הוא חבר שלי

יואב יצחק הוא חבר שלי. לפני הרבה שנים ליוויתי אותו במאבקו נגד העיתונאי מתי גולן. הלה, אז כתב עדיין בהארץ, דיבר סרה ביואב יצחק על מלחמתו בטייקונים של אותם ימים. מתי גולן נחלץ לעזרת הטייקונים של אז; ואלה, מעודדים מן העזרה הלא-צפויה, הצדיקו חרם-מודעות שהוטל על 'מעריב' כדי לאלץ את המו"ל שלו לפטר את יואב יצחק.

יואב יצחק שילם אז, והוא משלם מאז, מחירים אישיים כבדים ביותר על אומץ ליבו. האתר שבו אני מפרסם את הדברים יכול היה להיות האתר העשיר ביותר במדינה אם יואב יצחק היה מסכים שלא לפרסם מקצת מן התחקירים שלו. אבל יואב יצחק הוא עיתונאי מזן אחר. הוא לעולם לא יגנוז כתבה בתמורה לפרסום מפנק באתר שלו. הוא יוצא למלחמות שלו רק כשהוא בטוח לחלוטין באמת שלו. אין בו טיפה של רוע. הוא לא מחפש לפגוע רק כדי לשרת פלוני או אלמוני. הוא אינו משרתו של אף אדון.

חשוב לזכור את זה כעת, בעת ש"מקורבים" של אפרים ברכה מנסים להטיל שיקוצים ביואב יצחק על שעשה את עבודתו נאמנה. הקצין, שכולם מרבים עתה לדבר בשבחו, לא התאבד בגלל מה שיואב יצחק כתב עליו. חשוב לזכור את זה. הוא בוודאי "לא נבהל" מן האמירה של יואב יצחק שהוא עלול לשלם בחירותו אם יתברר שיש אמת בדברים שמיוחסים לו - ולכן חשוב גם שלא להפסיק עתה את החקירה בכל הפרשיות שיואב יצחק דיבר עליהן.

אפרים ברכה היה מעורב עד צוואר בלא מעט מעשים שמצדיקים, גם עתה, לאחר מותו הטראגי, חקירה. ההשתלחות ביואב יצחק, של כמה מלחכי-פנכה, בוודאי שלא תסייע לביעור הרע מקרבנו - ואני קורא מכאן ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט המדינה שלא לחדול.

וליואב יצחק, ידידי, אני אומר: אל תחת ואל תרפה ממלאכת הקודש שבה אתה עוסק.