שיחת אתאיסט עם יום הכיפורים

אני אתיאיסט. ביום הכיפורים אני מוצא עצמי יושב בבית הכנסת, מתפלל וגם סר מדי פעם לקטעים בספר התנ"ך שאני מוצא עניין לשוחח איתם. במצוות הרופאים אני מקפיד לשתות מים, כך שאינני ממלא את מצוות הצום כהלכה. אני יוצא מדי פעם מבית הכנסת, יורד לחדרי, נוטל תרופות ושותה מים.

רעייתי ואני גרים בבית אבות. מטבע הדברים, מרבים באלו הימים לדבר על הצום ועל קדושת יום הכיפורים. אני מוצא לנכון לשתף את הקוראים בחוויה שהייתה לי בבית הכנסת ביום הכיפורים לפני שנה. בעת התפילה בבית הכנסת שוחחתי בדומייה מוחלטת. היה זה דיאלוג בעל אופי של מונולוג. שוחחתי עם הנביא ישעיהו בן אמוץ ביחסו לצום בפרק נ"ח פסוק ה', בו שואל הנביא את השאלה - הֲכַזֶּה יִהְיֶה יוֹם אַבְחֲרֵהוּ ...יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ... הֲלַזֶּה תִּקְרָא...יוֹם רָצוֹן לַיְּהֹוָה"?

למעמד התפילה המרגשת של יום הכיפורים פלשו אלי מילים כואבות מספר ישעיהו. האווירה רוויית ההוד בעת התפילה קיבלה אצלי חבטה קשה, כשמצאתי עצמי משוטט על פני פרק נ"ח בספר ישעיהו. הנביא ישעיהו בפרק נ"ח מתייחס להעדר משמעות לצום למי שנותן יד למציאות חיים משקרת בחברה הישראלית. למחוללי מציאות של "לְהַכּוֹת בְּאֶגְרוֹף רֶשַׁע" צום י' בתשרי לא יכפר על מנווטי מהלכי חיים לא תקינים ולא מוסריים בחברה הישראלית.

ישעיהו בז לצום של מי שלא עמד בהתחייבויות הנדרשות מכל אדם בפסוקים ו'-ח': "הֲלֹא זֶה צוֹם אֶבְחֲרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע ... פָּרוֹס לָרָעֵב לַחֲמֶךָ ... עֲנִיִּים מְרוּדִים הָבֵא לְבֵיתְךָ... מִבְּשָׁרְךָ לֹא תִּתְעַלֵּם...". הווה אומר הצום עומד רק לזכותו של מי שגילה רגישות חברתית ועמל ללא לאות ליצירת חברה שוויונית. אין כל משמעות לצום של כל מי שנושא באחריות לתופעות לא מוסריות בארצנו, ונושא באחריות ובנטל האשמה של מציאות בה יש "עֲנִיִּים מְרוּדִים" (פס' ז')

אין כל משמעות לטקסיות, המלווה את יום הצום, למי שמעד במישורי חיים חברתיים. ההיענות של ההשגחה האלוקית לצום מותנית בהתחייבות ש"תָּפֵק לָרָעֵב לַחֲמֶךָ, וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׁבִּיעַ". רק מי שעמד במבחן המחויבות למישוריות החיים המוסרית-חברתית, מובטח לו שיזכה "וְזָרַח בַּחֹשֶׁך אוֹרְךָ..."(פסוק ז') .

ישעיהו בן אמוץ בפרק נ"ח תורם תרומה משמעותית לנאבקים לגיבוש התודעה החברתית שלנו כעם, לפיה טקסיות יום הכיפורים לא תכפר על מעשים שיש בהם מעידה בוטה וגסה במישוריות החיים החברתית. צום עומד לזכות אדם, שגילה רגישות חברתית והפיק לרעב לחם ונפש מעונה השביע. לו יזרח בחושך אורו וצום יום הכיפורים יחבק אותו. יתרה מזאת ישעיהו בפרק נ"ח לועג לכל מי שמצפה, שהצום יכפר ויגאל את מי שאחראי לתופעות חיים לא מוסריות.

כשאני כותב שורות אלו אני רואה בכאב כששנתיים קבורים חיים בעזה חטופים רעבים ללחם, מעונים חיים כבולים בכלובים. צום יום הכיפורים לא יכפר על מי שרמס ברגל גסה ובלב אטום את שולחן ערוך, ביורה דעה, בסימן רנ"ב - "המאחר ברגע בפדיון שבויים - כאילו שופך דמים" - ולמאחרים כבר שנתיים - צום יום הכיפורים לא יכפר.

כשאני כותב שורות, אלו אני רואה בכאב כיצד מערכות הסיעוד בארצי בבסיס הסעד לקשיש נשענות במידה רבה על עבודת עובדים זרים בשכר עלוב. חברות כוח אדם גורפות הון מכוער מההון האנושי המגיר זיעתו בעבודה קשה. כואב לראות את מחבקי ההון המכוער רומסים הון אנושי יקר במשכורות מחפירות. ישעיהו בפרק נ"ח מבהיר לנו, שהצום אינו מענה מְכַפֵּר לאנשים, שעלו על שרטון חיים, שאין בו רגישויות חברתיות.

מצער, שבארצנו השתרשה תופעה מכוערת. אנחנו עוברים לסדר היום, כשההון המכוער חובט בהון אנושי עובד של עובדים זרים. צום יום הכיפורים לא יכפר לשולחים את מלתעות ההון השחור לנגוס בהון אנושי עובד הסועד קשישים, שחלקם במצב גופני דומע.