אמריקנים אוהבים לשאול "איפה היית כשקנדי נרצח?". בישראל השאלה הזו מתייחסת בדרך כלל לרצח רבין, אבל בשנה האחרונה היא עלתה מדי פעם גם בהקשר של
דודו טופז. כמו במקרה של רצח קנדי, משהו בהתאבדות של הראשון בבידור היה כל כך הזוי ובלתי נתפס שעד עכשיו נדמה כי התודעה הקולקטיבית בישראל מתקשה לעכל את הסיפור הטרגי על הבדרן שהמציא ז'אנר טלוויזיוני חדש, הפך למלך רייטינג, ואז ירד מגדולתו, הזמין מעשי אלימות, נתפס ולבסוף התאבד בתא המעצר.
התשובה לשאלה "איפה הייתם כשדודו טופז התאבד?" מעניינת לא פחות מהשאלה עצמה. טופז, שעשה את הונו מהיכולת המבריקה לקלוע לטעמו של הציבור, נקם באותם אמצעי תקשורת שהעלו אותו לגדולה. בהתחשב בכך שהוא היה נתון בדיכאון עמוק אחרי שעבר את התקופה הקשה ביותר בחייו, לא ניתן לדעת אם טופז תכנן את ההתאבדות בקפידה ומדוע בחר לסיים את חייו דווקא בשעות הבוקר המוקדמות. התוצאה, בכל מקרה, הייתה בעלת משמעות מיוחדת להיסטוריה הקצרה של האינטרנט הישראלי: העיתונים המודפסים של ה-20 באוגוסט 2009 הפכו ללא רלוונטיים, לטלוויזיה לקח זמן לפרוץ עם דיווחים ישירים ורוב הציבור הישראלי שמע על הטרגדיה לראשונה ברדיו ומיהר לקרוא את הפרטים באתרי החדשות.
בסקר שנערך בהזמנת עיתון הארץ מספר ימים לאחר ההתאבדות התברר כי 20 אחוזים מכלל הנשאלים ו-36 אחוזים מהנשאלים בגילאי 25 עד 35 שמעו על האירוע לראשונה דרך האינטרנט. בהתחשב בעובדה שלא כל הציבור הישראלי מחובר לאינטרנט ובנטייה הטבעית לרוץ לטלוויזיה כשיש אירוע חדשותי חשוב מדובר בנתונים מרשימים שמצביעים על כל שהציבור הישראלי רואה באינטרנט אמצעי תקשורת משמעותי לא פחות - ואולי אפילו יותר - מאמצעי התקשורת הוותיקים יותר.
נוסף על המיידיות וקצב התחלופה המהיר, היה זה האירוע המשמעותי הראשון שבו הרשת עצמה סיפקה כותרות: זמן קצר לאחר שנודע על ההתאבדות כתב
רביב דרוקר בבלוג האישי שלו "טוב שדודו טופז התאבד, עשה טוב לעצמו ועשה טוב לנו". האמירה הזו יצרה סערה אינטרנטית ועוררה גל של ציוצים בטוויטר ותגובות בפייסבוק. בזמן שמהדורות החדשות המרכזיות בשמונה בערב עסקו בהתאבדות מהבוקר, ברשת כבר ניהלו דיונים על דרך ההנצחה הנכונה והסיקור התקשורתי של הפרשה כולה.
|
|
אבל הטרגדיה של טופז, שהיא גם הטרגדיה של כל הטאלנטים, היא שבעידן הנוכחי תוקפה של אהבת הציבור פג אחרי יומיים. תוכניות הריאליטי והשיח האינטרנטי שמקיף אותן מייצרים עשרות טאלנטים חדשים ורעבים להצלחה. גם הטאלנטים שכבר הוכיחו את עצמם והנחו תוכנית מצליחה בפריים-טיים אינם חסינים. כולם עשויים לפול לתוך מלתעותיו של האויב הגדול ביותר: השעמום. אחרי ניסיונות רבים לפתח הצגות יחיד, תוכניות חדשות, שעשועונים ואפילו מחזה, טופז הבין לראשונה בחייו שהוא משעמם. הרעיונות שלו פשוט לא עניינו יותר אף אחד, ובעיקר את אותם אנשים שפעם חיזרו אחריו באגרסיביות – ובעידן החדש לא טרחו להחזיר לו שיחות.
