בדיחת השנה

לעיתים אני לא יודע אם לבכות או לצחוק. האיוולת משוועת, אך רמת המתוחכמות של שיווק מעוררת השראה. פעם בלוס אנג׳לס היה "ראש משלחת" (חשוב מאוד בעיני עצמו) שמשך כל שהותו כאן התעלם כליל מהתקשורת המקומית - ועשה זאת במכוון - אך דאג דרך קבע שיכתב עליו בעיתונות בארץ.

כתבה בגליון קודם של חדשות USA מספרת על הקונסול הכללי של ישראל בניו-יורק, אופיר אקוניס, ש"הורה לבטל לאלתר את כל המנויים של הקונסוליה ל׳ניו-יורק טיימס.׳" הכותרת: "אקוניס: חציתם כל קו אדום - הקונסוליה מבטלת את המנוי לניו-יורק טיימס." המאמר השתרע על פני עמוד שלם. ובכן חברים, אני שומע את הגיחוכים, כמו גלי ים הנושקים את החוף:

- כמה פעמים השתמש אקוניס במשפט "חציתם כל קו אדום?" (הניו-יורק טיימס, ממדאני, הח"כים הערבים, שגריר אוקראינה בישראל, השר פרץ, ועוד)

- מי בכלל קורא עתונים-של-נייר בימינו?

- כמה מנויים לניו-יורק טיימס מחזיקה הקונסוליה ומדוע? איזה מנויים אחרים משולמים מכספי משלם המיסים הישראלי?

- האם נדמה לכם שלמישהו בעתון אכפת? נהפוך הוא: הם עומדים על שלהם, והמפרסמים ממשיכים לפרסם ביד רמה, ותודה ישראל - את חומר השריפה הטוב ביותר בשביל העיתון.

- האם המטרה היא לגרום ליהודים המפרסמים בעתון להפסיק? הלא זה לא קרה בעבר וגם לא יקרה בעתיד.

- או אולי המטרה היא לדבר לבייס הן בניו-יורק (יש שם מהתומכים הגדולים ביותר של המפלגות והפוליטיקאים בארץ) והן לבייס בארץ (ראו עד כמה אנחנו פועלים - פעם ראשונה מזה עשרות שנים שפעלנו והפסקנו את המנוי (מנויים?) לניו-יורק טיימס. לידיעה: מנוי עולה 7.5 דולר לשבוע, אך לחצי השנה הראשונה הוא עולה רק דולר לשבוע).

- מי מקבל את המנויים בקונסוליה? הקונכ"ל? סגן הקונכ"ל? אחראי על דיפלומטיה ציבורית? אחראי על תקשורת? על תקשורת חדשה? האם זה חלק מההטבות עבורן משלם משרד החוץ (כמו גם טיסות לארץ, העברת מטען משפחתי, ועוד ועוד) או חלק מסדר היום הרגיל (קריאת עיתון הניו-יורק טיימס)? מדוע אתם לא נעזרים בסיכומי התקשורת שלשכת העיתונות הממשלתית מספקת מדי יום ביומו - דבר שלא עולה כסף?

אך באופק מורגשת פעילות חזקה הרבה יותר:

- מדוע אתם נטפלים לאחד העתונים הטובים ביותר בעולם?

- האם האיום שהתחיל בקול תרועה רמה הסתיים בקול ענות חלושה? בתחילה: מדינת ישראל תתבע את הניו-יורק טיימס. עתה: נבטל את המנוי (של הקונסוליה) לעיתון. אולי זו הזדמנות טובה לבטל משהו ששכחנו שהוא בכלל קיים!

- איך אתם מעזים לקרוא תיגר על הניו-יורק טיימס כשאצלכם בחצר יש עיתון המתיימר להיות עיתון מקביל באיכותו (ובשנאתו, כמו גם בנאמנות מפרסמיו) המפרסם דברי בלע דומים לחלוטין?

