"אורפיאו ואאורידיצ'ה": יצירה שמיימית של גלוק

האופרה "אורפיאו ואאורידיצ'ה" המועלית באופרה הישראלית היא הפקה נועזת וייחודית, מבוססת על שלושה סולנים, רקדניות, מקהלה ותזמורת שהצליחו לנגוע בפסגה ולהעלות ערב מרגש וקסום.

המלחין הגרמני כריסטוף ויליבלד (פון) גלוק ‏ (2 ביולי 1714 - 15 בנובמבר 1787) נחשב לאחד החשובים במלחיני האופרה בתקופה הקלאסית וגם כאחד המחדשים והיוזמים של שינויים בתצורות הקלאסיות של עולם האופרה בתקופתו.

האופרה הקצרה יחסית בת 3 מערכות עוסקת בסיפור המיתולוגי על המשורר אורפיאו המאבד את אשתו ומקבל הזדמנות נוספת מהאלים להשיבה לחיים. מבט מעמיק אל נפשו של האדם ואל נפשו המיוסרת של האמן התר באופן מתמיד אחר המוזה שלו.

הבמאי מריוש טרלינסקי חולל מהפכה בתצורת ההפקה ויישם אותה בימינו אנו, כשהוא מצייד את הגיבורים באביזרים מודרניים כמו מחשב-נייד, דירה מסוגננת ותלבושות מודרניות. גם את המקהלה שלה תפקיד מרכזי באופרה, הושיב בצוותא עם התזמורת.

האופרה נפתחת כאשר אנו צופים באאורידיצ'ה לאחר שערכה את השולחן לארוחת ערב בצפייה לבעלה. היא לחוצה ומקבלת החלטה - היא תהרוס את השולחן בעצמה. היא מכה בו באגרופיה, ומניעה מהלך שאי-אפשר יהיה לעצור אותו. היא מנפצת כוס זכוכית, חותכת את כפות ידיה והיא ממשיכה בניסיון ההתאבדות שלה על-ידי לקיחות גלולות. המקהלה, קול בלתי נראה המגיב על האירועים, מהללת את רוחה של אאורידיצ'ה.

אורפיאו השב לביתו מגלה את הגופה של אהובתו ונשבר מרוב צער. אאורידיצ'ה נעלמת מאחורי שער המוות. בהמשך מופיעה נושאת המכתבים, המייצגת את שליחת האל, המספרת לאלמן הטרי כי בקשתו להחיות את אשתו אושרה, אלא שנאסר עליו להתבונן בה - אחרת שוב תחזור אל עולם המתים.הסוף הוא כמובן צפוי ומרגש.

הפקה מיוחדת וחדשנית

גלוק הגרמני התפרסם בחידושים של יצירותיו והחליף את הסגנון ששלט בתקופתו כשהוא גם מטמיע בהן סגנון צרפתי. את היצירה עצמה שינה לאחר שלא חוללה את התהודה הרצויה לאחר הבכורה ב-1762 וביסס לבסוף את קול הגיבור על קונטרה-טנור, צבע גון קולי שצריך להתרגל אליו ולא כל אחד באמת אוהב אותו.

ההפקה המועלית עתה באופרה הישראלית היא מיוחדת, שכן הבימאי קרא דרור לחדשנות וגם העתיק את העלילה לתקופתנו וגם שיבץ בה ריקודים מעניינים עם כוריאוגרפיה של תומאש ויגודה. התמונה הנפלאה של "מחול הרוחות הטובות", מלודיה איטית וחרישית לחליל ותזמורת, היא עזה, דרמטית, אבל מרגשת ומעניינת.

יניב ד'אור בתפקיד אורפיאו ניחן בקול קונטרה-טנור מוצלח וייחודי. משחקו הוא נאות ושירתו במשך כל מהלך האופרה היא בעלת עומק, גוון וחום עז. אין ספק שיניב מניע את גלגלי האופרה ומעניק לה מן הרגש והדרמטיות ובזכות המוזיקה הקסומה של היצירה - ההפקה היא מצוינת.

הילה בג'יו הנפלאה בתפקיד אאורידיצ'ה היא נהדרת והקטעים של שירתה הם עוצמתיים ומדהימים. הילה מצליחה להעניק לתפקיד מימד יוצא דופן ואישיותה היא כובשת, לאורך כל ההפקה. הופעתה מעניקה לאופרה מימד חדש וקסום.

דנה מרבך בתפקיד אמור היא מוצלחת במיוחד. דנה היא שחקנית חיננית ומשובחת, קולה מקסים וכל הופעתה ראויה לתשואות סוערות.
מקהלת האופרה בניצוח ישי שטקלר הייתה נפלאה ומדהימה. המקהלה הוצבה הפעם מתחת לבמה בצידי התזמורת והפגינה ביצועים מרגשים ומוצלחים במיוחד.

המנצח דוד שטרן הצליח להפיק מתזמורת ראשון לציון מוזיקה שמימית ומצוינת. שטרן הוא רב אמן ומאסטרו נהדר שהביא את היצירה לסף חוויה אופראית נהדרת.

הרקדניות היו מקצועיות. לעתים התנועה הייתה מעט אגרסיבית אבל הלמה את קו העלילה, במונוטוניות של התנועה שחיקתה את הגיבורה הראשית. כל הרקדניות הולבשו בשמלת הערב של הגיבורה וחבשו פאה נכרית שדמתה לה להפליא והריקודים היו מצוינים.

התפאורה של בוריס קודליקה הייתה יפה ופרקטית והמסדרון המואר באור שמימי מאחורי הדלת היה מוצלח מאוד. מגדלנה מוזייל אחראית לתלבושות המודרניות ובמיוחד לשמלות הערב המחניפות וההולמות את המשתתפות. מרק היינץ אחראי לתאורה היפה וההולמת.

אורפיאו ואאורידיצ'ה היא אופרה שכולה מוזיקה כובשת, מרגשת ומופלאה . אין זו אופרה גדושת אריות או רבת משתתפים. דווקא בזכות ההפקה הסולידית הזו, המצטיינת בביצועי מקהלה ותזמורת עם סולנים ורקדניות - כולם נפלאים ומשובחים וראויים לכל מחמאה.