שיחה עם פרשת "מטות"

אודה שישנם פסוקים בפרשת "מטות" שהיה לי קשה להתייצב לימינם במשך ארבעים שנות הוראת תנ"ך. אודה שלא פעם עוררתי בכיתה שיח, שאולי היום משרד החינוך לא היה מוכן לאפשר לי להיות מורה. קשה לי לקבל צו המחייב הריגת נשים וטף, שלא היו מעורבים בשום פשע מלחמתי. אני מבקש לנהל שיחה קצרה עם פרשת "מטות" בספר "במדבר" בפרקים ל'-ל"ב. אני ניגש לשיחה מתוך ההתרחשויות שפקדו אותנו ביום שמחתה של התורה בשבעה באוקטובר 2023, עת יצאו מעזה אנשי חמאס רצחני ורצחו ביום אחד מעל אלף מאתיים יהודים. רוצחי החמאס לא חסו על תינוקות וקשישים, שרפו בתים ובזזו רכוש, אנסו נשים וחטפו מאות אנשים מביניהם.

למדינת ישראל שמורה זכות מוסרית להעניש את כל הרוצחים הנפשעים. לצערי, מלחמה צודקת של מדינת ישראל נגד רוצחי החמאס עלתה על שרטון מלחמת נקם, בה נטבחו מאות רבות של ילדים וקשישים שלא היו מעורבים. כאבה לי מלחמת נקם שפגעה באזרחים לא מעורבים - בנשים וטף. ממבט על תופעות במלחמה שהתנהלה בעזה, כואב לקרוא צו בספר "במדבר" פרק ל"א פסוק י"ז: "וְעַתָּה הִרְגּוּ כָּל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יוֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכָּב זָכָר". כמורה היה לי רגע קשה מאוד להצדיק צו מספר הספרים להרוג נשים וטף במלחמה. זו אמירה לא מוסרית להרוג נשים וטף בעת מלחמה גם נגד אויב מר. כואב לשמוע קולות בציבור השואבים השראה מהציווי בפרשה שלנו ופוגעים בערכי קדושת החיים.

אבקש להוסיף עוד ביטוי כואב לשיח ולשיג הקצר שלי עם הכתוב בפרשת "מטות". הפרשה מציינת את החובה לקיים נדר או שבועה. אודה, כשהגעתי לפסוק ג' בפרק ל' לא הייתה לי תשובה לשאלות ולתהיות במיוחד של תלמידות, כשמדובר "וְאִשָּׁה כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַה'". על-פי החוק המקראי שמורה הזכות לאבא לבטל את הנדר של בתו ושל הבעל לבטל את הנדר או את השבועה של אשתו - "וְאִם בְּיוֹם שָׁמֹעַ אִישָׁהּ יָנִיא אוֹתָהּ וְהֵפֵר אֶת נִדְרָהּ אֲשֶׁר עָלֶיהָ וְאֵת מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ..." (פסוק ט').

אני מבקש להסתייג מהוראה מקראית שאישה בישראל, אם הבית, אם שהניקה את ילדי המשפחה וגידלה אותם, אם שטרחה ועמלה, נתנה את לִבה לכל באי הבית, יש לה חלק משמעותי בצמיחתו של התא המשפחתי, נשללת ממנה הזכות לתת ביטוי לרחשי לִבה, נמנע ממנה להביע כמיהות ומאוויים ולתת לציווי לִבה לנדור נדר. קשה לי לקבל פטריארכליות מוחלטת המוצגת בפרק ל' בפסוק י"ז: "אֵלֶה הַחֻקִּים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה בּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ". לא באתי להתריס כלפי ספר הספרים, אלא מתוך קבלת ערכיו המוסריים בקשתי להביע צער לנוכח קיומה של הוראה להרוג נשים וטף בעת מלחמה עם אויב. כן ביקשתי להביע הסתייגות מפגיעה ברגשותיה של האישה, של הנערה בבית הוריה ושל האישה בחיי נישואיה.