השירה העברית נעלה את לבה אל מול מציאות כואבת של עשרות פועלי בניין, שדמם ניגר על פיגומי הבניינים, המזדקרים להם במרכזי הערים ופצעים כואבים של מאות נכים הם תוספת למלט בבניינים ההולכים ונבנים בישראל.
אני מבקש להודות לעופרה בינג'ו, שתרגמה את שירו של המשורר הטורקי נאזים חכמת, הנושא את השם "פועלי בניין". שיר הכואב את "הַבִּנְיָן הַמִתְגַּבֵּהַּ בְּדַם וְיֶזַע מִתְגַּבֵּהַּ". לפחות אותיות עבריות עדויות בתרגום מטורקית לעברית של עופרה בינג'ו זכו להביע סולידאריות עם פועלי הבניין בישראל, כשהשירה העברית לא מצאה לנכון להביע כאבה לנוכח מוות על פיגומי הבניין בישראל.
"...לִבּוֹתֵיהֶם שֶׁל פּוֹעֲלֵי הַבִּנְיָן
פּוֹעֲמִים כְּמוֹ בַּאֲתַר שְׁמָחוֹת,
אֲבָל אֲתַר בְּנִיָּה אֵינוֹ אֲתַר שְׁמָחוֹת.
אֲתַר בְּנִיָּה הוּא חוֹל וַאֲבַק,
בַּאֲתַר הַבְּנִיָּה רַגְלֶיךָ מוֹעֲדוֹת,
יָדֶיךָ שׁוֹתְתוֹת דָּם.
בַּאֲתַר הַבְּנִיָּה הַתֵּה לֹא תָּמִיד מָתוֹק,
לֹא תָּמִיד חַם,
וְהַלֶּחֶם לֹא תָּמִיד רַךְ, לֹא כֻּלָּם גִּבּוֹרִים...
....אֲבָל הַבִּנְיָן מִתְגַּבֵּהַּ וּמִתְגַּבֵּהַּ...
בְּכָל קוֹרָה, בְּכָל לְבֵנָה, בְּכָל אָרִיחַ
יֵשׁ לֵב מְפַרְפֵּר וְהַבִּנְיָן מִתְגַּבֵּהַּ
מִתְגַּּבֵּהַּ בְּדָם וְיֶזַע מִתְגַבֵּהַּ".
אהבת פועלי בניין אינה רק מילים בשיר, שכתבה והלחינה
נעמי שמר, זה לא רק ביצוע יפה של שלישית גשר הירקון. אהבת פועלי בניין אינה רק מילים, שחברו יחד למשפט בשיר - "כְּתֵפֵנוּ אֵיתָנָה וְכָל חִיּוּך שֶׁלָּך אֶצְלֵנוּ הוּא חַג".
אהבת פועלי בניין ידעה בעשור האחרון בגידה כואבת של פיגומים קורסים ושל עובדות כואבות -
עשרות רבות של פועלי בניין נהרגו, אך אף לא קבלן אחד איבד את רישיונו בשל כך. מאות פועלים, שהשכימו קום ליום עבודה, לא שבו לבתיהם בשנים האחרונות חלקם פצועים קשה וחלקם מצאו מותם בתאונות עבודה, ולא נשלל רישיונו של אף לא קבלן אחד.
לפני למעלה משנה קרס חניון סמוך לבית החולים "אסותא" בתל אביב. לפנינו מקרה של קטל עובדים בענף הבנייה וחוסר מעש של האחראים לבטיחותו של ההון האנושי על פיגומי הבניין. אף לא גורם ממשלתי אחד פנה למשפחות העובדים, שיקיריהם קיפחו את חייהם וחלקם איבדו לחלוטין את כושר העבודה.
חלפו כבר חודשים רבים לאחר הפיגוע הקטלני. המשפחות השכולות ומשפחות הפצועים מוצאות עצמן מופקרות ללא כתובת. מצער, שמדינה שמצאה מקורות מימון לאלפי משגיחי כשרות מצאה רק 17 תקנים למשגיחי בטיחות בכל מקומות העבודה באלפי אתרי בנייה.
בדיוני וועדת העבודה והרווחה בראשות חבר הכנסת אלי אללוף התוודעו חברי הכנסת לנתון נוסף, ש-756 עובדים שיצאו לעבודתם בשנת 2015 במקום לחזור לבתיהם בתום יום עבודה, מצאו עצמם מאושפזים בבתי חולים עקב תאונות עבודה בבניין. לנתון מדאיג של עשרות הרוגים ומאות פצועים מתלווה גם מציאות עגומה שחלק הארי של הנפגעים הם פלשתינים מיהודה ושומרון, ערבים אזרחי מדינת ישראל ו
עובדים זרים.
בדיוני וועדת העבודה והרווחה התוודעו חברי הכנסת לסכנות הרבות, שאורבות לעובדים באתרי הבניין: פיגומים, גובה, בוץ, רוח, אבל האיום הגדול ביותר הוא
צמצום העלויות על חשבון בטיחות. הזלזול בהון האנושי העובד על פיגומי הבנייה מתבטא בכך שקיימים למעלה מ-14.000 אתרי בניין, בהם פועלים רק 17 מפקחי בטיחות, חלקם במשרה חלקית וללא כלי רכב. פירושו של דבר, שעל למעלה מ-700 אתרי בניין יש מפקח בטיחות אחד.
אם מפקח יעבוד 7 ימים בשבוע, כולל שבתות וחגים ללא ימי מחלה וחופשה, הוא יגיע אולי פעם אחת בשנתיים לאתר בנייה לשעה שעתיים ללא אפשרות של ביצוע תהליכי מעקב ובדיקה על ממצאיו.
מצער, ששנת 2016 ושנת 2017 שלא תמה צברו שיאים של הרוגים על פיגומי הבניין. אני מבקש גם להביע את כאבי שהשירה העברית איה נותנת ביטוי למחיר הדמים שמשלם ההון האנושי על פיגומי הבנייה בישראל. גם בערב חג סוכות בשנת תשע"ח מצא את מותו פועל בניין. גם בשולי השוליים של הכרוניקה לא נמצא לכך אזכור.
והפעם - מקשה אחת, מהפך תרבותי, מנהיגה נחושה ותהליך אטי אך יסודי 
