סיפור אמיתי

מכון "גזית" קיים במהלך חודש דצמבר 2022 כנס בין יומיים, תחת הכותרת "מודיעין, אסטרטגיה וטכנולוגיה". בכנס השתתפו בין היתר הרמטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל') אביב כוכבי, מפקדי יחידות 8200 ו-9900 בעבר ובהווה, ד"ר מיכה גודמן, מנכ"ל רפאל אלוף (מיל') יואב הר אבן, מפקד חיל-האוויר לשעבר אלוף (מיל') עמיקם נורקין, הד"ר שרון אלרעי-פרייס וראש הממשלה לשעבר רא"ל (מיל') אהוד ברק.

להלן תוכן הרצאתו של ראש אגף המודיעין בצה"ל, אלוף אהרון חליוה:

שלום לכולם. אתמול עלה [תא"ל ארז] אסקל [מפקד יחידה 9900 באגף המודיעין] אחרי ד"ר מיכה גודמן והיכה על מר גורלו. אני מבין על מה אתה מדבר.

שתיים, אני מראש מאשר לסיירת מטכ"ל ולאנשי המודיעין כל מה שהם מבקשים ממני. אני לא בוחן אותם רק בדרך שהם הולכים, אני יודע שהבלתי אפשרי יהפוך לאפשרי מהר מאוד, אז מראש כשהם באים אני אומר להם: מאושר, צאו לדרך. גם אין דרך אחרת לייצר חדשנות ודברים חדשים אם אתה מעכב אותם ככה שזה... לגמרי שמה.

ולגבי דעותיהם של הקצינים הצעירים מדרגת הסגן והסרן, אני מעדכן אתכם שמראש הם כולם לא מסכימים איתי. הם גם דואגים להביע את זה לא בכתב, אלא כבר בדיון עצמו, במהלכו ובכל רגע נתון, ככה שבהקשר הזה אפשר להיות רגוע לגבי הצעירים.

אני רוצה לפתוח בדברי תודה לכל מי שארגן את הכנס הזה, שמא אני אשכח לחזור על זה בסוף, גם לחטיבת המחקר בראשותו של [תא"ל] עמית [סער], שגם עמד פה והציג בכישרון רב, הגם שלא ראיתי את הכל, את הערכת המודיעין השנתית, או זווית הכניסה ל-2023, בטח לאנשי [מכון] גזית ובראשותו של [אל"ם במילואים] דודי [שטרנברג], לאנשי רפאל, ותודה מיוחדת ל[תא"ל במילואים] אלי בן מאיר, ו[תא"ל במילואים] אושרי לוגסי על זה שהם עזרו להנביט, אבל לכל האנשים הנפלאים ברפאל שעוזרים לנו, בטח לאכסניה כאן, אכסניה ראויה ומכובדת למפגש כזה, ובטח לכל מי שיושב פה כבר יומיים ומקשיב בקשב רב, להרצאות המעשירות והמלמדות, שלפחות אני שמעתי ולקחתי מהן לא מעט.

אני גם מזמין את כל מי שנמצא פה, לא רק בהתייחסות בעל פה, הקצרה שהייתה פה, אלא גם להעלות דברים על הכתב. זה עוזר לי ולנו באמ"ן [אגף המודיעין] להעשיר ולחדד את המחשבה שכל כך דרושה לנו ביום יום. ובסוף אנחנו מסכמים פה יומיים של אירוע מקצועי, אבל צריך להגיד שהעשייה המקצועית ב[מכון] גזית בכלל היא משהו יומיומי, חובת העיסוק שלנו נובעת מתוך האחריות האדירה שמוטלת על הגוף המיוחד הזה שנקרא אגף המודיעין, אבל צריך להגיד בקול רם על כל קהילת המודיעין ועל כל קהילת הביטחון.

ואני רוצה ממש בהקשר הזה להגיד שהאחריות היא אדירה, ואני לפחות מתייחס אליה כקודש ביום יום, וזה גם מחייב אותנו להרבה מאוד צניעות וענווה. אנחנו לא יודעים להגיד מה יהיה. אנחנו יודעים לנסות לאסוף את כלל המודיעין, ואני אתייחס אליה בהמשך, ולנסות לספר איזשהו סיפור בתוך העושר המודיעיני, שכבר סוקר פה בצורה מרשימה לפניי.

