|
|
|
ההאשמות, הלכלוכים מצד הצדדים
|
|
|
|
דיכטר. שיקר לבג"צ? [צילום: פלאש 90]
|
|
|
אהרונוביץ' התערב, ברגל גסה, בהליך שיפוטי, תוך ניצול סמכותו לרעת אזרחי המדינה ולרעת משטרת ישראל. בעצם זאת שהוא מבטל את פיטורי בר-לב - בתמורה לכך שזה יתנצל וימשוך עתירתו מבית המשפט העליון, הוא מסכל את בירור העובדות ובירור האמת.
יש לזכור, כי בעת שהוגשה העתירה, עמדה על הפרק טענתו הלגיטימית של בר-לב לפיה הוא מסולק/מפוטר מהמשטרה בגלל סירובו לעבור תפקיד ולצאת ללימודים. אלא שמאוחר יותר, החלה מלחמת גוג ומגוג - בר-לב נגד המפכ"ל ונגד השר אבי דיכטר. ולהפך. שני הצדדים הגישו תצהירים ומרחו זה את זה בהאשמות הדדיות:
- העותר - בר-לב החשיד את דודי כהן בביצוע האזנות סתר; בהגשת תצהיר כוזב לבית המשפט העליון; בפרסום פומבי של שקרים; בפיטוריו מתוך שיקולים זרים, ועוד ועוד; את דיכטר האשים במתן גיבוי לדודי כהן למרות שזה האחרון פעל באופן בלתי חוקי. כמו-כן האשים את דיכטר בהגשת תצהיר כוזב לבית המשפט העליון ועוד ועוד ועוד;
- המשיבים - דיכטר ודודי כהן מאשימים את בר-לב בניסיון לכפות עמדתו על מקבלי ההחלטות במשטרה; בניצול לרעה של תפקידו ומעמדו כדי לסחוט תפקיד; בניצול ציני של התקשורת ובהדלפות חוזרות ונשנות כדי להכפיש את השר והמפכ"ל; במסירת מידע כוזב בתצהיר שהגיש לבית המשפט ועוד ועוד ועוד.
|
|
|
|
אהרונוביץ' נהנה משני העולמות
|
|
|
|
בר-לב. האם מסר כזבים לבג"צ?
|
|
|
אהרונוביץ', השר הנכנס, מצא עצמו במצב פנטסטי. הנה, משל היה קוסם, הוא גילה לפתע, כי במסווה של פשרה, כביכול, הוא יכול לבטל את פיטורי בר-לב, ולהנות באופן מיידי, משני העולמות: גם לתת מכת מוות למפכ"ל, דודי כהן - חוקרו הראשי של ליברמן, ולהראות מי כאן 'גבר-גבר'; וגם לזכות בתקשורת מפרגנת ומלוקקת שהתגייסה לצידו של בר-לב. וכך אירע:
- המפכ"ל הוכה קשות. בר-לב נכפה עליו שוב, למרות רצונו, ועל-אף ההאשמות החמורות שהטיח בו בר-לב בפני בג"צ, מהן לא חזר. באגרת לכל השוטרים העמיד המפכ"ל את יוקרתו על פיטורי בר-לב, וקבע כי הרחקת בר-לב הייתה כורח המציאות, מכיוון שבר-לב סירב לקבל מרות, דבר שלא ניתן להסכים לו בארגון היררכי כמו המשטרה;
- אהרונוביץ' זוכה לתהילה. עיתונאים/פרשנים דוגמת בן כספית, בועז אוקון, נושאים אותו על כפיים. הוא מוצג כגיבור הפרשה וכאדם שפתר את הבעיה החמורה שיצר קודמו, דיכטר, בהשראת המפכ"ל הנפסד לכאורה, דודי כהן. העובדה שאהרונוביץ' משמש במשרד בסך-הכל כידו הארוכה של ליברמן - כמו החשבון הפשוט מי מהנחקרים הבכירים מרוויח מכך - אינה מוזכרת לפתע אצל אותם עיתונאים/פרשנים. אהרונוביץ' לא לקח בחשבון כי מדובר בתהילה זמנית - כל עוד הוא פועל כפי שמצפים ממנו - ובהזדמנות הקרובה יונחת על צווארו להט החרב המתהפכת...
החלטתו של אהרונוביץ' גורמת עתה נזק כבד, שכן היא עלולה לטאטא אל מתחת לשטיח את כל הרפש שזרקו זה על זה בר-לב-דיכטר-דודי כהן. וזה, הלכלוך, עלול לחזור אליו כבומרנג.
