טראמפ עבר מדיבורים למעשים - וזה היה פלילי

אבל לפני שמתחילים לדבר על מושבעים וסיכונים, יש לשאול האם התיק בכלל יישמע – שכן טראמפ מבקש מבית המשפט העליון לקבוע שיש לו חסינות מוחלטת על מעשיו כנשיא. האשימוטו סבורה שיימצאו לפחות ארבעה שופטים שיסכימו לדון בערעור, שכן מדובר בסוגיה חסרת תקדים. לצד זאת, היא תופתע מאוד אם העליון יקבל את הערעור על פסק הדין של בית המשפט הפדרלי לערעורים, אשר דחה פה אחד את ערעורו של טראמפ על החלטת השופטת המחוזית טניה צֶ'טְקָן; שתי הערכאות קבעו שאין לו חסינות.

האשימוטו צופה, שבית המשפט העליון יכריע במהירות רבה בערעור, כפי שהוא עומד לעשות בנוגע לפסילתו של טראמפ מהתמודדות בפריימריז בקולורדו. "בית המשפט יתקשה מאוד לומר שלנשיא יש חסינות מוחלטת כפי שטראמפ טוען. פסק הדין של בית המשפט לערעורים משכנע מאוד, והוא ניתן בידי שופטות ליברליות ושופטת אחת שמרנית.

"יש פגמים ניכרים בטיעון של טראמפ. למשל: הוא טען שמכיוון שניתן להדיחו בסנאט, לא ניתן להעמידו לדין פלילי. זה אומר, שכל מי שאפשר להדיחו – יהיה חסין מהליך פלילי. מדובר בהרבה מאוד אנשים ולא נראה לי שבית המשפט העליון יהיה מוכן לומר זאת. הטיעונים שלו גורפים למדי", כמו למשל הטענה לפיה הנשיא חסין אפילו אם יורה בניגוד לחוק לחסל מנהיג זר.

התיק בג'ורג'יה קיבל תפנית מפתיעה לאחר שנחשף קיומו של קשר רומנטי בין פרקליטת המחוז, פיני ויליס, לבין עורך הדין נתן ווייד אותו שכרה לייצג את הפרקליטות בתיק, תמורת 700,000 דולר. אחד הנאשמים האחרים טוען שיש לפסול את שניהם מהמשך הייצוג, בעוד ויליס טוענת שהקשר החל רק לאחר שהיא שכרה את ווייד. "השאלה היחידה כאן היא האם מדובר בפגיעה כלשהי בתיק מבחינה אתית", סבורה האשימוטו. "אין ספק שזה היה שיקול דעת רע מאוד, אבל אין זה אומר שהיא אינה יכולה לנהל את התיק. ייראה רע מאוד אם ויליס תשאיר את ווייד בתיק. היא לא יכולה לפסול את עצמה, כי מאחר שהיא מנהלת את פרקליטות המחוז – לא ברור כיצד התיק יתקדם בלעדיה".

טענה אחרת של טראמפ היא נגד השימוש שעשתה ויליס בחוק RICO בתיק זה. חוקים אלו, הן ברמה הפדרלית והן ברמה המדינתית, נוצרו כדי להיאבק בארגוני פשיעה ומאפשרים להעמיד לדין את כל מי שקשורים אליהם. לדעת ויליס, כפי שכתבה במפורש בכתב האישום, טראמפ ואנשיו ניהלו ארגון פשיעה. היא לא הגזימה? "חוק RICO של ג'ורג'יה רחב מאוד, יותר מאשר החוק הפדרלי, וכבר השתמשו בו בצורה כזאת, כולל ויליס", משיבה האשימוטו. "אני לא חושבת שהיא משתמשת נגד טראמפ בפרשנות רחבה מזו המקובלת בג'ורג'יה".

היא תצליח להוכיח שזו הייתה פעילות דמויית ארגון פשיעה?

האשימוטו: "היא בהחלט יכולה. הבעיה היא אחרת: מבחינה לוגיסטית זה בלגן מוחלט, המון נאשמים [19 במקור; ארבעה הגיעו להסדרי טיעון], אין אפילו מקום לכולם בבית המשפט באטלנטה. זה גם לוקח המון זמן – נדרשו שלוש שנים רק להגשת כתב האישום. עכשיו, יחד עם הבלגן האתי, התיק לא יתקדם במהירות. במבט לאחור, ודאי שהיה מוטב אם ויליס הייתה מתמקדת בטראמפ. עם זאת, יש אסטרטגיה שאומרת שמגישים כתב אישום נגד נאשמים רבים כדי להשיג הסדרים עם חלק מהם.

