מאז ההפיכה הצבאית המוצלחת בחודש יוני 2007, הצליחה ממשלת החמאס ברצועת עזה לבסס את שלטונה וכעת היא מאיימת להשתלט באופן מלא על התנועה הלאומית הפלשתינית. האופוזיציה לחמאס ברצועת עזה חסרת כוח של ממש ואינה מהווה איום על השלטון או על היציבות ברצועת עזה. תנועת הפתח, יריבתה העיקרית של ממשלת החמאס אשר הודחה מהשלטון בהפיכה הצבאית, הצליחה לארגן מספר פעמים עצרות והפגנות רבות משתתפים, אולם אלה דוכאו ביד ברזל על-ידי כוחות הביטחון הנאמנים לחמאס, בין היתר בירי באש חיה שגבה מחיר דמים כבד. ההתנגדות לשלטון החמאס באה לידי ביטוי גם בביצוע מספר פיגועים נגד אישים, משרדים וכלי רכב, שלא היה בהם כדי לערער על השלטון הפלשתיני האיסלאמי של החמאס.
יעדיה העיקריים של תנועת החמאס, הקשורים זה בזה, ממוקדים בהשלמת ההשתלטות על הרשות הפלשתינית, השגת לגיטימציה בינלאומית כגורם מדיני לגיטימי וכפיית מאזן אימה צבאי ביחסיה עם ישראל. המאבק להפלתו של משטר אבו מאזן בגדה המערבית חשוב בעיני החמאס בשלב זה אף יותר מהמערכה הצבאית נגד ישראל, שכן זהו המפתח להשגת בלעדיות על ייצוג העם הפלשתיני, השתלטות על אש"ף ומוסדותיו וסיכול כל אפשרות להסדר מדיני עם ישראל בציר עוקף חמאס.
הנהגת החמאס אינה רואה בסיס אמיתי לשותפות פוליטית מחודשת עם אבו מאזן ומציבה תנאים בלתי אפשריים מבחינתה של הרשות הפלשתינית: אי-ויתור על השלטון ברצועת עזה (להבדיל מנכונות חסרת כל משמעות למסור את מבני הרשות הפלשתינית ומנגנוני הביטחון שנבזזו לידי אבו מאזן) והתנגדות נחרצת לעריכת בחירות מקדימות לנשיאות ולפרלמנט, כפי שמציע אבו מאזן, כדרך ליישוב חלוקי הדעות בין הצדדים. למשחק הכפול של החמאס בסוגית הפיוס הלאומי מספר מטרות: מצד אחד, הוא נועד להפגין גישה פרגמאטית החיונית לשם השגת תמיכה מצד העולם הערבי וכחלק מהמאבק על דעת הקהל הפלשתינית; מצד שני, מטרתו לנסות ולמשוך את אבו מאזן ולו לתחילתו של דיאלוג (שסופו חסר תכלית) על-מנת לתקוע טריז בין הרשות הפלשתינית לבין ישראל ולבלום את התהליך המדיני שהחל לאחר ועידת אנאפוליס.
האסטרטגיה התקשורתית של החמאס אינה מותירה ספק באשר לכוונותיה האמיתיות. הנהגת החמאס ואמצעי התקשורת שלה (אינטרנט, טלוויזיה, רדיו ועיתונות) אינם חדלים מלתקוף את הרשות הפלשתינית ומנהיגיה, כולל אבו מאזן עצמו, ולהאשימם בבגידה בעם הפלשתיני, בשיתוף פעולה עם "האויב", ברדיפה וברצח של אנשי חמאס ובנכונות לוותר על המקומות הקדושים לאיסלאם. האשמות חמורות אלה נועדו לשמוט את הלגיטימיות של שלטון אבו מאזן בעיני הציבור הפלשתיני, לעורר התקוממות עממית בגדה המערבית נגד מנהיגי הרשות הפלשתינית ולהכשיר את הקרקע להתרת דמם.
