מי יחרוץ את גורלו של קצב?

אותם דברים אמורים גם לגבי יורם דנציגר. שוב: פורמלית הוא יכול לשבת בתיק העיקרי. אך לאחר שהביע דעה על חוזקן הלכאורי של הטענות בערעור, ואף כתב מה לדעתו צריך לבדוק ההרכב שידון בערעור לגופו, לא ייראה זה סביר אם הוא יישב בעצמו באותו הרכב.

זאת ועוד: ידיעות אחרונות חשף, כי דנציגר היה פרקליטו של אורי יואלי, מקורבו של קצב המככב - לשלילה - בפסק הדין במחוזי, כמי שמעורב בבישול ראיות לטובת הנשיא לשעבר. באופן תמוה, ביניש לא חשבה שדי בכך כדי לפסול אותו מלדון בעיכוב מאסרו של קצב. אך ספק רב אם הוא יוכל לטפל בערעור, העוסק במישרין בלקוחו לשעבר.

יש להדגיש: מדובר בדעה קודמת ולא בדעה קדומה. בית המשפט העליון פסק שוב ושוב, כי הבעת דעה של שופט בנושא נקודתי שעמד בפניו, אינה פוסלת אותו מלדון בתיק העיקרי. מצד שני, בדרך כלל לא תמצאו שמי שדן במעצר עד תום ההליכים - ונדרש לקבוע אם יש ראיות לכאורה - יושב גם במשפט עצמו. דומה שניתן להשליך זאת גם למקרה של קצב.

חמישה שופטים דנו בעתירות נגד הסדר הטיעון: דורית ביניש, אליעזר ריבלין, אילה פרוקצ'יה, אשר גרוניס ואדמונד לוי. פרוקצ'יה כבר פרשה, לוי כנראה לא יספיק לדון בערעור. נשארנו עם ביניש, ריבלין וגרוניס. בואו נראה מה הם סברו אז, בשנת 2007.

ביניש קבעה שיש לבטל את עסקת הטיעון בנוגע לא' ממשרד התיירות: "מתקשה אני לראות כיצד ניתן לנהל מו"מ על עריכת הסדר טיעון בלא שנתקבלה קודם לכן הכרעה בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית מספקת לצורך הגשת כתב אישום אלמלא הסדר כאמור... הפגם העיקרי [בעסקה] בהקשר זה נעוץ בכך שתיאור העובדות שייחסה התביעה לקצב בכתב האישום, שונה באופן משמעותי מהתשתית העובדתית הראייתית הלכאורית המצויה בתיק החקירה... נוצר פער קיצוני בין גירסתה המפלילה של א' ממשרד התיירות שבחקירותיה במשטרה תיארה מעשי אינוס ומעשים מגונים חמורים... - גירסה שהייתה אמינה בעיקרה על היועץ המשפטי לממשלה - לבין עובדות כתב האישום שתיארו מעשים המצויים ברף התחתון של עבירות המין". משמע: לדעת ביניש, היו ראיות לכאורה להעמדתו לדין של קצב באשמת האונס.

ריבלין התייחס להתנהלותו של מני מזוז בפרשה - טענה שמן הסתם עוד תעלה בערעור, במסגרת נסיונו של קצב לזכות בהגנה מן הצדק: "ההליך הפלילי, כך ראוי להדגיש, הוא מן הרגישים והמורכבים ביותר. הפעלת ההליך הפלילי, משלב התלונה והחקירה ועד לסיום המשפט, צריכה להיעשות בזהירות ובכפפות של משי, בריסון מרבי ובאיפוק... חוששני כי זהירות כזו לא אפיינה את התנהלות התביעה במקרה זה".

על א' ממשרד התיירות אמר ריבלין: "הפרקליטות לא ששה, בלשון המעטה, לנהל משפט בעבירות החמורות ביותר. גבוליותו של התיק הציבה בפניהם - כלשונם - 'דילמה קשה'. ניתן להבין זאת. מן הטיעונים עולה כי המדינה הנחתה את עצמה, בהערכת סיכויי ההרשעה, לפי מבחן של 'מאזן ההסתברויות'. להשקפת התביעה, גם את המבחן הזה - מבחן המעמיד את רף 'הסיכוי הסביר להרשעה' במקום נמוך למדי בהתחשב בהשלכות ההחלטה שעל הפרק - חומר הראיות 'עבר בקושי'. במצב כזה ברורה ההססנות של היועץ המשפטי לממשלה ואנשי צוותו בשקלם את האפשרות להגיש כתב אישום בעבירות החמורות". משמע: ריבלין סבר שקיים קושי ראייתי ממשי בגירסתה של א'. הוא תמך באישור עסקת הטיעון.

