קראתי בעניין את מאמר גדי איזנקוט ואני מודאג, כי הוא מסכם במשפטים יפים את מה שרובנו רוצים, אך לא מתווה את הדרך איך להגשים זאת. מנהיג נשפט על-פי החזון ואין פה חזון כחזון הרפובליקה השנייה של ישראל, הנותן פתרונות מעשיים לתחלואי המדינה. יש לאמץ קודם חזון ואחר כך יימצא המנהיג או המנהיגה. הוא יכול להיות גנרל עתיר הישגים כדה גול שקיבל 80% מקולות הצרפתים לאימוץ חוקת הרפובליקה החמישית ב-1958, או מנהיגות אפרוריות כאנגלה מרקל בגרמניה, ראשות ממשלות ניו-זילנד, פינלנד, דנמרק, נורווגיה, נשיאות או מושלות כלליות סינגפור, קנדה ושווייץ, המנהיגות שמונה מתריסר המדינות המובילות בעולם באתיקה ובשגשוג הכמותי והערכי.

איזנקוט מתריע נגד המשבר הפוליטי, הקצנת השיח והעצמת חוסר האמון במערכת הפוליטית, הקיטוב והקרע בין חלקי החברה הישראלית, אך לא כותב איך ניתן להתגבר על הכשלים, כפי שנעשה בחזון הרפובליקה השנייה. הוא קורא לגיבוש חזון לאומי המלווה באסטרטגיה מתאימה, אך לא מפרט מה הם. אז, תודה רבה, מילים יפות מעין אלה אנו שומעים ממרבית המפלגות בישראל, בימין, בשמאל ובעיקר במרכז. אין לנו צורך בעוד מילים יפות, אם אתה קורא לגיבוש חזון לאומי - תפרט מה הוא החזון שאתה תומך בו - מדינת הלאום היהודי ואין בלתו, כפי שרוצים בליכוד, או מדינת כל אזרחיה, כפי שרוצים ברשימה המשותפת, או מדינת הלאום היהודי וכל אזרחיה, כמפורט בחזון הרפובליקה השנייה - יש שוויון זכויות מלא, אך זכויות לאומיות רק ליהודים.

איך אתה רוצה שיהיה חזון ואתוס לאומי אחד כאשר יש לנו ארבעה שבטים עם ארבעה זרמי חינוך וארבעה אתוסים שונים ומנוגדים? האם אתה תומך בהפרדת הדת מהמדינה, כמו ברוב המדינות המתוקנות בעולם וכמו בצרפת משנת 1905, עם זרם חינוך אחד ממלכתי חילוני עם מקום נכבד למורשת היהודית והערבית והקניית ידע ברמת שפת אם לעברית, אנגלית וערבית, כפי שמפורט בחזון הרפובליקה השנייה? האם אתה מוכן להוקיע את המנהיגות של מפלגות "יש עבר" הפונדמנטליסטיות בימין, בשמאל, של החרדים ושל הערבים, עם חזון ניאו ליברלי הנתמך על-ידי הטייקונים המקבלים את נכסי המדינה מממשלות הימין והשמאל בנזיד עדשים? אתה מתריע נגד הפערים אבל לא מפרט איך תעשה זאת - האם תעשה זאת על-ידי אימוץ המודל הסקנדינבי כפי שעושה זאת חזון הרפובליקה השנייה, הכבדת עול המיסים על העשירים והחברות, הפיכת מעמד הביניים למחצית האוכלוסייה כבשוודיה? יש צורך לפרט, לא לדבר בסיסמאות.

אתה נגד מדינה דו-לאומית אבל רוצה להיפרד מהפלשתינים, בעד גושי התישבות ופיתוח עמק הירדן. אך איך תעשה זאת, עם איזה פרטנר, איך תשכנע את הפלשתינים שרוצים באופן עקבי את זכות השיבה, לא מכירים בישראל כמדינת היהודים ולא מוותרים לפחות מכל הגדה וירושלים המזרחית ובמקרה של החמאס לא מכירים כלל בישראל? בחזון הרפובליקה השנייה יש פתרון מלא ומורכב שלא מתבסס על אמירות פשטניות כשתי מדינות לשני עמים, אלא מתוות את הדרך איך להיפרד מהפלשתינים, בלי עקירת ישובים, בלי פיצויים של מאות מיליארדים לעקורים, בלי להמשיך בכיבוש העם הפלשתיני ובלי הקמת מדינה פלשתינית נוספת לקיימות בירדן שרוב אוכלוסיתה פלשתינית ורצועת עזה והרשות שלא רוצה להגיע כלל להסדר וגם לא יכולה, כי מה שמציע איזנקוט הוא נון סטרטר עבורה. מה שאתה מציע על עזה נראה על הנייר נהדר, אך עובדה שכל מי שניסה ליישם זאת בישראל נכשל, אז איך תצליח לעשות זאת?

בדבר אחד אני מסכים עם איזנקוט - בסיפא של המאמר שלו שבו הוא קובע כי הוא החליט לא לקחת חלק באחת מהרשימות הפוליטיות. אתה צודק, עד שלא יהיה לך חזון מגובש עם דרך מעשית איך ליישם אותו - אל תיכנס לפוליטיקה. אך אם יהיה לך חזון מעשי ובר ביצוע - ייתכן שעם ישראל יאות שתוביל אותו!