ובתוך כל הדבר הזה אני רוצה להזכיר לכולנו שאולי הדבר המרכזי ביותר שאני הולך איתו ביום יום, זה הטלת הספק. והשאלה הגדולה, מה אני מפספס ואני לא יודע. והמחשבה שבעולם מודרני, טכנולוגי, אתה יודע הכל, ואתה, באיזשהו עושר גדול, נכון, זה עושר שלא היה כדוגמתו, ועדיין אנחנו מפספסים הרבה מאוד דברים.

ועדיין עם כל העושר הזה, אנחנו טועים. וראשון הטועים, והאיש שטועה הכי הרבה באמ"ן, זה הראש שלו, זה אני. ואת הדבר הזה אני מנסה להזכיר לעצמי, בבוקר ובלילה, ולפחות פעמיים ביום, לפעמים בסופי שבוע אני עושה לעצמי הנחה בהקשר הזה. אני רוצה קצת בכמה מילים על המילים שמופיעות פה ככה מאחוריי, וההקשרים של המודיעין ושל האסטרטגיה והטכנולוגיה, דברים שליוו אותנו ביומיים האלה ומלווים אותנו ביום יום.

אם אני צריך רגע לתאר לעצמי ולכם את העולם שבו אני אמצא במילים פשוטות, והייתם אומרים: תגיד, מה הסיפור של הדבר הזה שנקרא המודיעין היום? הוא נובע קצת מהעושר האדיר שבו אנחנו נמצאים, אנחנו צריכים לספר סיפור. כי ככל שיש לנו יותר מודיעין שמגיע בסייבר ובסיגינט [האזנה לתקשורת], ובאוסינט [איסוף מידע גלוי] ובכל, וגם ביומינט [הפעלת מקורות אנושיים], ובכל הסנסורים, והם רק הולכים וגדלים והם מתעצמים ביום יום, והעושר הוא אדיר, הקושי הולך וגדל, כי במציאות המודיעינית של היום, כל אחד שנגיש לחומר המודיעיני, או אפילו שנגיש לחומרים הגלויים, יכול לספר סיפור. הוא גם יכול לספר סיפור שונה מהסיפור שסיפר זה של ידו על אותה ידיעה ממש. כי כל אחד יכול למצוא בחומר המודיעיני כולו את דעתו, את מחשבתו ולבסס אותה.

אנחנו צריכים במסגרת האחריות המוטלת לנו לנסות לספר את הסיפור המדויק ביותר למיטב שיקולנו. באחד הדיונים, אני לא רוצה כמובן להסגיר איפה, אבל בדיון סגור ומסווג, אמר לי מי שאמר לי [ככל הנראה ראש הממשלה], תשמע ראש אמ"ן, דעתך טובה כדעתי. אמרתי לו, תראה, אני מאוד מכבד את מעמדך, תפקידך, מנהיגותך, אבל הסיפור שלך, לא טוב כמו הסיפור שלי, כי מאחורי הסיפור שלי עומדים אנשי מקצוע, שאספו אין סוף ידיעות, שהפיקו אותן, שהעריכו אותן, וזה המקצוע שלהם, זאת המומחיות שלהם. הם אנשי המקצוע, אני לא מייצג פה את אהרון חליוה, אני מייצג פה את אגף המודיעין ואת אנשי המקצוע, ואני רק מביא לשולחן את דעתם. זה לא שהסיפור שלך טוב כמו הסיפור שלי, כי אני, זה לא ניחוש, זה סיפור אמיתי.

הקושי במציאות היום הוא לספר סיפור. הקושי היום בתוך שלל מארג הידיעות והאמירות והמחשבות והכוונות וההקשר והתובנות, הוא לספר סיפור. הוא לספר סיפור ובסופו של הסיפור גם לנסות לשים חלופות, ובסופן של החלופות גם לשים המלצה. זה הקושי. הוא קושי של כל איש מודיעין באשר הוא לאורך השנים כולם.

