טעות הכותל

אסור לשחק באש. זה אולי נראה אטרקטיבי, אך זה עלול להיות מסוכן ולעלות בחיי אדם. לכן יש כללים ואזהרות ועונשים, כי האלטרנטיבה יכולה להיות גרועה ביותר. טור זה מיועד להיות תמרור אזהרה: עצור, אל תמשיך, סכנה מוחשית לפניך. הצטרפו אלי ואסביר מה נושא הכותל לאזהרה ולמי היא נועדה.

לפעמים כשאדם שיכור או מסומם הוא נוהג באופן בלתי אחראי. לדוגמה, נסיעה בהשפעת שתייה של משקאות חריפים מסוכנת מטבעה, כי התגובות שלנו איטיות בהרבה והחושים אינם מתרגמים באופן רגיל למעשים. מסתבר שאדם יכול להיות שיכור, וכמאמר השיר "ולא מיין ידידי!" בשיר שכתב יוסי בנאי והלחין מתי כספי, הכל גורם לערבול חושים, להרגשה עילאית, לאושר "משיר ישן שמתנגן / מאהבה אחת גם כן / מאלף ציפורים עפות / משתי עיניך היפות."

וכך מילות הפזמון החוזר (בעצם, הבית חוזר על עצמו רק פעמיים):

אני שיכור ולא מיין ידידי
אני שיכור ממה שרק רואות עיני
אני שיכור ראשי ראשי עלי סחרחר
אני שיכור אחרת לא הייתי שר

בארץ, בית המשפט העליון השולט העליון במדינה שיכור מרוב כוח. הוא טוען אומנם שהוא המגן האחרון של הדמוקרטיה, ולכן מתיר לעצמו דברים שאינם בחוק או במסורת השפיטה מאז קום המדינה, והוא דוגל - בתאוריה - באיזון בין הרשויות ובבלמים קיימים, אך לא כך הוא. בית המשפט העליון הוא למעשה מכונית דוהרת, מסוכנת, שלא ניתן לעצור עד שיגיע המפץ הגדול.

בארץ חלם הכל שפיט ושופטי בית המשפט העליון והנשיא העומד בראשו הם ורק הם יודעים מה טוב למדינה ולפיהם ישק דבר. אין חוקה. אין מחוקק עצמאי, וודאי אין ממשלה והעומד בראשה (זה פוליטי מדי עבורם). כן ישנם שומרי סף, כמו רונן בר המציית באופן עיוור אך ורק לבג"ץ. לא לבוס שלו. לא לממשלה. רק לבג"ץ. יש פצ"רית (הייתה), אלופה וחלק ממערכת המשפט, ועשתה לה חוק לעצמה. ויש את היועמ"שית, והיא מחליטה עוד לפני בג"ץ, גם אם היא טועה לפחות מחצית מהזמן.

משך תשעת החודשים הראשונים של שנת 2023 הושמעו איומים ממשיים, מפורשים, שרירים וקיימים. עיקר כלל האיומים: מה יקרה אם לא נציית באופן מוחלט לבית המשפט העליון. המסר נקלט היטב על-ידי סינאור בעזה, שזיהה וידע לנצל את החולשה של החברה הישראלית באותה נקודת משבר. כך פלשו העזתים לארץ ועשו את שעשו, והנה אותם איומים בדיוק צפים ועולים פעם נוספת, כאילו לא היה דבר, כאילו לא נלקחו 255 ישראלים לשבי, כאילו לא היו דברים מעולם.

הנה מקצת האיומים: הכל בארץ יושבת, ומשפחות שלמות יעזבו, וחברות השקעה תעברנה את הכספים שבניהולן, ומילואימניקים יסרבו להתייצב למילואים, וקפלניסטים ישבשו את סדר היום של כולם, והיועמ"שית תגן עליהם מלשון "אין הפגנה ללא שיבוש הסדר", וההסתדרות ולשכת עוכרי הדין יתייצבו כגל צונמי שפגיעתו הרסנית, ובג"ץ בהרכבים מיוחדים יוציא צווים על תנאי ועוד דברי בלע והזיה חולנית של שריפת הבית על יושביו - לשרוף עד היסוד!

כיוון שכך, פלא שאין דבר אותו אותם שופטים מחזיקים כמוחלט, כעליון להם, ודאי לא במדינה "דמוקרטית" (היהדות נדחקה לפינה, ואסור לה להפנות את פניה, כי היא משחיתה ומשיחית ואיומה, ומתערבת ומאיימת ונוראה). לכן אין פלא שבית המשפט העליון החליט שחייבים להתערב בענייני ניהול הכותל. הם העליון. הם השופטים. והצדק לנגד עיניהם. לא מדינת הלאום היהודי. לא המדינה היהודית היחידה בעולם. כי אם העשוקים והמדוכאים, נשות הכותל (שהעומדת בראשם מתארת עצמה כ"דוקטורית לטחורים") ושאר אושפיזין כסילים ואיוולים.

