ההרצליאני שנשכח בבזל

1,400 איש ואשה ובראשם הנשיא יצחק הרצוג השתתפו באירוע של ההסתדרות הציונית העולמית בבזל, לציון 125 לכינוס הקונגרס הציוני הראשון. אז, בשנת 1897, קיבלו חובבי ציון מכל הארצות הזמנה בעברית לבוא מכל הארצות לקונגרס הציוני בבזל:

"היום בו יתאחדו אחינו המפוזרים בדעה אחת, יהיה יום ניצחון לתחיית לאומנו. האסיפה תהיה התחלת תקופה חדשה בהתפתחות תנועתנו... שם יתברר מה התנועה הציונית דורשת ממעריציה... שם תראינה עינינו קיבוץ-גלויות, שיאחד את כל הכוחות לפעולה אחת גדולה וכבירה... הקונגרס הראשון הוא התל שהכל פונים אליו. אוהבים ואויבים מחכים לו בעיניים כלות. ולכן, עלינו להראות לכל, כי חפצנו ברור ויכולתנו גדולה... באסיפה אפשר יהיה לדבר עברית. בבאזל יש אכסניה כשרה"...
על החתום: ד"ר תאודור הרצל.

איני יודע מי ומי בדיוק השתתפו באסיפה כעבור 125 שנה, הצטלמו בזה אחר זה, בפוזה ההרצליאנית הידועה, על מרפסת מלון "שלושת המלכים" הצופה אל נהר הריין. אני יודע מי היה חסר. בראש וראשונה הרצליאני מובהק, ששנות בחרותו היו בבזל. הוא לא יכל לבוא בעצמו, שהרי הלך לעולמו לפני כמעט 30 שנה, אבל אם הייתי חושב על דמות ציונית בהא הידיעה, שמן הראוי היה להזכירה באחד ממושבי הכנס - כמופת להגשמת דרכו של חוזה המדינה מהלכה למעשה - היה זה ד"ר ראובן הכט המנוח.

לרבים שמו מזוהה עם ממגורות "דגון" בחוף חיפה. אולי אחד המפעלים הראשונים מאז קום המדינה שיזם פרטי הקים בהונו, תחת המשטר הסוציאליסטי האדוק של מפא"י ובחיפה "האדומה". עד היום הממגורות פועלות כאחד מסמליה של עיר הכרמל ואחד מביטוייה המוצלחים של היוזמה החופשית, הפרטית, בשנותיה הראשונות של המדינה. ב1960 אירח הכט את אבי ב"דגון" וכתב לו לאחר מכן: "אנו מקווים כי ביקור זה איפשר לך לעמוד על תרומתנו לקידום משק המדינה ולפיתוחו".

ראובן הכט היה בן למשפחה אמידה בעיר בזל, שעושרה בא לה מהקמת ממגורות והפעלת חברת ספנות לאורך הריין, אבל כבר מגיל צעיר גילה התעניינות ברעיון הציוני, למורת רוחו של אביו שקיווה כי יתמסר לעסקים המשפחתיים. בן 13 קרא את "מדינת היהודים" ומאז הרצל הוא הדמות הנערצת עליו ביותר. סופר עליו כי בא לקונגרס הציוני ב-1931 עם מנהיג אחד בלבו - הרצל, ויצא עם שניים - הרצל וז'בוטינסקי. הוא נכח בכמה מן הקונגרסים הציוניים שנערכו בבזל, לא כציר אלא כ...סדרן ומאזין. על קיר משרדו ב"דגון" הייתה תלויה רק תמונה אחת - זו של הרצל.

הכעס במשפחה על הבן הסורר גבר כשעלה לארץ ישראל ב-1936, הצטרף לאצ"ל ואירגן הפגנות נגד תלייתו של הבית"רי שלמה בן יוסף. הכט הקדיש עצמו בעיקר להסברה הציונית, סיפק לעיתונות הזרה מידע וסקופים, ותרם בכך לפרסום מאמרי אהדה לתנועה הציונית.

כשז'בוטינסקי הכריז באפריל 1939 על "הספורט הלאומי", דהיינו עלייה חופשית, ראובן הכט נרתם מיד לפעולה זו, במאמץ דיפלומטי, בהתרוצצות בין בירות אירופה, בסיוע לרכש ספינות מעפילים, תוך שהוא מוציא על כך את מיטב כספו ומקים עליו עוד יותר את זעמו של... אביו. בציריך פתח משרד להגירת יהודים מאירופה לארץ, שימש כתובת לאלפי פליטים שנהרו לשוויץ, ומנע את גירושם לשמד.

"ראובן הכט הוא אחד האישים המופלאים בציונות של ימינו" - כתב עליו מנחם בגין ומינהו ליועצו. הכט נתלווה מסעותיו של ראש הממשלה בחו"ל, שאותם ניצל כדי להעביר את המסרים הלאומיים בדבר הזכות על ארץ ישראל כולה. ליורשו של בגין, יצחק שמיר, הציע לחוקק חוק יסוד שיגדיר את מהות ישראל בשני משפטים: "ישראל היא מדינה יהודית. ישראל היא רפובליקה ציונית לתמיד".

מאז שהשתקע בחיפה ב-1948, תרם ד"ר הכט למוסדות תרבות וארכיאולוגיה בעיר והקים באוניברסיטה את המוזאון המופלא, הנושא את שמו, ובו אוצרות ארכיאולוגיים נדירים, כמו גם שכיות חמדה אומנותיות. היום קל מאוד להגיע למוזאון. רכבל חדש מביא את המבקרים לפיתחו היישר מתחנת המפרץ של הרכבת בתחתית העיר. ד"ר הכט יסד הוצאת ספרים ציונית בשם "שקמונה" ובה הוציא לאור מהדורה אלבומית מפוארת של "אלטנוילנד" של הרצל, וערך שני כרכים מכתבי הרצל - "בתקוע השופר".

ד"ר ראובן הכט הלך לעולמו באפריל 1993. בכספי הירושה שלו קמה קרן הכט (גילוי נאות: הח"מ הוא חבר הנהלתה), התורמת ברוחו ובהשראתו למפעלי תרבות, אקדמיה ופארקים ברחבי ישראל. "אחד מן האצילים ביותר בתוכנו". כך אמר ז'בוטינסקי על הכט. "ציוני הרצליאני" - הגדירו משה ארנס. מה חבל שבכנס המפואר בבזל לא הזכירו את המייצג הנאמן ביותר של מורשת הרצל ומיישמה הלכה למעשה.