אני בתחושה שבגלל ההצפה האדירה של המידע, היכולת לברור מכולו את הסיפור ולנסות לשים אותו בהקשר הנכון, הוא הקושי הגדול ביותר כמו שאני מבין אותו. ובמצב הזה, במקומות שאנחנו יושבים, רח"ט [ראש חטיבת] המחקר [תא"ל עמית סער] בטח ואנוכי, הניסיון לעשות סדר, לחבר בין הסיפור האדום [האויב] אל מול הסיפור הכחול [ישראל], ובסופו של דבר לשים את הסיפור הנכון בהקשר הוא אולי הקושי הגדול ביותר, וזה אולי מבטא, לפחות להבנתי, ותכף אני אעמוד על זה, את הסיפור של האסטרטגיה.

בדיון אחר, פרשיה לאומית גדולה, ישבנו בחדר ואמר ראש הדיון, ותסלחו לי שאני לא נוקב בשמות ובתפקידים, אמר למי שאמר, תשאירו את עבודת המודיעין לאנשי המודיעין. יש פה כמה אנשים שהיו באותו חדר באותו זמן, אבל מתוך מה זה נאמר? זה נאמר מתוך המקום שכל אחד לוקח את ההצפה הענקית כמו שהיא קיימת בעולם הגלוי, נותן לה פרשנות ומדבר כבר את הדיבור המודיעיני. אבל דיבור מודיעיני והערכת מודיעין זה עניין מקצועי. זה עניין של אנשי מקצוע שהוכשרו לזה, נבנו לזה, צברו ניסיון בזה, ומביאים את הערכת המודיעין, והאמירה הזאת, לפחות עבורי, ביטאה את הצורך של ההעמקה ושל ההתמקצעות.

איפה אנחנו צריכים להשתפר? וזה גם מאוד קשור ליומיים האחרונים ולכנס הזה, וזה ככה נאמר פה ונרמז בהמלצות השונות, ואני לגמרי מקבל אותן. אנחנו צריכים להסתייע יותר, בעולמות האוסינטים [איסוף מידע גלוי], אנחנו צריכים להשתפר בשיח שלנו עם האקדמיה, אנחנו צריכים להשתפר בשיח שלנו עם שותפים, אנחנו צריכים להמשיך ולעשות, לכתוב יותר את העולמות השונים, יש המון שכל והמון תובנות שם בחוץ, ולא תמיד אנחנו עושים את זה בצורה ראויה, תהליכית, ומסודרת, ולפחות הסיפור פה על [מכון] גזית, הוא בהחלט מעשיר את המחשבה בהקשר הזה, איך להביא את אותם אנשים לתוך החדר, ולרגע לשמוע דעתם, גם שהם לא בקיאים ומצויים בתוך הסיפור הזה.

אני גם רוצה להגיד משהו נוסף חשוב, כי אני נשאל עליו חדשים לבקרים. אני חושב שיש מגבלה גדולה מאוד בעולם המודיעיני להעריך התנהגות של ציבורים. שואלים אותי: תגיד, מתי יתפרץ השטח ביהודה ושומרון אל מול ההערכות? [תא"ל] עמית [סער] דיבר פה על הקרנף האפור, שבוטש ברגליו, והצבענו עליו כבר בתחילת 22.

אנשים שואלים, מה קורה במחאות באירן, אלה שנמצאות עכשיו, ממש בנקודת הזמן הזאת, בנקודת שיא, בגלל שאנחנו בפתחם של שלושה ימים, שבקצה שלהם יש את יום הסטודנט בעוד כיומיים, וזה יחד עם מחאות של ענף התובלה, ובבזארים השונים, אמור לייצר אנרגיה מחודשת. אני לא יודע להעריך. אז [תא"ל] עמית [סער] אמר קודם שהוא מעריך שכרגע אין סכנה למשטר באירן, והוא המשיך ואמר, אבל שיום אחד זה יקרה, ובראיית הטווח הארוך כנראה שהמשטר הזה לא ישרוד. אני לא יודע לשים תאריך. אנחנו לא נביאים. אנחנו יודעים לספר תופעות, לספר תהליכים ולשים הערכה. אני, בכל מה שקשור להתנהגותם של ציבורים, מציע לכולנו להיות הרבה יותר צנועים והרבה יותר מסויגים.

