עשרים קולות

מעבר לעובדה ששוב חברי הקואליציה מוכיחים שאינם אלא אוסף כלבלבי דאשבורד שאיש מהם אינו יכול או מסוגל לצאת נגד פירוק הדמוקרטיה על-ידי נתניהו - חייבים לתת את הדעת על הכשל הבוהק של האופוזיציה בהצבת אלטרנטיבה שהציבור יכול להאמין בה, לשאוב ממנה השראה ולשים בה את מבטחו.

יש לזה כמה סיבות: ההישענות על המחאה ("אם נוציא מיליון איש לרחובות, ההפיכה תרד מסדר היום". לא, היא לא. לא רק בגלל זה, בכל אופן), התקווה שבג"ץ יבלום את המהלכים (ואם בג"ץ ייקבע שפיטורי ראש השב"כ תקינים טכנית, אז הם תקינים מהותית?) וכמובן, המחשבה כאילו אם רק נקבור את הפוליטיקה ונתייחס לכל זה כמאבק נטול אג׳נדה (ע"ע עקיבא נוביק שהמחאה לעד תהיה שמאלנית מדי עבורו). אבל כל אלה פתירות.

איש לא יודע לנבא את העתיד. אבל להציע מחשבות אפשר. והנה מחשבה אחת, שהיא בעצם קריאה להנהגת האופוזיציה: שלפו מהלך מארגז הכלים של הממשלה עצמה. הניחו בצד את המחלוקות. אל תעסקו כרגע במי ׳ייצא טוב׳. ואל תתמסרו לשיח האחדות והממלכתיות שהימין מנצל לטובתו ממילא. יישרו קו, אחדו שורות, שתפו פעולה - כולם, מנפתלי בנט ועד מחמוד עבאס ואיימן עודה, דרך אביגדור ליברמן ויאיר לפיד וגדי איזנקוט (ובני גנץ, אם יסכים. ואם לא, הוא לא רלוונטי עוד). תשנו ברחוב עם המוחים, החרימו את הכנסת בכל מהלך שאינו הצבעה על חוקי ההפיכה, הבהירו שהממשלה ומהלכיה לא לגיטימיים בריש גלי.

כל עוד הממשלה מקדמת את חוקי ההפיכה ׳פה אחד׳ והמחנה הדמוקרטי מדבר בעשרים קולות, המחאה ובג"ץ לבדם לא יוכלו לבלום את השלטון חסר העכבות ומשולח הרסן.