לו היה אהרונוביץ' דורש בטובתה של משטרת ישראל, ובנקיונה, הוא היה נמנע מהחלטתו האחרונה, ופועל בדרך שתביא לבירור האמת-העובדתית תחילה. רק אחרי שהיה מברר היטב מי שיקר בתצהירים לבג"צ, מי כיזב בהודעות, מי פעל מתוך שיקולים זרים, ומי בדה ראיות, רק אז היה יכול לקבל החלטה מושכלת.
|
|
|
|
שופטי בג"צ - האם ישמשו שוב 'חותמת גומי'?
|
|
|
|
'חותמת גומי'? [צילום: בוצ´צ´ו]
|
|
|
מכיוון שהשר אהרונוביץ' פעל ברגל גסה מבלי לבדוק תחילה את העובדות, על שופטי בג"צ בפניהם קבועה העתירה לדיון בשבוע הבא, להימנע מלשמש 'חותמת גומי'. נעלה מכל ספק: עם או בלי בר-לב במשטרה, ועם או בלי דודי כהן כמפכ"ל, אין מנוס מבירור האמת העובדתית - למען תהא צמרת משטרת ישראל נקייה מעננות שחורות.
אחרי שהוגשו לשופטים התצהירים ונחשפו בפניהם הגילויים/ההאשמות החריפות מצד שני הצדדים, זה נגד זה, הם אינם יכולים לשמש עוד כצופים מהאו"ם ורק לברך על המוגמר. חובת השופטים כלפי הציבור היא לפעול לבירור האמת, ולא לשמש תיבת דואר לעתירות, תצהירים והודעות של הצדדים.
אם יקבלו השופטים מהעותר (בר-לב) הודעה/בקשה למחיקת העתירה - עם או בלי הודעה על הסכם פשרה מטעם הצדדים, אין מנוס ממחיקת העתירה, אך בד-בבד עם כך ראוי שיורו על העברת התצהירים של הצדדים לידי היועץ המשפטי לממשלה, כדי שזה יורה על בדיקה רצינית ו/או חקירת הצדדים על-ידי המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש). היועמ"ש עצמו יכול לנקוט יוזמה, אם רק ירצה לעשות למען הציבור שירות חשוב. אחרי הכל, אין חולק: רק בדיקה/חקירה רצינית ומדוקדקת תוכל לקבוע: מי שיקר, מי הגיש תצהירים כוזבים לבית המשפט, ואת מי יש לסלק מהמשטרה: את בר-לב, את דודי כהן, או את שניהם.
גם השר היוצא, אבי דיכטר, אינו פטור מלפעול להוצאת האמת לאור. מכיוון שהוטחו בו אישית, בתצהיר, האשמות קשות, יכול הוא - אם רק ירצה לשרת נאמנה את הציבור - לבקש מבג"צ לפסוק את פסוקו. אם לא ינהג כך, עלול הדבר להיחשב כהסכמה עם צעדו של אהרונוביץ', וחמור מכך: כאילו הוא מסופק מכך שמישהו אחר מוציא עבורו את הערמונים מהאש, שמא יוכחו טענות בר-לב נגדו כאילו הוא, דיכטר, אכן שיקר בתצהיר לבית המשפט העליון...
|
|
|
|
ליברמן בוחש במשרד לביטחון פנים
|
|
|
|
ליברמן. בוחש [צילום: משרד החוץ]
|
|
|
נקדים ונאמר: ח"כ אהרונוביץ' (ישראל ביתנו) הינו מינוי אישי וישיר של שר החוץ, אביגדור ליברמן (יו"ר ישראל ביתנו), המצוי בימים אלה בחקירה מסועפת. העובדה שליברמן הגיע לטקס החלפת שרים (אבי דיכטר יוצא, אהרונוביץ' נכנס), למרות שזומן עוד קודם לכן להתייצב ביום שלמחרת הטקס לחקירה בפרשה הפלילית המיוחסת לו, מעידה, יותר מכל, מה חושב באמת ליברמן על אהרונוביץ'. לפי ליברמן, הוא ה"בוס" האמיתי במשרד לביטחון פנים. אהרונוביץ' הוא ידו הארוכה.
לא בכדי מאוישת לשכתו של אהרונוביץ' על טהרת אנשי ליברמן: היועץ, הדובר, המנכ"ל - כולם אנשיו. די אם נגלה כאן כיצד מנסה ליברמן למנות את מקורבו, חגי פלד (פדידה), לתפקיד מנכ"ל המשרד לביטחון פנים. ליברמן לפדידה: "תלך לאהרונוביץ'. תגיד שאני אמרתי שאתה המנכ"ל במשרד. וזהו". תפקיד מנכ"ל הוא אחד החשובים במשרד, שכן בידי המנכ"ל הכוח/הסמכות להמליץ בפני השר מי מקציני המשטרה יקודם ומי יעוכב. וכאשר פרשות פליליות תלויות ועומדות נגד ליברמן, לא קשה לנחש מה עלול להתרחש.
גילוי זה יש בו להוכיח כי בעל הבית הבית האמיתי במשרד לביטחון פנים הוא החשוד-הנחקר ליברמן, ולא אהרונוביץ'.
|
|