אני רוצה גם להגיד שבעולם המודיעיני אני ממש שמח על ההזדמנות שניתנה פה לרח"ט המחקר לשים את זווית הכניסה שלו ל-23. אני חושב שיש לאמ"ן כמעריך לאומי אחריות גדולה מאוד להציג בפני הציבור, ואנחנו מחפשים את הדרך הנכונה לשים הערכת מצב לאומית, בלמ"סית [בלתי מסווגת], לא מסווגת, למרות שזה לוקה בחוסר יכולת לשתף בנושאים לעומקם. עדיין נכון שהדברים יאמרו, ואני שמח שההזדמנות הזאת ניתנה כאן, ובטח אני שמח שמי שעשה אותה רח"ט המחקר [תא"ל] עמית [סער], אין כמוהו להציג את הדברים בצורה פשוטה וקלה להבנה, או כמו שאמרתי קודם, לספר סיפור.

אני רוצה מילה בקצרה על האסטרטגיה, כי היא נותחה פה בזוויות שונות, ועמד על זה הרמטכ"ל [רא"ל אביב כוכבי] ואחרים פה. אני הולך להגדרה הפשוטה ביותר שאומרת שהאסטרטגיה זה בדיוק הסיפור הזה שאתה צריך לברר מה האינטרסים והיעדים הלאומיים שלך ומה הפעולות הנדרשות על-מנת להשיג אותן. זה המצפן. ככה צריך לסמן אותו. הוא רק מחייב קודם כל את הבירור העמוק הלאומי, מהם האינטרסים של המדינה. אנחנו כאנשי אמ"ן נציג את האדום [האויב]. ננסה לשים אותו כל הזמן אל מול התפיסה הלאומית על האינטרסים והיעדים של מקבלי ההחלטות, מה שקרוי בשפה הלאומית הכחול [ישראל], ואני מניח שהחיבור ביניהם ייצר את האסטרטגיה הנוחה והטובה ביותר.

אני מזכיר פה לכולם, הדיאלקטיקה בין האדום לכחול הכרחית כל הזמן בתהליך רצוף של הערכת מצב כדי לבחון את האסטרטגיה. זה לא אומר לשנות אותה, לא משנים אסטרטגיה חדשים לבקרים, אבל המבחן לאסטרטגיה הוא המפגש הזה והשיח בין האינטרס הלאומי לבין מה שקורה בצד השני. אני מתחבר לכל מה שתיאר פה אהוד ברק בהקשרי הטכנולוגיה, ומה שציין מפקד [יחידה] 8200 [תא"ל] יוסי [שריאל] אתמול על הנקודה בזמן שבה אנחנו נמצאים. אני רק אומר בהקשר הזה, שבגלל שאנחנו נמצאים בתחילתה של מהפכה, אנחנו צריכים להתארגן אליה אחרת. בהרבה מאוד נושאים, ההתארגנות שלנו היא עדיין התארגנות של דיבור ישן, אבל הסיפור הטכנולוגי העצום עוד הרבה לפנינו.

אנחנו נמצאים בתוך תהליך אסטרטגי עמוק באמ"ן, שבוחן את הדברים האלו, הוא תהליך מורכב, הוא צריך לבחון את ההתאמה של אמ"ן אל מול המציאות המשתנה ברוח הדברים שנאמרו פה, ואנחנו צריכים להבין שהטכנולוגיה מזמנת לנו הזדמנות עצומה לשדרג ולהעצים את המענה המודיעיני שלנו.

אני חושב שגם המעבר לנגב בעוד כארבע עד שש שנים, תלוי בקצב היחידות, יכול לפגוש את זה, כי גם לגאוגרפיה וגם להתארגנות הפיזית בתוך סוג מסוים כזה של מחנה ענק, יכולה לייצר חלק מההשתנות הזאת, ואנחנו מכוונים חלק גדול מהמחשבות על ההתארגנות של אמ"ן לנקודת המפגש הזאת.

לצד זה, בטח ברוח הדברים של הקונספציה או שאר הדברים שהוזכרו פה לגבי העבר, מחייב אותנו לדבוק ביסודות. יש הרבה מאוד יסודות מודיעיניים בסיסיים שאסור לזנוח אותם ומקוצר הדברים אני בטח לא רוצה לעבור עליהם.