וכך יוצא לו בית המשפט הנכבד, העליון לכל, ופוסק את גזר הדין: לממשלה ניתנה ארכה של שבועיים לבצע את הצו שניתן, ולא יזרקו את הממשלה כולה למאסר עולם, את הממשלה וכל העובדים תחתיה, כמו גם את העומד בראשה (למרות שעד כה לא הצליחו להפטר ממנו, למרות המאמצים העילאיים שכבר הושקעו בנידון). שכחו אותם שופטים נכבדים שיש כוח עליון, שכולנו מכירים בשם "אהיה אשר אהיה", או בשם המפורש שאין אנו הוגים (מדוע, הם לא מכבדים אותו עד כדי כך, כי אם אסור לבטא את השם המפורש, הרי שוודאי יש בידיו כוח שלהם אין), או פשוט "אלוהים" או "הקדוש-ברוך-הוא."

אזכיר: אין ישראלי (יהודי) שלא מכיר את קריאת "שמע ישראל, ה׳ אלוהינו, ה׳ אחד." גם מי מאיתנו שאינו דתי כי אם חילוני, גם הכופרים בינינו, וגם המזלזלים והמתנגדים ביותר לדת (מלשון שאחרים הם "משיחיים" ושנואים עליהם ביותר, כך גם כל קשר או הזכר של הדת, התנ"ך או הנאמר בו) יודעים שני דברים: את קריאת שמע ואת קדיש. גבירותי, רבותי, נכבדי כולם - אין צורך להרבות מילים. כשאנחנו נשארים בדרך ללא מוצא, כשאנו נושאים עינינו לשמיים בתפילה ותחינה, ברגע של "כל נדרי" כולנו יהודים, וכולנו מבינים שיש רק אלוהים אחד, ושאנחנו ילדיו, וכך אנחנו פונים אליו ומבקשים - "שמע, אבא", "חטאנו, פשענו", "אתה הוא האחד, אתה ולא אחר, אתה הוא אלוהינו." כל אחד ואחת מהשבויים ידעו זאת. כל אחד ואחת ממבלי המסיבה בנובה ידעו זאת. דניאל פרל ידע זאת. גם יהודי גרמניה ידעו זאת עת גז הציקלון אפף אותם במקלחות במקום זרם מים.

חטאו שופטי העליון כשחשבו שהם יכולים לפסוק ולשנות בכפייה סדרים בכותל. איני יודע את מי הם מנסים לרצות. לרוב אני משתמש בדוגמה שאם כת נודיסטים ידרשו להתפלל לפי דרכם בכותל, הרי צריך לאשר זאת להם. ואולי לא נודיסטים, אך יהודים-בשם-בלבד, יהודים קרוביו של "הדוד מאמריקה", ואסור לפגוע ברגשותיהם, וצריך לקרבם ולדאוג להם. יבואו, יכבדו את המקום. יצטרכו להתפלל בהתאם למנהג המקום. בהפרדה בין גברים לבין נשים. בלבוש הולם. בכיסוי ראש לגברים. ומנהגים שהם מביאים מהבית אולי אינם תואמים את קדושת המקום. יתאפקו עד שיחזרו לבתי המלון שלהם. ואם בשל סיבה זו הם יסרבו לחזור, קדושת המקום ונצחיותו יכפרו על ההפסק הרגעי. נצא נשכרים לדורות לבוא.

זרים באים ומכבדים. אך יהודים אמריקנים (כשכבר מזמן אינם רואים את חשיבות המשכיות עצם קיום המדינה) - הם רוצים רק את דרכם. הם דורשים זאת ומאיימים מה יקרה אם לא נאות לדרישותיהם במלואן. אלא שההמשכיות ועצם שרשרת הדורות מובטחות לנו רק בגלל שאנחנו לא נכנעים ומקבלים גחמות מגחמות שונות. נזכור, גם הומואים ידרשו מחר רחבה שבה יוכלו לערוך את מצעד הגאווה ממש במקום הקדוש ביותר באופן סימבולי לעם היהודי. בית המשפט העליון ודאי יזעק לשמור על זכויות הנדכאים והנחלשים, כי גם להם מגיע, וחייב שיהיה שוויון ורובין הוד של הנדכאים. בתנ"ך אולי כתוב כך או אחרת על משכב זכר, אך מצעד חשוב יותר, וזכותם להתפלל, כי גם הם חלק מהעם היהודי בארץ שטופת הדמוקרטיה.

ציינתי כבר שנראה שהשופטים שיכורים, ולא מיין ידידי, כי אם מכוח בלתי סופי, בלתי מרוסן, והנה הם כבר עולים על אלוהים, או על האלילים כולם, ובקרוב גם אחד על השני. עיזבו את הכותל. כי בצאתכם להלחם להרוס את הכותל וקדושת המקום, יצאתם להלחם בה׳ צבאות, ושם, גם למי שלא מאמין, אין לכם סיכוי, ולו גם הקלוש ביותר. כל עוד נפשותיכם בידכם, עיצרו את הטרלול, את הרס הבית מבפנים. לא יעלה בידיכם, כי אלוהים עצמו יצא להלחם, ביום הדין, ודברי הנביא זכריה יקימו אז במלואם: (י"ד:9,11) והיה ה׳ למלך על כך הארץ, ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד ... וישבה ירושלים לבטח.