גרוניס כתב: "דומה כי אין עסקינן בסיטואציה בה הראיות הגולמיות אינן מקימות סיכוי סביר להרשעה... [אבל] ככל שעוצמתו של החומר הגולמי חלשה יותר, יהא צידוק לוויתור גדול יותר מצידה של התביעה". מאחר שגרוניס היה זה שהכריע בעד אישור עסקת הטיעון, ברור שגם הוא סבר שהראיות לא היו חזקות די הצורך.

כאמור, פורמלית - אין עילה לפסול את מי שישב באותו בג"ץ. אך דומה שמראית פני הצדק מחייבת, שמי שהביעו כבר אז דעות כה נחרצות, יימנעו מלדון שוב באותו תיק.

אדמונד לוי, אולי הפליליסט הבולט ביותר בעליון כיום, פורש באוקטובר הקרוב - דהיינו בעוד חמישה חודשים. שופטים פורשים יכולים לפרסם פסקי דין במשך שלושה חודשים לאחר פרישתם, מה שנותן ללוי שמונה חודשים.

זה יכול להספיק - בתנאי שהערעור באמת יישמע בהקדם ובמהירות, מה שעלול להיות בעייתי לנוכח העובדה שרק הערעור על ההרשעה באונס מחזיק יותר מ-300 עמודים, ובדרך יש פגרה של חודש וחצי וגם חגי תשרי. לכן נראה, שלוי - הספרדי חובש הכיפה, אם יש לזה משמעות - לא יהיה בהרכב.

דורית ביניש פורשת בפברואר הבא. המשנה לנשיאה, אליעזר ריבלין, פורש במאי 2012. לשניהם יש די זמן כדי לשבת בערעור (אצל ביניש אולי קצת בדוחק, אבל רק אולי ורק קצת), וזה יהיה טבעי ששני השופטים הבכירים ביותר בישראל ידונו בו. אבל פה נכנסת השאלה של בג"ץ עסקת הטיעון.

בהנחה שמי שכבר דן בתיק לא ידון בו שוב, ולנוכח הפרישות שהיו ויהיו, נותרו תשעה מועמדים לדון בערעור: סלים ג'ובראן, עדנה ארבל, אסתר חיות, אליקים רובינשטיין, יצחק עמית, עוזי פוגלמן, מרים נאור, חנן מלצר וניל הנדל. יהיה אולי מי שיטען, כי בתיק כה רגיש מוטב שלא יישבו מי שעמדו בראש התביעה (רובינשטיין וארבל), אך הטענה הזאת נראית קיצונית מדי.

אם אפשר להמר, הרי שמרים נאור ואולי גם אסתר חיות יהיו בהרכב. על-פי עיקרון הסניוריטי - אם יישמר, וזאת שאלה אחרת - נאור מיועדת להיות הנשיאה אחרי ביניש, וחיות אמורה להיות הנשיאה אחריה. האם ביניש תרצה שוב הרכב עם רוב נשי, כמו במחוזי? גם זה אולי יילקח בחשבון. באותה מידה, היא עשויה לשקול האם להכניס את ג'ובראן להרכב, לאחר שכבר במחוזי דן בתיק שופט ערבי (ג'ורג' קרא). קרוב לוודאי שהיא לא תרצה הרכב שיהיה העתק מדויק של המחוזי - ערבי ושתי נשים.

עמית, פוגלמן והנדל הם השופטים הטריים ביותר בעליון (מאוקטובר 2009), וגם מלצר לא הרבה יותר ותיק (אוגוסט 2007). סביר להניח שלתיק זה תרצה ביניש שופטים מנוסים, ויש לזכור שמלצר הגיע הישר מן הפרקטיקה הפרטית.

בהתחשב בכל השיקולים הללו - וכלל לא בטוח שביניש תביא את כולם בחשבון - ובהנחה שיהיה זה הרכב רגיל של שלושה שופטים, נראה שההרכב בערעור ייבחר מבין מרים נאור, אסתר חיות, סלים ג'ובראן, עדנה ארבל ואליקים רובינשטיין. אם תחליט ביניש שלא לפסול את מי שישב בבג"ץ, קרוב לוודאי שנראה אותה עצמה, את ריבלין ואחד מחמשת האחרים, עם עדיפות לגרוניס או נאור.