כמה מילים ממש בקצרה על הערכת המצב ובזה אני אסיים. היום כשהגעתי לכאן, אז נסענו, כמו שנוסעים מהקריה [מטה המטכ"ל בתל אביב], כאן ממזרח למערב, ומה לעשות שצריך להקיף את הבניין, אז מקיפים את הבניין, אבל נתקלתי בחוף הים. הים בדצמבר בישראל, זה לא הטמפרטורה ששורה עכשיו באוקראינה או במוסקבה, שזה בין המינוס 15 למינוס 20, פה הטמפרטורה היא 15 מעלות ומעלה. הים היה חלק, ואנשים רבים שיחקו מטקות על החוף. ואני במחשבה של רגע של איש צבא כבר די מנוסה וכבר די ותיק, חשבתי לעצמי איזה רמת ביטחון יש לאנשים האלה שמשחקים עכשיו את המטקות על החוף, אבל חשבתי לעצמי איזה מדהים זה שאלה הם חייה של מדינת ישראל, אבל אני יודע שרמת הביטחון שיש פה היא לא רמת ביטחון מובנת מאליה.

וכמובן לא נעשה פה את הסקירה כולה, אני רק אגיד שאני אומר לכם בראי האויבים שלנו. רמת ההרתעה של מדינת ישראל ושל הקהילה הביטחונית שלה היא עצומה. זה לא מבטיח לנו שלא נדרדר למערכה, זה לא מבטיח שלא יהיו כאן ימים קשים וההסלמה, זה [תא"ל] עמית [סער] סקר את המקומות שבהם אנחנו מסמנים את מה שצריך לסמן.

אבל זה אומר שאנחנו צריכים לדעת שמדינת ישראל היא מעצמה אזורית, ויש בזה גם סיכונים, יש בזה גם לא מעט הזדמנויות, וזה גם מחייב אותנו לאחריות גדולה מאוד לשמר את הדבר הזה. אבל בואכה 23, עם כל מה שהוצג פה, מדינת ישראל נתפסת כמדינה עוצמתית. קהילת המודיעין שלה, הקהילה המבצעית שלה והקהילה הטכנולוגית שלה. ככה אנחנו נתפסים.

איך אני יודע את זה? הקשרים הבלתי, באמת, הם אדירים. אי-אפשר פה לזכור את כולם, אם לפחות עם המקבילים אליי, גם בעולם כולו. בואו ניכנס עכשיו לרשימה של אלה שפגשתי בחודשים האחרונים. כולם, בלי יוצא מן הכלל, בין אם באו ממערב או בין אם הגיעו ממזרח, או גם ממקומות אחרים, אחד, רוצים מאוד את הקשר איתנו, וכמעט רובם, או אם לא כולם, גם זקוקים לקשר הזה איתנו, ללמדך את עוצמתה של המדינה. אני מציע שנמשיך ונשמר את החיבורים האלה, אפרופו שותפויות ואפרופו יכולות.

אחרי שאמרתי את הדברים האלה, כותרות, בכל זאת, אמר לי את זה גם ראש מקביל אליי במדינה מאוד מאוד גדולה, הדבר הכי יציב שיהיה פה בשנים הקרובות הוא חוסר היציבות. אני לא אומר את זה בהקשר של האזור, אני קודם כל אומר את זה בהקשר הגלובלי, בתוך הערכת המודיעין שראיתם עכשיו, בתוך שלל ההכנות שעשינו, הסקירה המרתקת ביותר, ובלי להעליב את כל שאר הזירות בחטיבת המחקר, הייתה קשורה למגמות הגלובליות.

ובהקשר הזה, אני סבור שבנקודת הזמן הזאת, הדבר החשוב ביותר למדינת ישראל לשנים הקרובות, היא המשך וחשיבות הקשרים האסטרטגיים שלה עם ארה"ב של אמריקה. עוד פעם, אני לא נכנס למה ולניתוח של המחנות, ככה אני רואה את הדברים בראייה הכוללת שלהם.

