"הממלכה השביעית" רקובה

המדיה בימינו הוא המסר שחי ותוסס על דמם של הנופלים וגסיסתם של החטופים

כמה מילים על המונח "הממלכה השביעית" או "המעצמה השביעית" כשהכוונה היא למדיה. זה תיאור העיתונות על-ידי הסופר וההיסטוריון האנגלי תומס מקולי שהגדיר את המעמדות השולטים בבריטניה במאה ה-19: מעמד הלורדים של הכנסייה, מעמד הלורדים החילוניים, ומעמד הנבחרים מקרב פשוטי העם the commons. מכאן the house of commons - בית הנבחרים, והמעמד הרביעי החזק ביותר לדעתו הוא העיתונות. אם כן מדוע זה הרביעית הפכה לשביעית? לאלוהים פתרונים. מספר שבע הוא מן המספרים הידועים ביותר ומישהו ראה לנכון להדביק את השניים - המספר הידוע ביותר והגורם המפורסם ביותר- התקשורת -יחוברו ונקבל את המעצמה השביעית. התוצאה בין היתר היא הפרסום שבו משתקפת המדיה - "העין השביעית".

אני עוסק בבלוג הזה בין היתר במציאות של המדיה כיום והתפקיד שהיא ממלאת בחיינו כמי שאמורה להיות אחד מעמודי התווך של הדמוקרטיה. האופן שבה מסוקרת המלחמה בעזה הוא לא כפי שמצופה מגורם אחראי ומשפיע לנהוג, לאמור החשיבות והמהימנות של המסר כשהמדיה משמשת לן כמוליך. בימינו המדיה עומדת במרכז והיא המסר ומה שקובע זה הרייטינג. לא אחזור על כל הלעיסה מעלה הגירה של הסיקור עצמו בלווי הפרשנויות שמעוררות קבאס. באחרונה התייחסתי לכך גם בעניין המשבר בערוץ 13 לאחר מינויה הפוליטי של יוליה שמאלוב ברקוביץ - תומכת ביבי והליכוד - למנכ"לית חברת החדשות של ערוץ 13 תחת הכותרת: במערכה על חופש הביטוי הממסד הזה הוא אויב שאי אפשר לנהוג "ניטרליות" לגביו. ערוץ 13 כמו הערוצים אחרים זה שנים משחקים את הניטראליים בזמן שבפועל הם הרייטניגליים.

מה שהביא אותי לשוב לנושא הוא שיחה של ליאור פרי בטור של רותם שטרקמן - דה מרקר 12.7.2024 - "שיחת פנים." הכותרת היא: איך התקשורת מתנהלת בעניין החטופים? יש לה דם על הידיים. היא חיבקה נרטיב של בעד ונגד וחוטאת לאמת. פרשנים נהפכו למעודדות".

בשיחה על פני שני עמודים מגולל ליאור שהוא בנו של חיים פרי, שנחטף על-ידי החמאס בניר עוז ונהרג בעזה, את האופן שבה הוא רואה את נושא החטופים המטופל במישור האישי של בנימין נתניהו, במישור הציבורי ובמישור התקשורתי. הוא מספר כיצד הוא הרבה להופיע בראיונות בפאנלים ובמסגרות אחרות בתקשורת ומוסיף: " אבל עשיתי קאט. חתכתי וזהו. אני לא רוצה להופיע יותר. בבת אחת נפלה אצלי ההבנה ונהיה לי פתאום מאוד בהיר שאני משתתף במשחק. פשוט מייצג עמדה שצריכים שתהיה באולפנים. אני רק סלוט בפאנל. הנה ליאור. הוא בא לדבר על אביו החטוף. הוא לא רוצה עסקה ללא תנאים. מולו נושיב את פרשננו הצבאי שיסביר לו שהוא לא מבין כלום ושרק לחץ צבאי יעבוד. זה עוד פשע של תקשורת פרשנים צבאיים שהם חבורות מעוררות". למי שלא מכיר את המושג מעוררות. הכוונה היא ל cheerleaders חבורת צעירות מדליקות בתנועות מדליקות שמעודדות את השחקים במשחק הפוטבול האמריקני.

