המסע מ-6 בינואר לאולם 9 בבית המשפט הפדרלי

עוד לפני מינויו של סמית, הקימו הדמוקרטים – כאשר שלטו בבית הנבחרים – את הוועדה לחקירת אירועי 6 בינואר. הוועדה הייתה מפלגתית מובהקת – היו בה רק שני רפובליקנים, מתנגדים בולטים של טראמפ. "אם 'מפלגתיות' פירושו שחברי הוועדה היו מנסים להטות את הממצאים – זה לא נכון. אם זה אומר שהובילו אותה בעלי דעה פוליטית – ודאי שזה נכון", מגדיר הסניגור. גרלנד לא ממש הסביר מדוע נדרשו לו שנתיים עד למינויו של סמית, הוא מציין. "גרלנד הוא שופט ורגיל לחשוב כמו שופט ומעורב אישית בכל החלטה, בניגוד לקודמיו שניהלו ארגונים גדולים" ולכן ידעו לבזר סמכויות.

ממצאי ועדת 6 בינואר אינם יכולים לשמש כראיות בהליך המשפטי, אם כי מן הסתם חלק ניכר מן החומרים שלה חופפים לאלו של החקירה הפלילית. רשמית לא נמסר האם ה-FBI בדק את חלקם של טראמפ ובכירים אחרים עוד לפני מינויו של סמית, אך קרוב לוודאי שהבולשת עשתה זאת. מצד שני, סבור הסניגור, לנאשמים האחרים – הפורעים בשטח – מן הסתם לא היה מידע מועיל על טראמפ ושות'.

כאשר סיים סמית את חקירתו, הוא כינס Grand Jury – חבר מושבעים גדול. מבחינה היסטורית וחוקתית, מסביר הסניגור, תפקידו של גוף זה היה לקבוע אם יש מקום להגיש כתב אישום. חובה לכנס אותו כאשר החשד הוא לעבירות בדרגת פשע (להבדיל מדרגת עוון), ומטרתו הייתה למנוע ניצול לרעה של ההליכים בידי המדינה. "כיום הוא אינו מהווה כלי מאזן. אומרים שהוא יאשים גם כריך אם הפרקליטות תבקש. מאוד נדיר שהוא אינו מגיש כתב אישום". כדי להגיש כתב אישום, חבר המושבעים הגדול צריך רק "עילה מסתברת", שזו סבירות של פחות מ-50% להרשעה.

בפועל, חבר המושבעים הגדול הפך לכלי חקירתי, משום שהוא יכול לזמן עדים ומסמכים, כאשר החשוד איננו מיוצג וכלל אינו יודע מה מתרחש שם. כללי הראיות אינם חלים על גוף זה, אומר הסניגור ומדגים. "סוכן FBI יכול לומר: דיברתי עם סוכנים אחרים והם אמרו לי שלחשוד היו 20 ק"ג קוקאין, מנסיוני כמות כזאת אינה מיועדת לצריכה עצמית אלא למכירה. חמש דקות ויש כתב אישום". עם זאת, הוא משער שבמקרה של טראמפ הדיון היה הרבה יותר מקיף ומעמיק.

הסניגור סבור שבית המשפט העליון ידחה את טענתו של טראמפ לפיה יש לו חסינות מוחלטת, ויש אפילו סיכוי שלא יימצאו ארבעה שופטים – המספר המינימלי הדרוש כדי שבית המשפט העליון יידרש לערעורו. אם הערעור כן יתקבל לדיון, הוא צופה שבית המשפט יכריע עד סוף חודש יוני, כי כל מועד מאוחר יותר ייראה כהתערבות בבחירות (שיתקיימו ב-5 בנובמבר).

עם זאת, בית המשפט יכול להחליט שהוא דן בערעור בהליך רגיל – ואזי ההכרעה תתקבל רק לאחר הבחירות. אבל אם תהיה הכרעה מהירה בעליון, וכפי שצופים כל המומחים טראמפ לא יקבל חסינות – אפשר יהיה לנהל את המשפט החל מחודש אוגוסט. צ'טקן אמרה בשעתו, שהיא צופה ששלב ההוכחות יימשך שישה-שמונה שבועות – כך שבהחלט ייתכן פסק דין בחודש אוקטובר, שבועות אחדים לפני הבחירות.

בחירת המושבעים במקרה זה תהיה ארוכה ובעייתית, צופה הסניגור (עסקנו בכך בכתבה הראשונה בסדרה). במשפט עצמו יהיה כמובן על התביעה לשכנע את המושבעים, כולל חובה להוכיח מה שידוע לכל – למשל שהקפיטול נמצא בוושינגטון. "יש הבדל בין ידע שיפוטי בין ידע של מושבע. זה טירוף של החוק האמריקני", הוא מעיר. חלק חשוב מאוד יהיה ההנחיות של צ'טקן למושבעים בתום המשפט, כאשר טיוטות שלהן מועברות בין הצדדים עוד לפני כן, כדי שיידעו מהו נטל ההוכחה. כך למשל, היא יכולה לקבוע שעל המדינה להוכיח שטראמפ ידע שהוא גורם התקוממות (insurrection).

הרשעה חייבת להיות פה אחד, בהסכמת כל 12 המושבעים; אם אין הכרעה פה אחד, זהו mistrial והמדינה יכולה להגיש שוב את כתב האישום. על זיכוי לא ניתן לערער, בעוד שעל הרשעה יכול הנאשם לערער. ברוב המקרים, מורה בית המשפט לעצור מיד את הנאשם אם הוא מורשע, אך הסניגור צופה שאם הדברים יגיעו לידי כך במשפט טראמפ – הוא לא ייעצר, כי אין חשש שיימלט. טיעונים לעונש נשמעים לרוב חודשיים-שלושה לאחר פסק הדין.

אם טראמפ יורשע ויערער, סביר להניח שהוא לא ייאסר עד להכרעה בערעור. כך ייתכן תרחיש, בו טראמפ יושבע לנשיא בעודנו מורשע בערעור. ואז הוא יוכל להורות למשרד המשפטים למשוך את כתב האישום. מעבר לשאלה החוקתית שוודאי תתעורר, אם משרד המשפטים יעשה זאת – לא תהיה לצ'טקן ברירה אלא להיענות.