושג ואמינות אספקת החשמל הורעה במקום להשתפר. כך עולה (23.11.22) מדוח מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן.
השימוש בפועל בגז הטבעי מועט בהרבה מכפי שהחליטה הממשלה, והמשק איבד חיסכון בסך 1.9-0.8 מיליארד שקל בעשור האחרון - קובע (23.11.22) מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן.
בשנים 2020-2012 נרשם גידול של 71% במספר החייבים בהגשת דוח שנתי למס הכנסה - אך מספר מפקחי המס ירד ב-21%. בשנת 2020, היו 70% מהדוחות של עצמאים - אך המס מהם באותה שנה היה 6% בלבד מסך גביית המיסים הישירים והעקיפים. כך מוסר (23.11.22) מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן.
אין מנוס מלשמור על ערנות, איסוף מודיעין ומלאי מספיק של חימוש, לרבות מטוסים, טילים ותחמושת אחרת כמו גם אמצעים לגיוס מהיר של כוחות מילואים, רפואה וכל שחיוני להגנה
הסכמה לעסקה המצרית היא כניעה משפילה, והיא הענקת ניצחון לנאצים על גבם של מאות לוחמי צה"ל הגיבורים שנפלו בקרב, היא גוזרת גזר דין מוות על החטופים שלא נכללים בעסקה, ומעל לכל - מהווה סכ...
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
