חזק בכימיה, חלש בהבנת המציאות

בדיוק לפני 20 שנה קיבל פרופסור אהרון צ'חנובר, יחד עם פרופסור אברהם הרשקו, ופרופסור אירוין רוז, פרס נובל לכימיה. ההתרגשות הייתה גדולה, פרופסור אהרון צ'חנובר היה הביוכימאי הישראלי הראשון שזכה בפרס נובל. חודשים אחדים לאחר קבלת פרס נובל נפגשתי עם פרופסור אהרון צ'חנובר לראיון מקיף שעסק בכול וגם בקצת ממהות המחקר עליו קיבל את פרס הנובל.

במעבדה הקטנה בבית הספר לרפואה שליד בית חולים רמב"ם, פגשתי אדם נעים הליכות, מאיר פנים, לבוש בבגדים שהזכירו לי את הביקור האחרון בקיבוץ בעמק, מכנס ג'ינס וחולצת משבצות. הראיון אמור היה להתפרסם ברשת עיתונות מקומית בצפון בגיליון חג הפסח, בחרתי על תמונתו הגדולה בעמוד השער לכתוב "חכם מה הוא אומר?"

במהלך הראיון נדמה היה בעיניי, פרופסור צ'חנובר, כיהודי חכם המסוגל להתבטא הרבה מעבר לעולם התמחותו בכימיה. טיילתי עימו בתחנות חייו השונות החל מבית גידולו בחיפה בבית דתי ציוני דרך היתמות מאביו ולאחר מכן מאימו, אהבתו לשירה חסידית, דודתו מרים, ואחיו יוסי, שאספו אותו וגידלו אותו באהבה.

שוחחנו על מקום הגידול של חתני פרס נובל במערכת החינוך הישראלית, על שילובם של החרדים באקדמיה בכלל ובחברה הישראלית בפרט, על האופק אליו צועדת מדינת ישראל, על טיפוח ההשכלה הריאלית ועל יחסי דת ומדינה. כשהוציא מארון הזכוכית שהיה לימינו את מדליית הנובל הבטתי בפניו הצעירות וחשבתי על הרגע המזוקק של הילד היתום אשר נגע בלב השמיים והגיע לפסגת המצוינות העולמית.

ולכן, מה רבה הייתה אכזבתי מהכימאי הגאון אשר פיצח את גילוי אחד מהתהליכים המחזוריים החשובים ביותר בתא, המאפשר פירוק החלבונים. לא הבנתי אז את התגלית ואינני מבין אותה אף היום, אך נשאתי בליבי את הגאווה על הילד היתום אשר בניגוד לכל התחזיות הצליח להגיע לפסגה האקדמית.

חוסר הנה במהות הדמוקרטיה

בשנת הסערה הנוראה שפקדה את מדינת ישראל טרם טבח שבת שמחת תורה, הצטרף פרופסור צ'חנובר למתנגדים לרפורמה המשפטית החשובה והכול כך נדרשת עד כדי כך שראה בעצם הרפורמה איום ממשי על עתידה של מדינת ישראל.

פרופסור צ'חנובר התבטא בקיצוניות ובחריפות כרוח הימים הרעים ההם, ימים בהם, בשם ההגנה על הדמוקרטיה נעשו עוולות נוראיות כמו סתימת פיות, עריצות המיעוט, כמו השתקה, כמו מופעי סרבנות, כמו קריאות למרי אזרחי ולמלחמת אחים, כמו איום בהעברת השקעות מישראל, כמו איום בירידת רופאים מן הארץ, כמו איום בנטישת המולדת וכמו איום בפירוק המכנה המשותף היהודי-ישראלי. קריאות שפגעו בחוסן הלאומי והובילו אותנו עד לנורא באסונות העם היהודי מאז השואה.

הצטערתי מאוד וכאבתי כשקראתי ושמעתי את הדברים שנשא באחרונה, את האמירות שלו בדבר נטישת המולדת, את חוסר ההבנה המשווע במהות הדמוקרטיה, בחשיבות בחירת רוב העם את ההנהגה, במהות הדמוקרטיה. משהו בדבריו סדק את הערכתי אליו כאדם חכם ונבון והובילני למחשבה העגומה כי אתה יכול להיות גאון בתחום הכימיה ולא להבין את מהות הדמוקרטיה.

קראתי שוב ושוב והקשבתי רוב קשב לנאומו בכנס החירום הלאומי שהתקיים בקיבוץ ניר עוז, "רופאים בכירים ביותר נעלמים מבתי החולים. אוניברסיטאות מתקשות לגייס חברי סגל בשטחים קריטים - בחלל, במכונות, במחשבים. מדובר בקהילה צרה ביותר. כש-30 אלף איש מהסוג הזה יעזבו את המדינה, לא תהיה כאן מדינה.

האמת היא שעיסוקי הרגיל כלל לא נוגע למה שמתרחש פה היום, נדרשתי לעניין הזה אולי מתוקף היותי חתן פרס נובל. בכול זאת, במחשבה שנייה אולי משום שהפרס הזה שנחשב בעיני אחרים כמשקף את שיא ההישגים, הוא אולי אופטימיזציה של הישגיה של מדינת ישראל. אז אולי מכוח זה אני כאן. מכיוון שאני לא פוליטיקאי ולא איש צבא, אני רוצה לדבר על שלושה דברים קצרים ביותר שהם ברובם ערכיים.

