ישראל שוב עם נתניהו ב 2020

מערכת הבחירות הייתה מצגת של טירוף מערכות, בדמוקרטיה משתוללת, שמפרקת את התשתיות הנורמטיביות של מדינה וחברה בריאה ומתפקדת. עומק המיאוס והשנאה ההדדית בין המתמודדים עבר כל גבול מקובל. שפע של השמצות ושקרים הושמעו מעל הבמות בכיסוי עיתונאי מלא. במוקד השיח הציבורי הביקורתי והתקשורתי בבחירות עמדה דמותו של בנימין נתניהו. התנהלותו, כישוריו, מדיניותו, וכתבי האישום נגדו.

מערכת הבחירות הסוערת הייתה בפועל משאל עם בעד ונגד נתניהו. ולמרות כל הסיבות והאירועים שכולם היו נגדו הוא ניצח במפתיע. למרות הפרשיות והחקירות בתיקי 1000, 2000, 3000, 4000. למרות פרשת וואלה, המתנות, המניות, הסיגרים, השמפניות ו"ביבי טורס". למרות שלשת הרמטכלים לשעבר שהקימו מפלגה וכמעט ניצחו אותו.

למרות עשרות רבות של בכירי מערכת הביטחון, כולל כמה מראשי המוסד והשב"כ שיצאו נגדו בביקורת פומבית בהאשמה שהוא מסוכן. למרות שלושת העוזרים המקורבים לנתניהו שהפכו לעדי מדינה נגדו. למרות שורה של בכירי הליכוד כמו בני בגין ודן מרידור שיצאו נגדו. למרות הסבל הבלתי ניסבל של תושבי הדרום שחטפו רקטות ושריפות במהלך חודשים ושנים. למרות הפקקים בכבישים, התקלות ברכבות, העומס בבתי החולים, הפיגועים והרציחות של תושבי ירושלים וההתנחלויות.

למרות הביקורת של יהדות ארה"ב על מדיניותו של נתניהו. למרות העדר הפתרון של הטרור החמאסי מעזה. למרות העדר הפתרון למסתננים מסודן ואריטראה שהפכו את חיי תושבי דרום תא לגהינום. למרות דברי הביקורת החריפים של אהוד ברק שהיה שר הביטחון בממשלתו של נתניהו בעבר. למרות שלושת העיתונאים המשפיעים, אמנון אברמוביץ, בן כספית ורביב דרוקר, שהתמידו בביקורת עליו. למרות חוק הלאום והדרוזים. למרות אווירת המיאוס והשנאה כלפי התנהלותו והתנשאותו של בנימין נתניהו מזה שנים רבות מדי.

ולסיכום, כיצד אפשר לפרש ולהסביר את ניצחונו למרות הכל? יש לצפות שבקרוב ניזכה לשפע של מאמרי מומחים, פרשנים, חוקרים, עיתונאים, סוציולוגים ופסיכולוגים, שינסו לפענח את
החידה והתופעה הזו הקרויה בנימין נתניהו. דמות פוליטית שהלהיבה כל כך את חסידיו ותומכיו, הדהימה ואיכזבה כל כך את יריביו ושונאיו הרבים כל כך.