בפרשת שמות סובלים מדמוניזציה של הזר בני עמי - העברים. העברים הגיעו למצרים כפליטים, שנסו מהרעב בארץ כנען. דמוניזציה של הזר החי במצרים זורע ממשל מצרי בנאומים פופוליסטיים זולים ואימתניים כלפי הזר, שעלול לתת יד לאויב.

בפרשת החיים בארצי סובלים מדמוניזציה של הזר אפריקנים, שהגיעו לישראל כפליטים הנסים מרעב ואימה באפריקה. דמוניזציה של הזר בישראל זורע ממשל ישראלי בנאומים פופוליסטיים זולים ואימתניים כלפי הזר המוצג כסרטן.

בפרשת שמות מנצח על הדמוניזציה כלפי הפליטים - מלך מצרים. בפרשת חיינו מנצחים על הדמוניזציה כלפי פליטים מאפריקה חברי כנסת מהימין וגם חברי כנסת, שפרשת השבוע מתנגנת על לשונם. למרבה הצער, הטקסטים כלפי הזר בספר שמות דומים להפליא לטקסטים אימתניים כלפי הזר בבוטות ובהתנסחות חברי כנסת מהימין כלפי הזר בארצנו. בשני המקרים אנו רואים זריעת פחד בלתי רציונאלי הפורט על נימים לאומניים של סכנה קיומית.

בשני המקרים הסממנים האופייניים לזר הם בבחינת "שׁוֹרְצִים" המסכנים את קיומם של ילידי הארץ. הנוסח המבהיל של פרעה, שנוסח בספר שמות פרק א' 7 תואמים לדברי ההבל השכיחים כיום - "וּבְנֵי יִשְׁרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאוֹד מְאוֹד וַתִּמַּלֵּא הָאָרֶץ אוֹתָם". אצלנו החליפו "שׁוֹרְצִים" עבריים ב"שׁוֹרְצִים" אפריקנים בדרום תל אביב, ב"שורצים" בדווים בדרום הארץ ב"שורצים" ערבים בארץ כולה.

בפסוק 9 באותו פרק אנו קוראים - "וַיּאמֶר (פרעה) אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם יִשְׁרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ". פרופסור נחמה ליבוביץ בספרה ספר "שמות" מביאה את פירושו של הרמב"ן לפיו פרעה אינו חושש רק מהריבוי הטבעי - מהסכנה הדמוגראפית - של השורצים החיתיים בדמות בני ישראל, אלא חושש במיוחד ממה שהם בני ישראל, שיכולים להצטרף אל האויב - "וְהָיָה כִּי תִּקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא אֶל שׁוֹנֵאנוּ וְנִלְחַם בָּנוּ...". (שם פס' 10) למרות שבני ישראל שוהים במצרים מאות שנים כמיעוט לאומי מחליט ממשל אווילי במצרים להסית נגדם ולהצביע על סכנה דמוגרפית - שהזר מסוכן כי "נִלְחָם בָּנוּ".

פופוליזים זול של פרעה במצרים כלפי מי שהוא רואה בו זר - בני המיעוט העברי - קיבל ממדים מסוכנים בעוינותו כלפי בני העם העברי, החי במצרים כבר כמה מאות שנים.

פופוליזים זול של הימין בישראל כלפי מי שהוא רואה בו זר - בני המיעוט הערבי - מקבל ממדים מסוכנים בעוינות שלו כלפי בני העם הערבי, החי בישראל כבר מאות בשנים.

פרשת השבוע - פרשת שמות זועקת נגד כל גילוי של גזענות. היא דורשת מאיתנו בל נחטא בחטא הדמוניזציה של הזר ונייחס לו שדים ורוחות רפאים החבויים בראיה החיתית של "שׁוֹרְצִים".

פרשת השבוע היא גם מקום למחשבה לשמאל הציוני. שמאל שמצביע על סכנה דמוגרפית לחיינו ולמפעל הציוני אם לא ניפרד, זה שמאל שמתנכר לא רק לערכי הדמוקרטיה, אלא גם לערכי פרשת השבוע. אינני רואה איום דמוגרפי בילידי הארץ הזו ערבים החיים בחיפה ובנצרת, ביפו ובעכו, בגליל ובנגב.

מפרשת שמות נאמץ ללבנו את גיבורות הפרשה - הנשים. ניתן את ליבנו למיילדות, פועה ושפרה, שידעו לומר באומץ רב לא לשררה. נאמץ ללבנו את מסירותה של מרים, שמצילה את אחיה ממפגש עם היד הגרומה של המוות. נלמד מעוצמת מוסריותה ואנושיותה של נסיכה מצרייה, המאמצת ללבה ילד זר, שאימת מוות איימה עליו. בשלל העימותים הפוקדים את חיינו, מן הראוי שנקבל דוגמה מפרשת השבוע, המתארת כיצד שולבה בטבעיות רבה בחיי עמנו בת העם המדייני כרעייתו של אחד המנהיגים החשובים בהיסטוריה שלנו, בחיי משה.קלינסקי