יצר ההרפתקנות של התרמילאים הישראלים

יצר ההרפתקנות של התרמילאים הישראלים, היוצאים אל העולם הרחב, אינו יודע, לעיתים, גבולות. לא אחת הוא מסוגל להעביר אותם על דעתם ובכך גם לסכן את חייהם. צעירים רבים, שזה אך השתחררו מצה"ל, מחפשים בדרכם אל החופש אתגרים תיירותיים נועזים, כאילו היה זה המשך שירותם הקרבי, רק שהפעם במהדורה אזרחית. הם אינם בוחלים לצאת אפילו לאיזורי-סיכון ומותירים אחריהם משפחות מודאגות, שאינן יודעות את נפשן מחרדה לשלומם.

וכגודל הציפיות של התרמילאים - כך גם גודל האכזבות. הם פשוט אינם שועים לאזהרות, יוצאים בהשקט ובביטחה לאיזורי לוחמה של אנשי מחתרת ועולם תחתון, מטיילים בהנאה בג'ונגלים הפרועים, כאילו המדובר ברחוב דיזנגוף; אינם מהססים להתנסות בעישון סמים ממסטלים ולטעום מפטריות ההזייה. במרבית המקרים התוצאות הן הרות-אסון.

אבל, הסכנות אינן אורבות רק מעבר לים. גם בארץ מצויים איזורי-תיור מועדים לפורענות. כזה הוא, למשל, מדבר יהודה, הטומן בחובו נקיקים לרוב ודרכים שאינן מסומנות, שללא מדריך מהימן עלול המטייל לתעות ולא למצוא בהם את דרכו. גם אזור ים המלח טומן בחובו סכנות לא מעטות, עם היווצרותם של בולענים על פני הקרקע. הבורות העמוקים, שנוצרים מקריסת פני השטח, מהווים סכנה לא רק למבנים, לכבישים ולגשרים, אלא גם לחיי המבקרים הנקלעים לאיזור. הסכנה אורבת במיוחד לאלה הנוסעים על כביש 90, לאורכו של ים המלח. ואומנם, חדשות לבקרים נעלמים צעירים באזור הבולענים, כשיחידות-חילוץ נאלצות לבלות ימים ולילות במאמץ לאתרם.

טרור ושוד

אזור מסוכן לתיור התרמילאים, קרוב ביותר לגבולות המדינה, מצוי כיום בסיני, כשהפעם מדובר בסיכון ביטחוני. למרות ההתראות החוזרות ונשנות מצד המטה ללוחמה בטרור, ממשיכים עדיין אלפי צעירים לפקוד את המדבר המכשף. פיתוייו המגרים, כמו חופי הצלילה, הצמחייה והשלווה הסטואית, עולים בעיניהם, משום מה, על הסיכונים האורבים להם מחוליות-מחבלים המסתתרות בשטח. תקופות החגים, שבהן נוהרים התרמילאים לסיני, מעמידות על הרגליים לא רק את המשפחות שנותרו בבית, אלא גם את המטה ללוחמה בטרור. אותם דברים אמורים במצרים ובירדן - שתי מדינות, שבצד הסכם השלום עימן, יש להן גם, מטבע הדברים, הזדהות ברורה עם המאבק הפלשתיני, מה שמהווה סיכון מראש לביטחונם של המטיילים בשטחיהן.

על אף העדר מידע התרעתי קונקרטי, ממשיך להתקיים איום-טרור מסוים אפילו בטורקיה השכנה - מדינה ידידותית, לכאורה, לישראל - בעיקר בשטחים מסויימים באיסטנבול. מסתבר שיש צעירים ישראלים לא מעטים, שאינם מהססים להתגורר בעיר העתיקה, אומנם רבת האטרקציות, אך שמסוכן בה לצאת לעת ערב אל הרחוב, ולו בשל מעשי השוד הרבים המתרחשים שם. דווקא האזור התיירותי בעיר החדשה, שהוא בטוח יותר - אטרקטיבי להם הרבה פחות.

סמים ופטריות

בתאילנד, המהווה מוקד-משיכה מאין כמוהו לתרמילאים הצעירים, יש כיום עימותים אלימים בין האוכלוסיה המוסלמית שבדרום המדינה לבין כוחות המשטר. יש סיכון רב וסבירות גבוהה בהשתלבותם של ארגוני-טרור במאבק הבין-צדדי הזה, המהווה איום ברור על המטיילים הישראלים.

יעד אטרקטיבי ומסוכן לא פחות הוא הודו. בחבל קשמיר ארבו, לא אחת בעבר, לתרמילאים הישראלים ארגוני-טרור איסלמיים, המודעים לנוכחותם במקום. אותם דברים אמורים גם באיזורי הגבול עם פקיסטן.

מעבר לסיכון הביטחוני, אורבות לתרמילאים הישראלים סכנות סביבתיות, כמו פטריות ההזייה והסמים המשכרים. בחבל גואה, למשל, עתיר הסיכונים האלה, לא הצליחו תרמילאים ישראלים רבים לחזור אל עצמם, כשפשוט איבדו את הצפון, או שנפלו קורבן לשודדי-דרכים שהתנכלו להם.

ג'ונגל ונהרות

איזורים מועדים במיוחד לפורענות סביבתית מצויים בדרום-אמריקה - יעד אטרקטיבי וחביב לתרמילאים הישראלים. למרות האזהרות הרבות, אין הם בוחלים לטייל במעבה הג'ונגל, שבו הם עלולים להתעמת עם כנופיות של שודדים, או ליפול טרף לבעלי חיים טורפים. הם גם אינם יראים משחייה בנהרות סוחפים, שוצפים וקוצפים, עם זרמי-מים אדירים ותנינים לרוב; או לטפס למרומי צוקים גבוהים, כשסכנת ההידרדרות מהם אל התהום רבה ביותר.

מדינות כמו קולומביה, בוליביה ובמידה מסויימת גם פרו, נחשבות ליעדים מסוכנים כאלה, כל אימת שהתרמילאים הישראלים מטיילים בהן בכוחות עצמם, בלא שהם נזקקים להדרכתם של מדריכים מקצועיים האמורים להורות להם את הדרך הבטוחה.