מה נשתנה בתשעה באב

בתשעה באב, במצפה יריחו בשעה 17:30 במעמד ציבורי בזמן מנחה, תוקם אי"ה התשתית למזבח העולה שעתיד להתנייד להר הבית לקראת ערב פסח תש"ע, שנת תשע"ה אל מנחתו לשם הקרבת הקרבן. מחשבה רבה, דיונים הלכתיים והכרעות ליוו את ליקוט האבנים, הזפת (החימר) הסיד והקוניא שבמחלוקת האם עופרת או זכוכית, ואיש נאמן ליקט אבן על אבן שלא תחרוג בו ציפורן וחימר על חימר עד ששלמה מלאכתו. מכון המקדש במבוכתו מצניע את האירוע המכונן הזה בדברי הימים כי הוא חושב שהלוחות הראשונים שניתנו בקולות וברקים נשברו ואילו מה שנעשה בצנעה יש לו חזקת קיום.

יש לזכור כי עיקר המהלך של שיבת ציון מאז גירוש ספרד, תחיית צפת ואחר כך במאה השמונה עשרה, קשור באישים משיחיים כמו הגר"א ורבי מנחם מנדל מויטבסק ואחר כך חובבי ציון כדוגמת הרב יהודה אלקלעי, ובעיקר נציין את ספרו של הרב צבי הירש קלישר 'דרישת ציון' משנות השישים של המאה ה-19, אותו ההדיר לאחרונה יהודה עציון והעוסק בחידוש העבודה, הקרבת קרבן פסח שהוא נקודת היסוד של התחייה הלאומית. הרב צבי הירש קלישר, שעל שמו קרוי קיבוץ טירת צבי, עסק גם בציונות מעשית בגאולת קרקעות כמו באזור קבר רחל. כל הנזכרים היו חובבי ציון בטרם הציונות ההרצליאנית בת הפוגרומים.

קרבן פסח הוא תעודת הכניסה לארץ ישראל ומבלעדי הקרבת הקרבן הזה, עם ישראל נידון לכרת. שנה שנה עם ישראל מציין את סירובו להיות לעם וממשיך לבעוט במתנותיו של הקב"ה ומעדיף להיות לערב רב המחפש הכרה בינלאומית במחיר מחיקתו כעם ישראל העולה במלכות ה' אל ייעודו הנבואי.

מזבח העולה הוקם בטרם המקדש גם בימי זרובבל לפני אלפיים וחמש מאות שנה לאחר הצהרת כורש, ובו הקריבו בהתחלה קרבנות ציבור. הוא היה הבסיס לחידוש הבית השני. גם שירו הציוני של חיים נחמן ביאליק 'ברכת עם' הידוע בשם "תחזקנה" שהפך להמנון ההסתדרות מבוסס על ימי שיבת ציון של הבית השני.

הנה ניתן לקרוא ב'נקודה' וב'מקור ראשון' של שבת כל מיני הצעות להיחלצות מכותל הדמעות כמו הליכה לעיר דוד כאתר מועדף או בחירה בליכוד כהכרעה פוליטית רוחנית חשובה או הפגנה נגד אובמה. קודם כל יש להפגין נגד עצמנו. שוב ושוב קוראים אנו על דחייה מההלכה והפולחן על יד קולות ניאו או פוסט אורתודוכסיים. חוסר נחת נקשר בעליל מן המצב הנחות של היהודים מזה אלפיים שנה שגם במולדתם הפכו לנרדפים.

לנוכח ההתגרויות העולמיות חוזרים היהודים ומתחפרים בנסיגות גיאוגרפיות או זהותיות שימזערו את הדימוי התנכ"י או האמוני או המשיחי שלהם. אבל אומות העולם כנראה מצפות לעם ישראל הקדום. לעם הספר כפי שהוא מכונה בקוראן או ליהודים של ממש הדבקים כעם האמונה בה' אלוקיהם ומנחים את העולם בדרך האמת הצדק והשלום, ואילו עם ישראל כופר בבחירתו ובייעודו שהוא לבקש את ה' אלוקיו ואת דוד מלכו כנבואת הושע, לכונן את בית המקדש ואת מלכות השמים כדברי הנביא. בינתיים עם ישראל מכחיש את ייעודו ובורח כמו במעמד הר סיני כתינוק הבורח מבית הספר.

מיליארדים של אנשים מחכים לעם ישראל כעם הקודש, ולא לאומה שפלה שבהמתם של עכו"ם מכתיבה לה את גבולותיה ואופקיה.

יהודים! אם לא תתבעו את מקום המקדש לשם פולחן ותקיימוהו לשם החזרת השכינה ולא תקימו את המקדש לשם עבודת ה', מה תתבעו וממי? ירושלים הפכה לאבן מעמסה והיא תהפוך לכיור אש והמחיר נקוב. גם כי תרבו באכילת דגים ביום דג, ממלחמת גוג ומגוג לא תנצלו וגם כי תרבו תפילה וגם כי תצומו הכל כבר כתוב בספר. בינתיים הכל ייעשה חוץ ממה שצריך להיעשות, אבל מי שבוחר בדרך הנכונה יבוא השנה למצפה יריחו בתשעה באב בזמן המנחה.