אין זה סוד כי אם וכאשר ישראל תבצע פעולה צבאית נגד אירן במטרה להשמיד את מתקני העשרת האוראניום בשטחה כדי לחסל את היכולת הגרעינית שלה, תהיה זו פעולת פתע ללא הודעה מוקדמת, וללא שום תיאום או פרסום.
במצב דברים זה, ממשלת ישראל לא אמורה להודיע לאירן, בין ישירות ובין דרך הודעה פומבית לממשלות כלשהן - ארה"ב, רוסיה - כי היא בכלל תתקוף או לא תתקוף את אירן, וככל שמשוגרת הודעה בהקשר זה, אין שום שינוי במדיניות האמיתית של ממשלת ישראל ובמוכנות של צה"ל - המחויבות במקרה עדין וחשוב זה להתנהל בסתר ובחדרי חדרים, מטעמים ברורים.
אירן אינה אמורה לקבל מידע מה עומד לקרות, והיא לא תוכל להישען ביום פעולה על שום הבטחה או הצהרה של ממשלת ישראל בעניין זה, מכמה סיבות:
א. זה יהיה מאוחר מדי עבורה.
ב. ההצהרה המטעה היא מרכיב לגיטימי במצב של מלחמה.
ג. גם כלפי עצם ההצהרה - יש לדעת כי ההצהרה יפה לשעתה בלבד, ומותלית במצג ובתנאים מסוימים להם טוענת אירן. ככל שאירן לא עומדת במצג שהיא טוענת את קיומו קבל עולם, כך גם מתבטלת האחריות לגבי הצהרה על הימנעות מנקיטת מהלכים נגדה.
ובעניין עצם ההפתעה, לפני עשרות שנים כתבתי בעיתון ילדים כי אמירתו של המורה, בראשית השבוע, כי במשך השבוע יתקיים בוחן פתע - היא אמירה הסותרת את עצמה.
וכך הוסבר: בהנחה כי הבוחן לא מתקיים עד יום ה', נובע כי כבר ביום ה' - בסופו - ידעו כל התלמידים כי למחרת, יום ו', הבוחן יתקיים, יוכלו להתכונן לקראתו, ולא יהיה זה, כמובן, בוחן פתע.
מסקנה: אין מצב בו הבוחן נועד להתקיים ביום ו'.
ובסוף יום ד', אם הבוחן לא התקיים עד לאותו מועד, וכפוף להוכחה דלעיל כי הוא לא יתקיים ביום ו', הרי המסקנה היא כי הבוחן יתקיים בוודאות ביום ה', לפיכך בסיומו של יום ד' ידעו כל התלמידים כי למחרת (יום ה') יהיה בוחן, ולא יהיה זה, כמובן, בבחינת בוחן פתע. לכן בוחן הפתע - אי-אפשר לו שיתקיים ביום ה'. וכך הלאה.
אם רוצים בוחן פתע, צריך שלא להודיע לגביו דבר וחצי דבר. פשוט, המורה צריך להגיע לכיתה, ולומר: "תלמידים יקרים, נא להוציא מחברות ועפרונות, יש עכשיו בוחן פתע...". כך גם לגבי הפתעת אירן.
כשיחזרו חטופים, נראה אנשים שבורים גופנית ונפשית; סינוואר ימשיך להחזיק חלק מהחטופים ...