השבת החטופים היא המטרה היחידה שעומדת בפני ממשלת ישראל ועם ישראל. אין מטרה אחרת. אני לא מדבר על מחירים, כי אני לא יודע איך נראה השוק וכמה משלמים על כל חטוף וחצי חטוף. אבל זו אבן הראשה של האתוס הישראלי והיהודי. וכשאבן הראשה מוצאת מהבניין והופכת לנרמול של איזה ערך - כל הערכים האחרים בעקבותיה מתמוטטים.

אין ערך לשום דבר, לשקר, לפלגנות, לזריעת שסעים בחברה. ובואו נזכור את מה שנכתב בחדר המטכ"ל וגם היכן שיושבת הפצ"רית המושמצת 'תדע כל אם עברייה שהפקידה את גורל בניה בידי מפקדים הראויים לכך'. הפרשנות המרחיבה שלי היא שמפקידה את ילדיה בידי מנהיגים ראויים לכך.

אם לא נקיים זאת, אנחנו פורמים את החוזה הבסיסי ביותר שבין החברה ובין הממשלה לבין הצבא. כי אז תדע כל אם עבריה שמפקידה חייה בידי אלו שמפקירים אותם לגורלם. לכן חובה עלינו להביא את החטופים הללו הביתה, ואתמול.

העניין השני הוא עניין שפחות מדברים עליו, זה עניין ארוך טווח. ישנו במדינה גל עזיבה ענק שאתם לא מתארים. מי שקרא את ה'דה מארקר', קרא שרופאים בכירים ביותר עוזבים את בתי החולים, אוניברסיטאות מתקשות לגייס חברי סגל בשטחים קריטים - בחלל, במכונות, במחשבים. ומדובר על קהילה צרה ביותר. תשמעו את יוג'ין קנדל ואת הכלכלנים שאומרים שברגע שיעזבו 30 אלף מהאנשים האלה לא תהיה פה מדינה.

ולכן, בואו לא נזלזל בהם ולא נקרא להם נפולת של נמושות. אלה אנשים שעוזבים את המדינה כי לא טוב להם. לא טוב להם בגלל מה שקדם למלחמה. הם רוצים לחיות במדינה ליברל-דמוקרטית חופשית ולא במדינה שבה הממשלה תופסת בכוח את השלטון. זה מה שאתם שומעים מן האנשים הללו. לא אתייחס לנושא הסרבנות אבל אנחנו צריכים להבין שההתנהגות הזו באה על-רקע של משהו. זה בדיוק אותם אנשים שהחליטו שהם לא יכולים לחיות עוד במדינה הזו.

הנקודה השלישית, נשיא המדינה במידה רבה קולו נדם. הוא אישיות סמלית חשובה ואני פונה אליו מכאן מהבמה הזו ואומר לו את אשר אמר איינשטיין - המקום הוא לא מסוכן בגלל האנשים הרעים, אלא בגלל האנשים שרואים את האנשים הרעים ושותקים ואינם מגיבים. קום ועשה מעשה."

הבנה לוקה בחסר

אכן, נבואת הזעם של פרופסור צ'חנובר היא יותר ממדאיגה אך כשאני קורא את עדותו על עצמו שאינו פוליטקאי ואינו איש צבא ושעיסוקו הרגיל כלל אינו נוגע למתרחש במדינה אני מצטער כפליים על השחתת המילים והנפת דגל הכניעה, דגל הייאוש, דגל חוסר ההבנה במהות הדמוקרטיה.

אינני מכיר יהודי בעולם מראש הממשלה ועד למוכר השווארמה בתחנה המרכזית אשר אינם רוצים לראות את החטופים בחיק אוהביהם כבר אתמול. ברם, בניגוד לחתן פרס הנובל הם מגלים מידת אחריות, הם כן מדברים על המחירים הכואבים, האיומים המסוכנים, מחירים הפותחים פתח ענק לחטיפות הבאות. האתוס הישראלי והיהודי וקדושת החיים, כל החיים גם חייהם של האלפים שיירצחו יישחטו, ייטבחו, יישרפו, ייאנסו, וייחטפו בטבח הבא.

פרופסור צ'חנובר מצטט את דבריו של דוד בן-גוריון, "תדע כל אם עברייה שהפקידה את גורל בניה בידי מפקדים הראויים לכך." ופרופסור צ'חנובר מוסיף, "בידי מנהיגים הראויים לכך." ואני מוסיף, "תדע כל אם עברייה שמנהיגים ראויים אינם מפקירים את גורל בניה ובנותיה בשל האחריות הרובצת על כתפם לדורות הבאים."

בעניין החוזה אותו מהדהד פרופסור צ'חנובר, בין החברה, בין הממשלה, ובין הצבא עומד וניצב במלוא עוזו החוזה האמיתי שכולו אחריות הממשלה והצבא להגן על אזרחיה, לדאוג לביטחונם, לדאוג לחייהם של אלפי נרצחים וחטופים פוטנציאלים אשר יבואו בעקבות הסכם הכניעה שלחתן פרס הנובל הנכבד אשר כעדותו אין לו מושג במחירים.

מדבריו של פרופסור צ'חנובר עולה כי הבנתו במהות הדמוקרטיה לוקה בחסר עצום לפחות כהבנתי בגילוי שהוביל לקבלת פרס נובל לכימיה לפרופסור צ'חנובר. אזכיר את המובן מאליו - אוהבי מדינת ישראל על תנאי היורדים ממדינת ישראל הם נפולת של נמושות, בדמוקרטיה העם בוחר את מנהיגיו, בדמוקרטיה הנשיא לא מבצע פוטש נגד הממשלה.