על פרשת השבוע: "כי תשא"

פעמיים בתולדות עם ישראל נאמר עליו שחטא בעשיית עגלי זהב. פעם ראשונה בימי נדודיו במדבר בפרשת "כי תשא", כשנמצא משה בהר חורב (שמ', ל"ב, 4). פעם נוספת כשהציב ירבעם בן נבט עגלי זהב בבית אל ובדן (מל"א,י"ב,28) .

אם נתמקד רק במקרה הראשון, עשית עגל זהב במדבר, איננו יכולים שלא לשאול מה קרה לעם שחווה חוויות מרגשות של יציאה מעבדות לחרות, חלקן חוויות נסיות, שלפתע בעת מצוקה הוא מתנכר לכל מה שקרה לו. יתרה מזאת עולה על שרטון של התכחשות גורפת לחוויית היציאה לחרות ואף מורד באלוהיו.

לשאלה זו נדרשה במרוצת ההיסטוריה הפרשנות המקראית, שפרסה בפנינו תשובות רבות. אסתפק רק בתשובת רש"י, גדול הפרשנים, שקבע כי מי שסרח היו רק "ערב רב של זרים" - הם לא מבני ישראל, הם רק נספחו למסע - והם שגררו רבים וטובים בעם ישראל לתרבות הרעה והמשחיתה. יתרה מזאת הם גוירו שלא כהלכה, ולכן הם האחראים הבלעדיים לכל גילויי השחתת המידות הערכיות - "ערב רב שקיבלת מעצמך וגיירתם...והם שיחתו" (רש"י, שמ', ל"ב 8).

לפנינו כתב אשמה חמור כלפי משה והמנהיגות של העם שמעדו, כי לא מנעו את השפעה הרסנית של הנספחים לעם. אודה, שקשה לי מאוד עם הסברו של רש"י לאחת השאלות הקשות בפרשה,

אינני מקבל פרשנות, המטילה את כל כובד האשמה בחטא העגל בקיומם ונוכחותם של זרים שהסתפחו לעם ישראל.

לפי הסברו של רש"י הזרים הם אלו, שסחפו את העם כולו לדרישה מאהרון - "קוּם עֲשֵׁה לָנוּ אֱלוֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ, כִּי זֶה מֹשֶׁה...לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ". (שמ' ל"ב,1). אם נטהר עצמנו מההשפעה הזרה, מובטחת לנו חסינות מפני פורענות.

לצערי, גם היום יש מהלכים לדעה בדבר טוהר המחנה ושמירת הציווי של התרחקות מ"ההשפעה הזרה". ברחובות ירושלים העתיקה ניתן לראות לעתים קרובות כתוביות המכוונות נגד בני המיעוט החי בה - "והיה מחננו נקי", ולתופעה של יהירות לאומנית המבקשת לשמור על ניקיון טוהר הגזע לא נמצאה תגובה מתאימה של הרשויות. משרד החינוך ורשויות החוק לא התייחסו בחומרה רבה לתופעה שחזרה על עצמה כמו מקרה הצתה בבית ספר דו-לשוני בעיר ירושלים עם שלל כתוביות מזוויעות נגד אוכלוסייה ערבית החיה בעיר ירושלים.

מצער, שעובדי עיריית ירושלים, שמחקו כתוביות המלכלכות את מבני הציבור של העיר, שכחו להסיר כתובית "והיה מחננו נקי", שמבטאת קריאת קרב של ימין משיחי ל"השתחרר מהכתם הזר", שחי בעיר ירושלים.

לצערי, הנחישות לשמור על מחנה טהור מתבטא במניעה מרבבות אזרחים, החשים היום עצמם כיהודים לכל דבר, להקים משפחה בישראל. מדובר ברבבות של אזרחים שקשרו חייהם עם המציאות בישראל, מעורים בחיי החברה וממלאים את כל החובות האזרחיות. וזאת מבלי להתייחס לבעיית זרים המשלמים אלפי דולרים רק בשביל זכות לעבוד כאן, בביתנו, בעבודות הנחותות ביותר, ואנחנו מתייחסים אליו כאל אבן נגף שיש להתנכל לה.

על הפולחן שנתלווה למעשה העגל מספר המקרא, שאהרון הקים לו מזבח ולמחרת הכריז חג לה'. לעגל העלו עולות והגישו קורבנות. העם אכל בשמחה ושתה לשכרה ועל-פי הכתוב התחיל בהילולת פריצות. על מעשים אלו הגיב משה בכך שהוא השקה את העם במים וזרה את אפר העגל שנטחן עד דק. אקט של השפלה. נוסף לכך שלושת אלפים מראשי המסיתים הוצאו להורג.

אודה, שקשה לי עם צו ההוצאה להורג של שלושת אלפים נאשמים בהסתה והדחה לעבודה זרה. אינני שלם עם ההוראה להוציא להורג בסקילה ובכרת, במיוחד שהעונש הזה לא הושת על אנשים שנטלו חיים של אחרים.

אי-אפשר לסיים את ההתייחסות לפרשה, שבסערת כל ההתרחשויות הפוקדות אותה חוזרת ושונה את המחויבות שיש לנו לשזור למערכות חיינו את המחויבות הקדושה לקדושת החיים, ואפילו שבת נדחית רק כדי לקדש את החיים.

מי ייתן והחברה האנושית בכל אתר ואתר על פני כדור-הארץ תנכס את הערך האוניברסלי בפרשת השבוע - תנכס את ערך קדושת החיים.