הרהורים בנושא פיצול סמכויות היועמ"ש

כיום ישראל היא מרכז לתכנוני פשע בינלאומיים, שלא לומר "מעצמת פשע", בעיקר בתחומי הסמים. פושעיה סובבים תבל ותמצאם ברוסיה, בארה"ב, בהולנד, ביפן, בתאילנד ובעצם - היכן לא? הם מנהלים סחר בינלאומי בסמים, מנהלים בתי-קזינו ועסקות מפוקפקות אחרות.

בישראל ארגוני הפשע רוצחים זה בזה בראש חוצות, ופוגעים שוב ושוב באזרחים תמימים. ראש ארגון פשע בנהרייה, כדוגמא, מאיים על שופטים ועל שוטרים, עד שהללו חוששים לשלום בני-משפחותיהם. ארבעה שוטרים נקטו באמצעים פסולים. אותו עבריין השתחרר מהכלא כחודשיים אחר פסה"ד והעונש "הכבד" שהושת עליו (11 חודשי מאסר בניכוי 9 חודשי המעצר, כן, בעסקת טיעון). לשוטרים שחטאו, וכנראה הפסידו את כל זכויותיהם הכלכליות במשטרה, ממתין מאסר בן שנה...

בארץ פורחים בתי-הימורים , בתי-זונות וסחר בבני-אדם. נשים ממזרח אירופה מועברות בכפיה בין גבולות כסחורה ואין פוצה פה ומצפצף. בנגב כבר קשה למצוא פיסת קרקע פנויה מהתנחלות בדואית פרועה ובאתרי בניה, ומרכזי מסחר ומלאכה, כמו ב"עמק שרה" בבירת-הנגב, נגבים דמי-חסות ביד רמה. מישהו מטפל בפוליגמיה בין הבדואים? בתביעות שווא לביטוח הלאומי? בגנבות המים, או החול או בניהול מטמונות אשפה בלתי חוקיות?

השר להגנת הסביבה לשעבר וכיום ח"כ צחי הנגבי העביר בזמנו את חוק הפיקדון על בקבוקי-שתייה. ארגוני הפשע מודים לו בכל פה ואף מחסלים אלו את אלו לשם השליטה בענף הכנסה נכבד זה. בגניבות רכב ובפריצות לבניינים המשטרה מכבר הרימה ידיים. על גניבה והתפרצות כבר חדלו אזרחים מלהתלונן לחינם במשטרה.

האם זכור לנו שגברת צעירה ונחמדה שמעלה בכספים במיליונים הפילה בנק שלם (סחר חוץ)?

המשטרה, ללא ספק, זקוקה לעוד אמצעים ותקציבים, מה גם שהיא נדרשת להקצות כוחות לביטחון השוטף, דבר שבמרבית המדינות אינו בתחום הפעילות המשטרתית, אך פעולותיה מפוקחות ע"י הפרקליטות אשר דומה שלא תרמה הרבה לעידוד הפעילות המשטרתית. סוכנים סמויים מסכנים את חייהם באיסוף ראיות, אך משננקטים כבר הליכים משפטיים - הענישה מסתיימת כמעט בלא כלום, אם בשל ריבוין של עסקות-טיעון מוזרות ומקלות, ואם בשל עונשים קלילים שמטילים בתי-המשפט והפרקליטות אינה מערערת כמעט על קולת-העונש.

שוב ושוב אסירים יוצאים לחופשות וחלקם אינם טורחים לחזור ואף בורחים לחו"ל (רוצחי נהג המונית דֶרֶק רוט, למשל). 'חופשות לאסירים' אינן מוכרות כמעט בעולם, אך הפרקליטות לא עשתה דבר לתיקון החוק.

מצד שני - לא נסתרו הטענות על "תפירת תיקים" למי שאינו מאנשי שלומם של בכירי הפרקליטות. גם מאופן ניהול התיק כנגד השר חיים רמון לא התפעלתי. בעיניי התנהגותו המופקרת של השר ממש בדרכו לישיבת ממשלה שדנה במלחמה היא חמורה ובלתי ראויה, אך לא הייתה ראויה לתיק פלילי, כולל "עבודה על המתלוננת" למען תגיש תלונה. ראיתי גם תיקים אזרחיים שבהם ניהלה הפרקליטות "מלחמות-עולם" מיותרות ותמוהות, תוך הקצאת משאבים וכוח אדם, ללא כל צורך וללא שיקול דעת. בידי דוגמאות שלא כאן המקום לפרטן.

