במרכז הפטרת השבוע, המתחילה בספר מלכים א' פרק ג' פסוק ט"ו, אנחנו נמצא את המילה "חֲלוֹם". במרכז פרשת השבוע שלנו, פרשת "מקץ", המתחילה בספר בראשית פרק מ"א פסוק א', נמצא גם כן את המילה "חֲלוֹם". הדמות המרכזית, המתקשרת להוויה של החלום בפרשת השבוע, היא דמותו של הבן יוֹסֵף, דמות המגיעה לפסגות של מנהיגות מופתית המנווטת כלכלה של מעצמה גדולה. הדמות המרכזית, המתקשרת להוויה של החלום בהפטרה היא דמותו של המלך שלמה, דמות המתקשרת עם מופתיות של חוכמה, המנהיגה את ממלכת ישראל באחד מרגעי השיא שלה כממלכה מאוחדת טרם הפילוג המכאיב.
להפטרה ולפרשת השבוע, החובקות בחובן דרמות חיים משמעותיות בחיי עם ישראל, מתקשר המועד, בו אנחנו קוראים אותן. אי-אפשר להתעלם מהקשר למועד המיוחד, המציין את המרד ההירואי, שפרץ בכ"ה בכסלו בשנת 166 לפני הספירה - מרד החשמונאים. מרד שפרץ בהנהגת יהודה המכבי נגד גזירות אנטיוכוס הרביעי היווני, מרד שכל הוויתו לגרש את החשכה מחיי עם ישראל, שבהנהגתו הרוחנית הזדקפה דמותו של מתתיהו החשמונאי. מרגש לקרוא באותו מעמד על דמויות היסטוריות מתקופות שונות - דמויות שכל המשותף להן עוצמה מוסרית, אותה אנו גאים ליצוק בנדבכי הקיומיות שלנו כעם.
את ההפטרה אנחנו קוראים בשבוע, בו אנחנו מזכירים את המרד שפרץ בשנת 166 לפני הספירה וחווים גם את שלל המאורעות, המסעירים את חיינו בשנת 2022. כמה חשוב שמנהיגנו כיום ישננו ויאמצו את הבקשה המנוסחת בהפטרת השבוע שלנו בספר מלכים א' פרק ג' פסוק ט': "וְנָתַתָּ לְעַבְדֶּךָ לֵב שׁוֹמֵעַ לִשְׁפּוֹט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפּוֹט אֶת-עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה" - זו המשאלה של שלמה בחלום הלילה בשיח עם אלוהים האומר לו "שְׁאַל מַה אֶתֵּן-לְךָ".
בימים אלו, שהשנאה גואה ברחובות מדינתנו היקרה ובמשכן בית הנבחרים שורה רוח פרועה של עוינות ופרצי שנאות חסרות מעצורים, יש משמעות מיוחדת לפנייה, שכל אחד מאתנו יהיה מצויד בלב שומע, ואלו שחובתם לשאת בנטל הנהגת עם ישראל, שיהיו חמושים ביכולת ההבחנה ביו הטוב ובין הרע ככתוב בפסוק ט' כדי להנחות את העם בישראל אך ורק בדרך הטובה.
הרעיון, שמקור תוכן החלום הוא בצדדים חבויים ובלתי מודעים בנפש האדם, שורשיו בספרות העתיקה, המצביעה על כך, שבחלום מובעים מאוויים ומשאלות מוסווים בדרך כלל. גדולתו של יוסף בפרשת השבוע וגדולת שלמה בהפטרת השבוע, שהם הצליחו לנווט את המשאלות והמאוויים החבויים לנדבכי חיים היסטוריים מופתיים. ההיסטריה היהודית חבה חוב מוסרי גדול למה שחוללו שני המנהיגים, כשלחלום ודרך ההתייחסות אליו העניקו לעם ישראל תמורה היסטרית חשובה ומבורכת.
התמורה בתקופת יוסף, כשעם ישראל נחלץ בזכותו מגלות מצרים. התמורה בתקופת שלמה המלך, המלך האחרון בתקופה המפוארת של הממלכה המאוחדת טרם הפילוג המכאיב בשנת 930 לפני הספירה. השבחים למלך משולבים בביקורת נוקבת, שיש לי על תופעות חברתיות קשות, שאירעו בארבעים שנות מלכותו. אך הביקורת אינה יכולה להפחית מהתרומה רבת החשיבות שהעניק שלמה המלך במישוריות המדינית.