על אירן דיברתי מספיק בכנס האחרון של ה-INSS וגם הזכרתי את המחאות, אבל היא תמשיך להיות כזאת שמעסיקה אותנו בממדים השונים ברמה הולכת וגוברת, וכבר נאמר פה קודם, ואני בטח מקבל את מה שנאמר בהתייחסות של האלוף [במילואים אהרון זאבי] פרקש [לשעבר ראש אמ"ן] סביב הסיפור של הזירה הפלשתינית. אנחנו לא מסתכלים על הזירה הפלשתינית בעזה לחוד ואיו"ש לחוד ומה שביניהם, הווה אומר ירושלים בהקשר של ההשפעה שלה על הזירה הזאת, ובכלל על העולם כולו, אבל היא תעסיק אותנו, והדברים נסקרו פה היטב על-ידי [תא"ל] עמית [סער], אז אני לא רוצה להזכיר אותם.

מכל הדברים האלה אנחנו עומדים בפני שנה משמעותית מאוד, אני לא חושב שזה רק שנה, למרות שאנחנו מסתכלים על זה בהיבטים של כרונולוגיה, אלא לקראת תקופה, שבהיעדר אותה יציבות שדיברתי עליה, אנחנו צריכים להיות מסוגלים להתמודד עם זעזועים כאלה ואחרים, ולהמשיך לחזק את היכולות המודיעיניות שלנו והמבצעיות שלנו, והלאומיות, כדי להיות מסוגלים לתת להם את המענים הנכונים.

במשפט האחרון, לפני התודה האחרונה לכל מי שהשתתף פה, אני מזכיר לעצמי את שנת החמישים למלחמת יום הכיפורים. לא בגלל שאני חושב שהמצב דומה, אלא בגלל שאני מאמין בכל ליבי שמי שסבור שלא יכולות להתקיים הפתעות כמו כזאת שפגשה אותנו לפני 50 שנים, לא מבין את המקצוע המורכב שלפחות אני עוסק בו, אבל גם רבים וטובים מהיושבים בחדר הזה.

אז אני רוצה להגיד לכולכם תודה רבה על ההשתתפות ועל התרומה למפגש המיוחד הזה. הייתי אומר לכם, ניפגש בשנה הבאה בכנס [מכון] גזית 2023, אבל יש לי תחושה של לפחות עם חלק גדול מהקהל פה, אני אפגש עוד הרבה לפני זה. אז שנמשיך ונעשה טוב למען ביטחון מדינת ישראל. תודה רבה לכם. [סימוכין1]
רקע על מכון גזית

מכון גזית הוא זרוע של חטיבת המחקר באמ"ן למחקרים מודיעיניים מתקדמים, יישומיים ועתירי דאטה. המכון הוקם בשיתוף עם חברת רפאל ומפא"ת. הוא קרוי על שם האלוף שלמה גזית ז"ל, ששירת כראש אמ"ן לאחר מלחמת יום הכיפורים, והוביל את תהליכי בנייתו מחדש אחרי המלחמה.

המכון נחנך רשמית בדצמבר 2021. המשימות שהוגדרו לו כוללות: מענה על שאלות מחקר ייעודיות; פיתוח כלים וטכנולוגיות מחקריות לטובת מערכת הביטחון וקהיליית המודיעין; והרחבת מעגל שיתופי הפעולה בקהילייה, מול האקדמיה והתעשיה. המכון משלב בעשייתו ידע מהעולם האזרחי עם צרכים ויכולות מהעולמות הביטחוניים. המכון פועל בעזרת שילוב של חוקרים מתחומים אקדמיים שונים: מדעי החברה, מדעי הרוח ומדעים מדויקים דרך שימוש במסגרות אנליטיות ויכולות טכנולוגיות מתקדמות.

המכון חותר לחיזוק יכולות המחקר במגוון סוגיות של מודיעין אסטרטגי ובהן: יחסי-חוץ, בניין כוח צבאי ותכנון ארוך טווח, התנהגות קבוצות וציבורים, יציבות משטרים, גאו- אסטרטגיה אזורית (דמוגרפיה, חברה כלכלה ואקלים) והערכת אפקטיביות של פעולות מבצעיות ומדיניות. [סימוכין2]