הורוביץ, פתח פיך

כל מי שהיה במחיצתו של בנימין נתניהו או הועסק בביתו ומתח ביקורת על המתרחש שם זכה לקיתונות של שופכין. חלקם הפכו עדי מדינה (הארי הארו, ניר חפץ, שלמה פילבר) ואחרים הודחו (יועז הנדל ולמעשה גם צבי האוזר), והיו מי שהתבטאו בתקשורת או פנו לערכאות (מני נפתלי). אך אחד יצא בשלום, והוא מנכ"ל המשרד ומי שהיה ראש הסגל יואב הורוביץ.

לפני יותר משבועיים הוא צוטט בטורו של העיתונאי יוסי ורטר בהארץ כמי שסבור כי ביבי יעשה הכל למנוע את העמדתו לדין, ותוצאות מעשיו חמורים מכל מלחמה אליה עלולה ישראל להיקלע. ביבי שתק. לא הכפיש אותו. רק לגביו.

איני נכנס לשיקולי העריכה של עיתון הארץ. אך בימים בהם הייתי עורך מעריב ציטוט כה חמור, שהבאתי אותו במלואו מאת ורטר לפני כמה ימים, היה נדפס בכותרת הראשית. האופוזיציה בישראל בתרדמת ואיש לא הגיב. בינתיים התעניינתי מי הוא הורוביץ ושמעתי אישור לדברים שכתב ורטר כי הוא שקול וענייני, ואף הוסיפו לי כי העריץ את ביבי במידה מסוימת (שניהם שירתו בסיירת מטכ"ל) אבל משעמד מקרוב על כוונותיו נחרד לגורלה של מדינת ישראל.

אני רוצה לשער כי למרות השתלטותו הדורסנית של ביבי על התקשורת הישראלית (אותה חסידיו ממשיכים לכנות "סמולנית") נמצא מי שהציע לו להתראיין, ואולי סירב. אך את המשפטים שנזכרו בכתבתו של ורטר לא הכחיש עד לרגע זה. להפך, אנשים שדיברו עימו אמרו כי הוסיף עליהם כהנה וכהנה.

אז היכן האופוזיציה שבתרדמת? הרי על הורוביץ ביבי אינו יכול לומר כי הוא מותח עליו ביקורת כה מחרידה מפני שנחקר במשטרה. מכל מקום, בעולם כבר מבינים כי ביבי הופך את ישראל לדמוקטטורה (הזכרתי כאן לפני כמה ימים את ספרו של הפרופסור יעקב טלמון על ראשיתן של הדמוקרטיות הטוטאליטריות). עתה מצאתי את המשפט הבא לא רק במאמר של מי שחוגי ביבי תיארו כשמאלן בעיתון אמריקני אלא במאמר המערכת של ה-economist:

netanyahu appears to see the crisis as a chance to evade a trial for corruption.