כואבת לי המציאות בצ'ילה

רעייתי ואני לימדנו מספר שנים בבית הספר היהודי ע"ש חיים ויצמן בסנטיאגו בירת צ'ילה כשליחים של משרד החינוך. עבודתנו לא התמקדה רק בהוראה ב-ד' אמות של הכתות בבית הספר, אלא כל יום בשעות אחר-הצהריים והערב הפנינו את כל המאמצים לפעילות חינוכית עם ההורים, כולל הוראת השפה העברית להורים ולחברי הקהילה, וכן גם שלל פעילויות חינוכיות עם התלמידים, כולל ארגון הפעילות הטקסית לקראת כל חג וארגון מחנות קיץ לנוער היהודי.

צ'ילה חקוקה בלבי. צ'ילה, שיש בה כיום קרוב ל-18,000 יהודים ולמעלה מ-400,000 פלשתינים, ויש המצביעים על כחצי מיליון פלשתינים, שקיבלו זכויות אזרח ומשתתפים במערכות הבחירות. אין ספק שגוש גדול של מעל ל-400,000 אזרחים פלשתינים, הם מהווים פוטנציאל פוליטי חזק ומשמעותי, הזוכה למערכות חיזור של כל מועמד לנשיאות המדינה בצ'ילה, ובוודאי של כל מפלגה.

החיזור הוא ננסי ומגומד אחרי פוטנציאל כבוי של פחות מ-18,000 אזרחים יהודים. במיוחד שרק כמחציתם מאורגנים בחיי הקהילה היהודית, כשבציבור הפלשתיני ההתארגנות בקהילה הפלשתינית ובשלל מוסדותיה מתקרב ל-100%. אודה, שכאב לי מאוד לראות את התמונה בטלוויזיה הצ'יליאנית, שללא כל גינוני נימוס דיפלומטי פנו נציגי משרד החוץ הצ'יליאני לשגריר ישראל, שעמד ליד שגריר ממדינה ערבית בהמתינם להגיש את כתב האמנה לנשיא. הפנייה של אנשי משרד החוץ, הייתה למעשה גירוש מהאולם המהודר, בו עמדו השגרירים.

השגריר הישראלי התבקש "בנימוס רב" לעזוב את האולם, תוך כדי קבלת הסבר, כי זאת לאור אירוע שהיה באותו לילה בשטחי יהודה ושומרון. השגריר התבקש לעזוב את האולם, תוך מתן הסבר מעליב ופוגעני, שהוא יקבל במועד מאוחר יותר את המועד, בו יוזמן להגיש את כתב האמנה. אין כל הצדקה לפגוע בכבודו של שגריר מדינת ישראל, גם אם חולקים על פעילות מדינית או צבאית, שנעשתה על-ידי מדינת ישראל. אני חושש מגילוייה שנאה העיוורת נגד נושא תפקיד ייצוגי של מדינת ישראל.

אינני אמון על נושאי הגשת כתבי אמנה. אך להבנתי, הלא דיפלומטית, חילוקי דעות פוליטיים אינן יכולות להתקבל כסיבה מוצדקת לביטול הגשת כתב אמנה ברגע האחרון, כשהשגריר כבר ממתין להגשת כתב האמנה. ועם מתן הסבר דחוק ומעליב, שהטקס רק נדחה. אינני תומך במדיניות ישראל בשטחי יהודה ושומרון. יתרה מזאת אני סבור, שישראל חייבת לצאת משטחי יהודה ושמרון, בה חייבת לקום מדינה פלשתינית, שבירתה ירושלים המזרחית. עמדתי הפוליטית, אינה יכולה לקבל פגיעה במדינת ישראל כמדינה, כפי שבא לידי ביטוי בהבהרה, שדוחים את קבלת כתב האמנה של שגריר ישראל בצ'ילה לתאריך בלתי ידוע.

צר לי, שהנשיא החדש נפגש עם נציגי כל העדות, אבל לא מצא לנכון להזמין את הנציגות של הקהילה היהודית. צר לי, שנפגמה השנה מסורת ארוכת שנים, מסורת יפה, שבשבוע לפני יום העצמאות של צ'ילה של צ'ילה עורכת הקהילה היהודית תפילה מיוחדת עם מקהלה גדולה בבית הכנסת. תמיד נשיא המדינה נוכח בתפילה ומברך את באי בית הכנסת, צר לי, שהשנה התקיימה התפילה ופעם ראשונה, שהשנה בוצעה התפילה ללא נוכחות הנשיא. כואבות לי התופעות, שפוקדות את הקהילה היהודית בצ'ילה.