על ההערה של המראיין כי "כול הזמן מדברים על עסקה", משיב ליאור: "זאת הסיבה שסגרתי את ערוצי החדשות אצלי. הכותרות "מגעים לעסקה" נהייתה שכיחה כמו הכותרת "מחר יהיה חם". כל יום מקבל רבע אזכור עם המילה "חטופים". פעם זה הסעודים או האמריקנים או הקטרים אבל זה תמיד לא קשור למציאות. אף פעם זה לא היה קרוב לעסקה".

השיחה כולה מצוייה באתר העיתון ולי זה די כדי לשוב ולהזכיר כי התקשורת בימינו היא לא שופט במגרש האירועים. היא שחקן ולדעתי רוב שחקניה הופכים את החדשות להצגה show. במיוחד יש לי טענה ל"כאן 11" הערוץ הציבורי, ממנו אני בא, שבתחומים שונים ממלא את תפקידו כראוי בראש וראשונה בתחומי התעודה והדרמות לסוגיהם, נוהג בחדשות לא רק לפי כללי הרייטינג אלא בשם "זכות הציבור לדעת" ובשם הניטרליות - כל גיהוק, יריקה, העלאות סוגיות מופרכות מן האוב, ימצאו ביטוי אף שאין שום חדש ומעניין אלא משחק לידי אויבי העיתונות החופשית ואלו מקבלים את החשיפה שבה רוצים מתנכלי החופש בראשות נתניהו, לרבות את חופש העיתונות.

היה טוב לשמוע את גולן יוכפז, מנכ"ל "כאן 11 " ומי שהיה מנכ"ל ערוץ 13, בכינוס מחאה של סולידריות עם ערוץ 13 נגד פוליטיזציה של התקשורת. הוא ראה במאבק מלחמה על הדמוקרטיה. הלוואי. כי זה אומר שגם התקשורת, ובראש וראשונה תאגיד אוטונומי, יעמדו בראש המאבק, לא בשולי מאבק מקצועי, אלא בתכנים. זאת צריכה להיות עיתונות לוחמת שרואה בשלטון הקיים כמי שעושה הכל להרוס את הסממנים הדמוקרטיים שעדיין נותרו בחברה שלנו. לאמור להיות צד. שכן מדובר בעורק חיים חשוב מאוד של משטר דמוקרטי. במציאות - התקשורת היא "על הפנים".

כבר עמדתי מספר פעמים על התופעה הזאת של פרסום פרסומת. פעם בתקופה הקלאסית של העיתונות - התאווה לפרסום בכול מחיר מצאה ביטוי באמירה באנגלית I don’t care what you say about me as long as you my name correctly. - לא אכפת לי מה אתה כותב עלי כל אותו תאיית את שמי כהלכה.

כיום הכל מעוות. ערבוב של פרסום ופרסומת, של קידום עצמי תוך גירוי הדימיון של הקורא. דוגמה - עיתון הארץ שעליו אני מנוי ושממנו את מצטט לעתים קרובות עיתנות כהלכתה, כולל השיחה של יורם פרי שחושפת עיתונות מעוותת - עושה פרסומת - פרומו - למהדורה הדיגיטלית שלו. שמתי לב שבין התמונות שפורסמו הייתה גם התמונה של "שר ההסברה" של נתניהו, יאיר נתניהו, מי ש"העין השביעית " קוראת לו "מכונת הרעל", שמפיץ את מסריו מפלורידה או מן האיים הקריביים. בכך הוא מקבל פרסום אבל ניחא. משהו מידתי.

אבל כאשר בגיליון יום ששי ב-12.7.2024 מוקדש חצי עמוד לקידום העיתון בדיגיטל ובה תמונת ענק של שרה נתניהו ועליה הכתובת " מצטרפים להארץ בדיגיטל וממשיכים להביא להם את ת"סעיף." ולמטה: "הארץ לא מפחדים מאף אחד" מה זה אומר? זה אמור להיות פרובוקטיבי. My foot .זה אומר מתן פרסום חינם לשרה נתניהו לקידום המהדורה הדיגיטלית של הארץ. וכפי שציינתי פעם בהקשר אחר ובפוסט אחר, כיום מחלקות השיווק בכול מקום הן עצמאיות בכול הקשור לקידום שלהן או למוצריהן. החדשות בתקשורת הן עוד מוצר צרכני ולעתים צרחני. "הממלכה השביעית" היא בשפל.