"אי-אפשר לדעת מי יהיו הבאים שיגיעו להסדרים בג'ורג'יה. מארק מדואוז [ראש הסגל האחרון של טראמפ] יכול להזיק מאוד לטראמפ. יש גם שאלה מי משלם לסניגורים. בתיק בפלורידה טראמפ מממן את ההגנה לנאשם השני [ולטין נאוטה, עובד מאר-א-לאגו]. ההגנה בג'ורג'יה יכולה לעלות מאות אלפי דולרים לכל נאשם, וחלק מהנאשמים שם מקבלים כסף מוועדת גיוס הכספים של טראמפ".

איך מאפשרים כזה דבר? זה הרי ניגוד עניינים מאין כמותו.

האשימוטו: "התיקון השישי לחוקה מעניק לנאשם את הזכות לבחור עורך דין גם אם מישהו אחר משלם לו. ארה"ב מעריכה מאוד את זכותם של אנשים לקבל החלטות, גם אם אלו החלטות גרועות".

אם כבר דיברנו על מגילת הזכויות, טראמפ טוען שדבריו בנוגע לתוצאות הבחירות היוו מימוש של זכותו לחופש הביטוי על-פי התיקון הראשון לחוקה. עורכי דינו גם עשויים לומר, או לפחות לרמוז, שכולם יודעים שטראמפ מדבר בצורה קיצונית ולכן אי-אפשר ללמוד מדבריו על כוונה פלילית, למשל שהוא שיגר במכוון את תומכיו להסתער על הקפיטול.

"כל מיני דברים יוצאים מפיו של טראמפ וייתכן שהמושבעים ישתכנעו שזה היה 'טראמפיזם' והוא לא התכוון לדבריו", מסכימה האשימוטו, אך מדגישה: "זה לא עובד כטיעון משפטי. התיקון הראשון אינו מאפשר לאדם להגיד כל מה שבא לו. אין זכות חוקתית לאיים על אנשים. אין איסור לשקר, אם לא מדובר בשבועת שקר או בהונאה. טראמפ יכול לומר 'זכיתי בבחירות', בין אם הוא מאמין בזה ובין אם לאו.

"הקו הוא כאשר טראמפ עשה דברים. כאשר הוא נוקט צעדים כדי למנוע מג'ו ביידן להיכנס לתפקידו – האלקטורים המזויפים ו-6 בינואר – זה פלילי. אם לא היה כל מה שהוביל ל-6 בינואר, אם הייתה רק העצרת של טראמפ ואז תומכיו היו מחליטים לעלות על הקפיטול – לא היה כתב אישום. אבל היה מאמץ מתמשך, שלו ושל עוזריו, למנוע בכל דרך אפשרית את העברת השלטון. ואת זה צריך לחבר לתגובותיו בעיצומה של המתקפה על הקפיטול. הפורעים עשו את זה בשמו ונדרש לו זמן רב לומר משהו, וגם אז הוא לא אמר 'לכו הביתה'".

לבסוף אני שואל את האשימוטו את מה שאולי הכי מטריד: כיצד ייתכן שלמרות הכל, עשרות מיליוני אמריקנים תומכים בטראמפ ויש לו סיכוי ממשי לשוב ולהיבחר? "הוא מדבר לאנשים מסוימים שכבר זמן רב חשים שלא שומעים אותם", היא משיבה. "הם חשים שהוא נותן קול לכאביהם. אלה לא אנשים שהוא יעזור להם אם ייבחר, אבל מסיבה כלשהי הוא התחבר אליהם.

"מבחינתם, העובדות הן מה שטראמפ אומר. על כל דבר הוא אומר: התקשורת משקרת על הכל. אם אתה מאמין לו, אין עובדות כי 'הכל מומצא'. יש חוסר אמון אמיתי במוסדות, תחושה שהם משקרים. אם הפדרל ריזרב מפרסם נתוני אינפלציה ואתה חושב שהוא אינו אומר את האמת – אפשר להתעלם מהכל, כי המחירים עלו וזה מה שקובע מבחינתך".