- נאה דורש אך אינו נאה מקיים: בארץ מערכת המשפט התייצבה כגוף איתן נגד כוונת הממשלה לבטל את המנויים לעיתון הארץ (לדוגמה בקרב משרתי הקבע או משרדים ממשלתיים), כי זה לא הולם התנהגות דמוקרטית וחופש העיתונות והזכות לחשוב איך שרוצים ובעיקר סתימת פיות ממשלתית, קרי פוליטית, נגד מי שמעז להתייצב נגדו עם האמת. אך בחו"ל אותם ישראלים-בזויים ויהודים-נפלאים מרשים לעצמם להתנהג בדיוק באותה דרך נלוזה שאינה מותרת בארץ. כלפי אחרים: כן, כלפי עצמכם: לא.

- האם אתם לא מסכנים את נתיב הפצת המידע בו משתמש רונן ברגמן עטור הפרסים, על כל מה שאסור היה לפרסם בארץ מהלך המלחמה אך פורסם מיד בניו-יורק טיימס? טפשים אתם, שכן אתם גודעים את הענף עליו אתם יושבים ומרעילים את הבאר ממנה אתם ניזונים.

או לחלופין - הנה פעם נוספת התנהגות יהודית טיפוסית: הם מנצלים את הניו-יורק טיימס כשהם צריכים, וכשנוח להם - מסיבות פוליטיות ואחרות - הם יורקים לבאר ממנה הם שותים ואותה הם מנצלים עד תום, ממש כמו עבד נרצע.

- מי שמתנגד לניו-יורק טיימס בישראל הוא קיצוני-משיחי שחייבים לאסור. הנה דוגמה של הרעל והשקרים שהם מפיצים: רונן ברגמן וצוות הכתבים שלו מספקים לעיתון המשפיע בעולם זרם בלתי פוסק של חומרים שליליים נגדנו. "הניו-יורק טיימס הוא אחד העיתונים הגרועים ביותר מבחינת ישראל" - פרופ׳ אלי אברהם.

והנה גלים גבוהים וחזקים עוד יותר שיכו בנו קשות:

- הנזק שהניו-יורק טיימס הסב לישראל לא החל אתמול גם לא שלשום. ישנם ארגונים - ובראשם CAMERA - שעיקר עיסוקם בתיקון כל השקרים המופיעים דרך קבע בניו-יורק טיימס. הרעל הנוטף מדפי העיתון הוא כה רעיל, מזיק והרסני, שהנזק שנגרם הוא בלתי הפיך.

- מה בדיוק עשתה הקונסוליה הישראלית מהלך השנה האחרונה, חמש השנים האחרונות, עשרים וחמש השנים האחרונות ביחס לניו-יורק טיימס? האם היא נפגשה באופן קבוע עם המערכת של העיתון? האם היא יצרה וטיפחה קשרים? האם היא ארגנה סיור ללמידת העובדות בישראל? אולי כל זה גם יחד? או — האם בכלל קיים קשר כלשהו בין הניו-יורק טיימס לבין הקונסוליה? (אותן שאלות ניתן לשאול כאן בלוס אנג׳לס לגבי הלוס אנג׳לס טיימס, ואלו לא שאלות חדשות, כי אם מתחילת שנות השמונים, ועל כך ניתן לפרט בנפרד.) בכתבה מצוין ש"היחסים עם העיתון הגיעו לנקודת שבר." כיון שכך, צריך להניח שהייתה מערכת יחסים עד כה??

- איך ניתן לבוא בטענות לזרים, כשכך בדיוק מתנהגים בארץ (כאמור, בחסות מלאה של בג"ץ)?

- האם כבר הוגשה תביעה בבג"ץ בדרישה לצו מיידי שיוצא נגד מהלכו הילדותי אך הפוליטי של אקוניס בידיעה ובניצוח שר החוץ וראש הממשלה? הם ניסו לסגור את גל"ץ באותן טענות. ניסו לאסור את הפצ"רית, בדיוק באותן טענות. הם ניסו לבטל את המינויים לעיתון הארץ, באותן תואנות. הם כנראה לא מבינים מה זו דמוקרטיה והם לא הפנימו עדיין ששופטי בג"ץ והיועמ"שית מחרפים נפשותיהם בשמירה על הדמוקרטיה, בארץ ובחו"ל, ממש כמו לוחמי השב"כ והמוסד (אופס, יש שם משבר בשני גופים אלו, גורמים זרים השתלטו שם, אם בקרוב בימינו הם יורחקו והמקום יטוהר מחדש).

