אסור לאבד את הדרום

שיקום צפון-מערב הנגב, מה שהיה קרוי עד לאירועי שבעה באוקטובר אלפיים ועשרים ושלוש "עוטף עזה", כבודו במקומו מונח, אולם הוא עדיין לא שינה מהיסוד את מה שקורה מבחינה דמוגרפית, שעה אחת בלבד של נסיעה דרומה מ"מדינת תל אביב". ממשלות ישראל לדורותיהן השקיעו, ובצדק רב, בפיתוח הפריפריה ובניסיונות בלתי נלאים ליישב חבלי ארץ ריקים מאדם באוכלוסייה, כולל מתן הטבות רבות, דוגמת הקלות במיסוי הן לעסקים והן לבעלי מקצועות נדרשים, אולם הנתונים שאציג לעיל ומתייחסים לחלקה הדרומי של המדינה, קרי לנגב, אמורים להטריד כל אחד ואחת מבין מקבלי ההחלטות.

ובכן, צפיפות האוכלוסייה בישראל נאמדת כיום בכארבע מאות שישים וחמישה תושבים לקילומטר רבוע, מהגבוהות ביותר בעולם. מגמה זו צפויה להימשך ביתר שאת גם במהלך השנים הבאות. על-פי כל התרחישים תכפיל אוכלוסיית המדינה את עצמה מכעשרה מיליונים ושלוש מאות אלף תושבים כיום לכעשרים מיליון עד לשנת אלפיים ושישים, מה שיהפוך את הצפיפות הממוצעת אצלנו לכאלף נפשות לקמ"ר, עובדה שתזניק אותנו ממש לראש צמרת המדינות הצפופות ביותר, לאחר בנגלדש.

אולם, וזה אולם גדול, נתון זה הינו מטעה ביותר, זאת משום שאם נפלח את מדינת ישראל, ששטחה כיום כעשרים ושניים אלף קילומטרים רבועים, לחלק צפוני מקריית גת בואכה אצבע הגליל ולחלק דרומי, מקריית גת בואכה אילת, נקבל שתי תוצאות שונות לחלוטין. החלק הצפוני, הכולל בתוכו בין היתר את ירושלים, גוש-דן וחיפה, מגיע כבר היום לצפיפות ממוצעת של אלף נפשות בקירוב לקילומטר רבוע, זאת שעה שהחלק הדרומי דליל בממוצע פי שמונה-עשר(!) ומגיע בסך-הכל לכשישים נפשות לקילומטר רבוע.

אם בחלק הצפוני של המדינה מתגוררים כמתשעה מיליונים ושבע מאות אלף מתוך כעשרה מיליונים ושלוש מאות אלף התושבים, הרי שבחלקה הדרומי כולו, כולל העיר באר שבע, מתגוררים כשש מאות אלף תושבים בלבד, זאת כולל האוכלוסייה הבדואית. יתרה מכך: אם נבדוק אחורנית על פני כל שבעים ושמונה שנות המדינה, במרחבי הנגב הושקעו במהלך השנים סכומי עתק הנאמדים במאות מיליארדי שקלים, למרות כל זאת אחוז האוכלוסייה מכלל תושבי המדינה כמעט ולא השתנה כלל.

הצורך בעיבוי עירוני ובערים חדשות

ואם נחלט מנתון הצפיפות בחלקה הדרומי של ישראל את תושבי באר שבע, נגיע לנתון המדהים של כשלושים וחמישה תושבים בלבד לקילומטר רבוע, פי שלושים(!) כמעט פחות לעומת חלקה הצפוני של המדינה. עובדה זו מצביעה על כך שרק הקמת עיר מטרופולין נוספת לבאר שבע, ערים חדשות נוספות ועיבוי ערים קיימות שתוקמנה בלב הנגב ייצרו את השינוי הדרוש והמתבקש, ובמיוחד לאור התרחיש הצפוי של הגעת אוכלוסיית מדינת ישראל לכעשרים מיליון תוך פחות משלושים שנה, מה שיהפוך את ישראל לצפופה מאין כמותה ובמיוחד באזור גוש-דן והמרכז.

אפיקורסים שיקראו את המאמר הזה יביאו מן הסתם את סיפור ההצלחה של קריית גת, שבימים אלה מכפילה את מספר תושביה והופכת לעיר מטרופולין חזקה ומשגשגת, כמו גם שדרות ונתיבות שזוכות לתנופת פיתוח מחודשת לאחר אירועי אוקטובר אלפיים ועשרים ושלוש. אולם, וזה אולם גדול, דווקא דוגמאות יוצאות דופן אלה, מצביעות על תמצית הבעיה: ערים אלה, לא במקרה, ממוקמות ממש במעטפת הצפונית של הנגב ומקושרות היטב למרכז הארץ מבחינת יוממות נסיעה, זאת בזכות קו רכבת ישיר, כביש חוצה ישראל וכו', וגם ממושקות היטב למקומות עבודה איכותיים ומגוונים. לא כך בדרום הרחוק יותר.

בעיה נוספת שקשורה להסכמי הגג, שכבודם במקומם מונח, קשורה לעובדה שהם מטפלים בראש ובראשונה בנושא קידום יחידות דיור למגורים, החשוב לכשעצמו, אבל אינם מטפלים דיים בכל מה שקשור לנושא התעסוקה, מוסדות ציבור, תרבות, רפואה ואיכות החיים בכלל. נושא בעייתי נוסף, הינו היעדר מערכת היסעים המונית זמינה ומהירה. דוגמה מובהקת לכישלון בנושא זה מהווה באופן פרדוקסלי כביש חוצה ישראל שהצפי היה שיביא רבבות תושבים חדשים לבאר שבע. בפועל הוא גרם ליותר באר-שבעים לעקור למרכז. אין לי ספק כי המשך פיתוח תשתית רכבות מהירות יעשה את העבודה הרבה יותר טוב.

ובלי נמל תעופה, כמובן, אי-אפשר. בימים אלה מצוי על המדוכה דיון היכן למקם את נמל התעופה האלטרנטיבי לנתב"ג ובין היתר הועלו השמות ציקלג שבצפון-מערב הנגב וכן בבסיס חיל-האוויר נבטים שיומר לנמל תעופה אזרחי. אין לי ספק שהחלטה נכונה בנושא זה, תיצור מהפך של ממש בנגב, תייצר רבבות מקומות עבודה חדשים, תמנף אל על את נושא התיירות, הן מישראל והן מחו"ל ותשנה את מיתוג חלקה הדרומי של מדינת ישראל גם מבחינה תודעתית!