האיש שלא ממתין

תכונה אחת בולטת יש לאריק שרון. בכל מקום, בכל מצב, תמיד ידע להיות היוזם, להכתיב את הקצב, לקבוע את כללי המשחק ולחתור למטרה. מפעולות התגמול וטבח קיביה, מהמיתלה עד קרב אום כתף, מצליחת התעלה עד הקמת הליכוד, ממלחמת לבנון עד הר הבית, מחומת מגן עד ההינתקות. תמיד ידע ראש הממשלה לשבור את כללי המשחק ולהכתיב את אלו שלו.

כדי לשמור את היוזמה ידע אם צריך לעוות את האמת, להטעות את הסובבים, להתעלם מהוראות ולפרש את הפקודות הרבה מעבר לכוונתן המקורית, לפעמים לאסוננו ולפעמים לטובתנו.

רק דבר אחד לא ידע אריק שרון מעולם לעשות כשהאחריות בידיו. לשבת ולהמתין לאירועים שיכתיבו את הקצב והכיוון וייטלו את היוזמה מידיו. זה סוד כוחו, זו עוצמתו.

אתמול, יום שני (21.11.05) במסיבת העיתונאים שערך בערב הודיע ראש ממשלה על עוד מהלך אופייני - עזיבת הליכוד והקמת מפלגה חדשה. שוב טרף אריק שרון את הקלפים, הכתיב את כללי המשחק וקבע את הקצב. אבל על הבמה ישב כביכול אריק אחר. אריק הממתין, זה שאחרים יכתיבו בשבילו מה, מתי, היכן ולמה.

עד היום קשה לדעת האם 'מפת דרכים' היא נוסחה חדשנית להיחלץ מהסכסוך הישראלי-פלשתיני בקרוב או מרשם בדוק להקפאת הסכסוך לזמן בלתי מוגבל. לפי תוכניתו המדינית, כפי שהציג אותה אריק שרון, לא תהיה עוד הינתקות. ישראל תיצמד ל'מפת דרכים' שבה מוטל על כל אחד "לעשות את חלקו" כדבריו. בראש ובראשונה, כמובן, על הפלשתינים להילחם בטרור. אז, רק בסוף התהליך, הגיוני שנאלץ לפנות עוד ישובים.

על-פי דבריו, לא הוא "יעצב את גבולות הקבע של מדינת ישראל" כפי שהצהיר לא פעם אלא אבו מאזן, אם וכאשר יילחם בטרור, אם וכאשר יחלץ מהאנרכיה, אם וכאשר יפרוק את הנשק מהמליציות והכנופיות. עד שכל זה יקרה, האיש שתמיד יוזם ומוביל מתכוון לשבת, לחכות ולהמתין לניסים, שאולי יבואו ואולי לא.

אם ראש הממשלה אכן מתכוון "לעצב את גבולות הקבע של מדינת ישראל", ליזום ולקבוע, כמנהגו, את הקצב, אזי זה בהחלט בהישג ידנו בדורנו. אם אריק שרון מחכה להבשלת החברה הפלשתינית ולהתגבשותה אזי 'עיצוב גבולות הקבע' של מדינת ישראל תלוי הרבה יותר באבו מאזן, בחמאס, במצוקת ארה"ב בעירק, במה שביניהם ובשפע של גורמים נוספים.

מה בדיוק יעשה אריק שרון בעתיד אם ייבחר לראש הממשלה? קשה מאוד לדעת. אפשר להעריך, לאור ניסיון העבר, מה הוא לא יעשה. הוא לא יישב וימתין לאבו מאזן, לחברה הפלשתינית וליוזמות בינלאומיות חדשות שימלאו את סדר היום המדיני בינינו לפלשתינים. ברגע מסוים, כדרכו בקודש עד כה, ישבור את הכלים ויכתיב את הכללים, עם או בלי הפלשתינים.