|
|
|
|
|
זוהר פריימן 2022. עוגת גבינה תפוזים, שמן על בד [צילום: דליה הקר אוריון]
|
|
העבודות שנבחרו יוצרות דיאלוג בין עבר והווה עם עבודותיו של הצייר נחום גוטמן, שהינו צייר פיגורטיבי שגם עבודותיו מספרות סיפורים, מתארות אנשים ומרחבים שניתן לזהותם. החל משנות החמישים של המאה העשרים נדחקה האמנות הפיגורטיבית אל השוליים, ובמקומה קודמו האמנות האבסטרקטית (המופשטת) והקונספטואלית (המושגית). יש בהצגת האוסף במוזאון גוטמן משום השבת המקום והתוקף של הציור הפיגורטיבי.
עם האמנים שציוריהם מוצגים בתערוכה נמנים: אינגה פרייס קנטור, אלה אמיתי סדובסקי, אמנון דויד ער, הדס לוי, ואדים סטפנוב, זוהר פריימן, טלי מילשטיין, ילנה רוטנברג, מאיה ז"ק, מונטאן ורוזנבלום, מיה זר, מיכאל ארגוב, מתן בן כנען, נורית דוד, סאמח שחאדה, סיגל צברי, פאטמה שנאן ושיר מורן. העבודות, המהוות נווה מדבר ריאליסטי בעולם דיגיטלי, ממחישות גישות, נושאים, טכניקות, חומריות, אידאולוגיות וסגנונות שונים. המכנה המשותף ביניהן, מלבד היותן שייכות לאוסף דובי שיף כמובן, הוא האמונה בכוחו של דימוי חזותי פיגורטיבי לספר סיפור, להנציח ולנסח זהות.
|
|
|
|
|
|
מתן בן כנען 2015. אנבל וגאי, שמן על עץ [צילום: דליה הקר אוריון]
|
|
נושאים פלנריסטיים (ציורים שצוירו באוויר הפתוח) מוצגים לצד תפנימים. כמו לדוגמה הציורים שמקבלים את פני הבאים במבואת הכניסה לתערוכה. שם מוצגים זה מול זה שני ציורים. האחד, ציור גדול ממדים של מיה זר: "פרדס", שמן על בד פשתן, 2010. הוא מדגים בתוכו את הצמחים והציפור האופייניים לישראל. במרכז הציור מצויר עץ תפוזים עם פירות ולמרגלותיו פורחות כלניות. מימין עץ תאנה, ואילו משמאל מתוארת הציפור הישראלית הלאומית - הדוכיפת.
על הקיר ממול תלוי ציור של זוהר פריימן, "עוגת גבינה תפוזים", שמן על בד, 2022. הציור קטן יותר בממדיו ומכיל שילובים מרשימים של צהובים וכחולים. לאישה הישובה מאחורי השולחן שלוש ידיים, שבאחת מהן היא מחזיקה כפית עם חלק מעוגה שמונחת על השולחן לפניה. בשנייה היא מחזיקה מול עיניה טלפון. שילוב כמה פעולות בעת ובעונה אחת מיוצג גם על-ידי חזרה מספר פעמים על חלקי פניה. שיטת ציור זו שאובה מתוך המסורת הפוטוריסטית של תחילת המאה העשרים. חזרה למסורת ציור בעבר המדגימה אמצעים מודרניים כמו הטלפון הנייד.
|
|
|
|
|
|
מתן בן כנען, יוסי מרק. ליאורה מרק ודליה הקר [צילום: באדיבות המצולמים]
|
|
בין הציורים המעידים על טעמו המשובח של בעל האוסף בולטים בין היתר הציור של מתן בן כנען "אנבל וגאי", שמן על עץ, 2015, בו ממלא הכלב תפקיד חשוב בשמירה על הגבר הישוב והנערה הניצבת לצידו, כשידה מונחת על כתפו; ייצוג של אחדות "משפחתית", נינוחה, מלאת ביטחון ורוגע. תיאור דמויות ישובות בגילאים שונים של נורית דוד, "גן בתוך גן (שלוש תקופות בחיי אדם)", שמן על בד, 1996, מראה ייצוג סמלי של זמנים בחיי אדם - ילדות, בגרות וזקנה. למרות השם מיוצגות ארבע תקופות, כי בצד שמאל בין השיחים מופיעה גם דמות של תינוק.
ציור מרשים של שטיח דקורטיבי וצבעוני, תחת הכותרת: "דיוקן עצמי ושטיח 3", שמן על בד, 2017, צויר על-ידי פאטמה שנאן ומייצג את התפקיד החשוב שיש לשטיחים בחייה בתרבות ממנה הגיעה. הציור "סנטאור" של אינגה פרייס קנטור מעלה פרפראזה על היצורים המיתולוגיים שחלקם סוס וחלקם אדם. בציור שלה מתואר החלק הקדמי כאדם החובש על ראשו כובע עם אוזני חמור, והוא רתום לחלק אחורי חלול של סוס.
|
|
|
|
|
|
מתן בן כנען, יוסי מרק. ליאורה מרק ודליה הקר [צילום: באדיבות המצולמים]
|
|
רישום נפלא בשחור-לבן של סמאח שחאדה מתאר אישה בלבוש לבן המחזיקה לפני גופה גולגולת של שור. עבר והווה, מצבים ממשיים וסמליות, שילובים צפויים ובלתי צפויים - עולם ומלואו המועלה בדרך פיגורטיבית רבגונית מאוסף דובי שיף, מודגם ב"שדה פתוח".
|
|