- האם זה "חזקים מרחוק" בעוד כתבי העיתון המגיעים לארץ ממשיכים לזכות להכרה מלאה של גוף ממשלתי בכיר (לע"ם בלשכת ראש הממשלה)? אם שוברים את הכלים ולא משחקים, הרי שצריך לאסור כניסה על מי שמשקר ומוציא דיבת הארץ, וודאי לא להנפיק תעודות עיתונאי לאיש הקשור לניו-יורק טיימס. אך כבר יש את נסיון העבר מול אל ג׳זירה, וגם שם התערב בג"ץ כדי להגן על החופש המוחלט להרע לישראל, בארץ ובחו"ל.

נסכם: עמוד שלם של פרסומת עצמית עבור העומד בראש הקונסוליה הישראלית בניו-יורק, שלא רק לא ימזער את הנזק שהניו-יורק טיימס מסב, כי אם ישלהב את העיתון לעשיה נוספת ויזכה אותו בתמיכה נוספת מצד תומכיו. היכן הייתה המדינה כשאנשים נלחמו יומם ולילה משך שנים נגד הניו-יורק טיימס (אעזור: MIA, לא בנמצא).

מה התועלת הממשית, במבחן התוצאה, ממעשה זה (למעט הבזקי המצלמות וצקצוק מכשירי הטלפון החכמים שהכתבים שכחו להשתיק)? האם לא ניתן היה למצוא דרך חכמה קצת יותר, אפקטיבית לפחות במינימום, ופחות "דווקא, בפרצוף?" הנה רעיון לדוגמא: ברגמן קטף פרסים ותהילה בשל פרסום בלעדי של מהלכי המלחמה. האם הוא אולי פנה למערכת של הטיימס בנסיון לתקן את המעוות? אולי גם הוא מאמין שישראל עוסקת ברצח עם, ומבצעת מעשי סדום בעצורים שהיא מחזיקה או החזיקה?

ונסיים במסר חד-משמעי לרשויות במדינת ישראל, בעיקר אלו הקשורות במערכת המשפט הרקובה לחלוטין, כמו גם לאוניברסיטאות (למעט אחת). על מה יצא קצפכן? הלא אתן אלו שפעלתן בדיוק באותה הדרך ומזגתן בדיוק את אותו התוכן. מי זוכר את מאמרו של פרופ׳ ניב גורדון מאוניברסיטת בן-גוריון שבנגב שקרא להחרים את מדינת ישראל, מוסדותיה ומוצריה - גם זה היה מאמר דעה (בלוס אנג׳לס טיימס)? ומי זוכר (קצת יותר קרוב להווה) את הפצ"רית והסרטים שהיא ערכה, הפיקה והפיצה, והמשמשים הוכחות לאותם מעשי סדום שחיילי צה"ל הקלגסים הנאצים מבצעים בפלשתינים חפים מפשע אשר במשמורתם? הלא מאמר הדעה בניו-יורק טיימס התבסס, בחלקו, כנראה גם על אותה Whistle Blower (כך לפי מנכ"ל האו"ם-שמום) - הפצ"רית - אלופה בצה"ל שלא יכלה לעמוד מנגד יותר - וחבריה - היועמ"שית וצוותה, שופטי בג"ץ ועוד רבים וטובים בארץ שכה חרדים לגורל הדמוקרטיה, באשר היא.

אם להלחם, אז צריך לדעת על מה ולמה. אנחנו במלחמת שמד, והנה פוליטיקאי המייצג את מדינת ישראל כדיפלומט עסוק בכותרות ותמונות. אם זה הציפוי ויש מתחת עשיה של ממש - הלוואי. אך אם זה הציפוי ואין בפנים דבר או חצי דבר, הרי שאותם לוחמים בקו הקדמי נשארים כמו תמיד לבדם בקרב, מעטים מול רבים, צודקים ובצידם האמת מול צבאות השקרים השטניים; ומדינת ישראל עסוקה כמו תמיד בלא כלום (או בהתאבדות עצמית).

ארי בוסל