ריכוזיות הבנקים, לכשעצמה, צריכה להוזיל את השירותים שלהם, אך הדבר לא קורה. לא רק השפעת הריכוזיות אינה מורגשת בעלויות, אלא גם גורמים נוספים, דוגמת המחשוב. למרות כל ההתקדמות בנושא לא קטן מספר העובדים. דומה שגם שטחי המשרדים שהענף צורך לא פחתו. זאת כשעקרונית נחסך המקום של הרבה מנהלי חשבונות, שהיו דרושים כדי לרשום הכול ידנית. כפי שנראה להלן, כל זה אינו הכרחי. הסיבות העיקריות לכך הן: אנו משתמשים בבנקים כשאפשר בלעדיהם, הבנקים לא יעילים מספיק, אין תחרות אמיתית ביניהם, אנו מאפשרים לבנקאים לגבות עמלות איפה שזה קל; ועוד.
מדוע משולמות המשכורות לחשבונות הבנק?
זה נראה כמו סידור נוח, אבל השאלה היא למי. נראה שבעיקר למעסיקים - הם משתחררים מהטיפול במזומנים. הבעיה היא שאת עלות הפעולה משלמים, בעיקר, מקבלי השכר. הבנקים מנצלים זאת ללא רחם. בעזרת שמות שונים ומשונים הם גובים אוסף של 'עמלות' ללא אח ורע בקנה מידה עולמי. זה פשוט יותר נוח. איזה לקוח מוכן או יכול להתעמת עם עמלה של 5 שקלים, המצטברים לכדי מאות שקלים בשנה. ולא פחות חשוב אין שום אגודת צרכנים שנלחמת בתופעה. גם השלטונות לא מצאו דרך נאותה לטפל בזה. וגם אם זה נראה קרטל, הממונה לא מתעניין. הכותרות לא תשבענה את רצונו. והמפקח על הבנקים ישן ו/או חושב שזה לא תפקידו.
אילו המעבידים היו משלמים את עלות החשבונות של עובדיהם בבנקים, זה היה נראה אחרת. ראשית, מדובר בסכומים משמעותיים יותר עבורם ולכן כדאי ואפשרי להתמקח. פרט לכך, נראה אם הבנקים יוותרו על אלפי חשבונות. הרי יעלה להם מיליונים רבים להשיג חדשים. מעשית, המעבידים הם שמספקים לבנקים את הלקוחות. המעבידים המתוחכמים יוכלו לנצל זאת. צריך רק להטיל זאת עליהם. כלומר צריך לקבוע שברירת המחדל היא תשלום במזומן. כך שכל מי שאינו רוצה להיות תלוי בבנקים שמחייבים בעמלות חדשים לבקרים יוכל לקבל משכורת. נראה כמה לקוחות באמת יחזיקו חשבונות בנקים. נראה, שבחלק מהמקרים אפשר בלי הבנקים. והמעבידים שרוצים את שירותיהם, שישלמו.
ישנם שלושה גורמים המשתתפים במהלך זה: המעבידים, הבנקים והעובדים. העצוב הוא שהעלות נופלת על החלשים שביניהם - העובדים. ובנוסף לכל, אין להם ברירה. (זהו מקרה קלאסי שבו הפיקוח על המחירים מוצדק).
המצב שונה ואף חמור יותר בעניין הקצבאות שהמדינה משלמת. זוהי ירושה מהתקופה שהבנקים עוד התייחסו ללקוחות שלהם בהגינות. המדינה דורשת מכל אלה שמגיעה להם קצבה שיפתחו חשבון בבנק. מדובר על קצבאות זקנה, נכות, הבטחת הכנסה, ילדים וכדומה. וזאת גם אם הסכום מזערי. וכל אלה נתונים לחסדי הבנקים ועמלותיהם. (פרט לבנק הדואר, עד שיופרט?). זה אולי יותר נוח לפקידים. אולם, האם מישהו כבר עשה חשבון כמה זה עולה למקבלים?
גם במקרה זה, מן הראוי שהמדינה תשחרר את המקבלים מהצורך לשלם עמלות לפעולות הללו. הסכומים נקובים בחוק, והם צריכים להתקבל ללא ניכוי עמלות.
פעולות שכדאי לעשות בלי הבנקים
לפני שעושים פעולה באמצעות הבנק, כדאי לחשוב פעמיים האם אי אפשר אחרת. למשל שיקים קטנים, מפליא כמה הוצאות מחשבים על שיק שסכומו הוא 20 שקל. או למשל תשלום דוח חנייה, כדאי להחזיק מזומן ולשלם בבנק הדואר. אם אתם צריכים, מזמן לזמן, לקנות או למכור מטבע זר תבדקו היטב, כמה זה עולה, יש כאלה שלוקחים פחות עמלת חליפין. אם אתם לא יודעים, אפשר גם להתמקח על עלות השרות או אפילו על שערי מטבע חוץ. אם אתם לא בודקים המחירים הבנקים מרווחים עליכם עוד יותר. זה נראה, לעיתים, כמו שוק פרסי. לא מזיק לשאול את החבר כמה ריבית הוא מקבל על הפק"ם שלו, התשובה עשויה להפתיע אתכם.
בכל אופן כדאי לבדוק את חשבון הבנק ביסודיות, אולי תתחילו להבין לאן בורח הכסף.
ניכויי מס הכנסה במקור
דוגמא מעניינת נוספת. שלטונות המס דורשים כי הבנקים ינכו מס במקור, מהריבית שבהם זיכו את חשבונות לקוחותיהם. (ומס ההכנסה דייקן, אפילו משקלים בודדים). עכשיו, כאשר מגיע הזמן להגיש דוח שנתי, מכריחים את הנישום להביא אישור של הבנק לניכוי. מה עושה האחרון, דורש עמלה מהלקוח. וזה די פשוט, איזו ברירה יש לו ? למה צריכים לאחזר מסמכים כאשר הכל ממוחשב? אבל החגיגה נמשכת יש עוד עמלה. זו יעילות בעבודה?
מה היה קורה אם מס הכנסה בעצמו היה משלם עבור ה'עבודה' הזו, הוא ביקש אותה. אולם היה מתברר שזה כבר נמצא במחשבו, עוד מזמן שקיבל הניכוי. אולי הבנקאים יותר חכמים מצב זה מאפשר לסחוט עוד כסף מהלקוח. זה מה שקורה כשהממשלה לא יודעת מה היא גורמת למשלם המיסים.
הדבר המתסכל בנושא זה הוא העלות שנופלת על משקי הבית, כלומר על הצרכן הקטן. זה לא אסון אם בעל מפעל גדול או ספסר רציני ישלם עמלה לבנק, יש לו ממי לגבות אותה. ופרט לכך, יש לו כושר מיקוח. אבל למשקי הבית אין שום מקור להוצאה זו. כאן היה מקום להגנה חוקית, אולם זה, כנראה, לא מעניין אף אחד.