הכוכבים האחרים מתקופת טופז בחרו לפרוש מעשייה תקשורתית או הוגלו מרצון מחוץ לפריים טיים (דן שילון מנחה תוכנית בוקר, לונדון וקירשנבאום מגישים בשעות הערב). אבל טופז פשוט לא יכול היה להשלים עם הרעיון שזמנו עבר. במקום לנסות להמציא את עצמו מחדש – הוא צבר טינה וזעם על העולם שהפנה לו עורף. הנטייה הטבעית שלו לפרובוקציות ולמעשים "גדולים מהחיים" – אותה נטייה שהפכה אותו למלך הרייטינג – התגלגלה למעשי אלימות נפשעים שריסקו סופית את מה שנותר מהקריירה שלו. הוא ראה את מלכי הרייטינג החדשים – אותם משתתפי ריאליטי ומנחים צעירים ומגניבים שמדברים על פייסבוק ותמונות עירום של בר רפאלי באינטרנט, וידע שכבר אי-אפשר להנמיך את הרף, פשוט מפני שהרף עצמו הפך מדבר קבוע יחסית למושג אמורפי וחסר רלוונטיות.
בשנה שחלפה מאז מותו של טופז דיברו לא מעט על קשייו הנפשיים, על העובדה שהוא היה חולה ונטל כדורים פסיכיאטריים ועל נטייתו הדיכאונית. אין ספק שטופז היה אדם רדוף שדים שנע בין מגלומניה לרגשי נחיתות קשים. התאבדותו היא קודם כל סיום עצוב מאוד לחייו של אדם שסיוטו הגדול ביותר התממש – הוא הפך ללא רלוונטי. אם יש משהו שאפשר ללמוד מסופה העגום של פרשת טופז הוא הצורך לבחון מחדש את הקצב והאכזריות שבה ממליכים מלכים ושולחים אותם לגלות. בעידן ההיפראקטיבי שבו אנחנו חיים הרף ממשיך לרדת, ורק הגברות השמנות שזורקים להן שוקולד משתנות. וכשיש מיליוני דודו טופזים - אין פלא שלא היה מקום לדודו טופז.
|
|
|
מרוב פרובוקציות לא ראו את הדודו
|
|
יש לא מעט אירוניה בעובדה שהאינטרנט היה אמצעי התקשורת המשמעותי ביותר בפרשת טופז. הראשון בבידור, שהבין הרבה לפני מתחריו שיותר מכל דבר אחר הצופה רוצה לראות את עצמו ואת שכמותו (היום קוראים לזה ריאליטי), לא יכול היה להמשיך ולחיות בעידן האינטרנט. העידן שהעלה את סף הגירוי לרמות החדשות הפך את הבידור הטופזי שכלל זריקת כדורי שוקולד לפיה של אשה שמנה והגשמת משאלות בשידור חי להתגלמות האנכרוניזם הטלוויזיוני. מי צריך "ראשון בבידור" שכל זמר בן 15 הוא " כוכב נולד"? מי צריך פרובוקציה בגרוש בדמות פלישת חייזרים או הטרדה מינית של כוכבות מחו"ל כשיש צ'אט רולט ומיליוני אתרי פורנו במרחק לחיצת עכבר?
הבידור הטופזי היה בנוי על הבחנה ברורה בין טופז, ה"טאלנט" העברי הראשון, לבין פשוטי העם שהתארחו בתוכניתו. בניגוד לעידו רוזנבלום ב"מונית הכסף", טופז העמיד פנים שהוא סחבק רק כדי לאשר מחדש את הפער הבלתי ניתן לגישור בינו לבין בני התמותה שזכו לעמוד בצלו. לפי הראיונות שהעניקו בני משפחתו והמנהלת האישית שלו בעשור האחרון לחייו, חיה גרנובסקי – הוא לא העמיד פנים, אלא באמת האמין שהוא מעין אדם עליון. במלאת שנה למותו סיפרה גרנובסקי למוסף "סופשבוע" כי טופז היה מכור לאהבת הציבור, והשתוקק לכך שכולם יכירו בגאוניותו. לדבריה, ברגעי השבירה הרבים שלו היא נהגה לשבת לידו ולהבטיח לו שהכל יהיה בסדר: "אמרתי לו שאוהבים אותו נורא, וגם הסברתי שלא כולם חייבים לאהוב אותו".
|
|
| תאריך: |
20/08/2010
|
|
|
עודכן: |
20/08/2010
|
|
|