על-כן כלל וכלל איני שותף להתפעלות מגופי אכיפה אלה. לפחות במנהיגותם הנוכחית.

יצוין עוד מחדל חמור: בארה"ב מצאו זה מכבר כי הדרך המעשית ביותר להלחם בפשע המאורגן הוא להכות בכיסיו: לִווְייֳתָּנֵי הפשע אינם מדווחים על הכנסותיהם לשלטונות המס, ולא עולה בדעתם לשלם מס על הכנסות אלו. רק בעזרת חוקרי מס-ההכנסה הופל גדול הגנגסטרים אל-קפונה בשיקגו. אצלנו שלטונות המס טרם נרתמו ללוחמה בפשע המאורגן. דובר על כך כבר לפני שנים, אך עובדי מס-הכנסה דרשו "תוספת סיכון" ומשזו לא ניתנה להם - סֵרבו להתגייס ללוחמה זו. כך גם נעזבו רוב הבדואים וכן הירקנים ובעלי הדוכנים לנפשם. אומנם שאלה גדולה היא אם תוספת 'דמי-סיכון' תבטיח במשהו את שלומם של פקידי-המס, אך לבטח תֵּטִיב את משכורותיהם. שאלה אחרת היא אם אין מקום לשלם תחילה תוספת סיכון לשוטרים בשטח ולשוטרי משמר הגבול. אך "נערי האוצר" לא יאפשרו תשלום כזה לשוטרים.

למה נושא זה מועלה פה? כי מי שעומדים בראש אלו שאמורים לטפל בארגוני הפשע הם אנשי הפרקליטות, ובראש ובראשונה היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה. לא ראינו שאלו עשו משהו כדי לגרום לכך שפקידי-המס יעשו את המוטל עליהם בתחום מסוכן אך חיוני זה.

גם המלחמה בפשעי הצווארון הלבן מגומגמת ביותר, אם גם היו בה מעט הצלחות. חלק מהן- בשל הפניית הפרקליטות לנושאים מסוימים ע"י מבקר המדינה. מדי שבוע מתגלות פרשות שחיתות שנתמשכו שנים במסתרים והן מתגלות יותר במקריות מאשר בשל חקירה ופיקוח.

ועתה לנושא פיצול סמכויות היועץ המשפטי (לשם הנוחות נכנה תפקיד זה בקצרה "היועץ").
דומני שאין בעולם מדינה בה מוקנים לאדם אחד תפקידים וסמכויות כה נרחבים כמו ליועץ המשפטי בישראל. כיום נטען כי למני מזוז – איש המעלה ומשפטן גדול כשלעצמו - אין ידע נרחב דיו בפלילים. אכן - פרשת "האי היווני" ותשלום משכורת העתק ע"י דוד אפל לגלעד שרון "עבור שיטוטו באינטרנט" נסגרה ע"י מזוז וכתב האישום בוטל. אך לי אין ספק שהדבר נעשה בתום-לב אף שנראה שהייתה זו טעות.

האין ממש בטענה כי ליועץ יש עומס תפקידים בלתי-אפשרי? ליו לפקח על עבודת הייעוץ בכל משרד ממשלתי, לייצג את הממשלה בבג"צ, לפקח וליזום חקיקה וחקיקת משנה (תקנות), לטפל בבקשות חנינה, להשתתף בישיבות ממשלה, להרצות בפורומים שונים ועוד ועוד. האם כל יועץ הוא "יחיד בדורו" ולא ניתן למצוא משפטן פלילי דגול שיעמוד, לצדו, עצמאית, בראש התביעה הכללית? מדוע לחשוב שהוא יהא נתון ללחצים פוליטיים יותר מהיועץ? נקודה חשובה מאד למחשבה היא אישיותו של היועץ.

זכינו לאחרונה לשורה של יועצים משפטיים שהיו משפטנים דגולים ובעלי אישיות מוסרית וכריזמה גדולה. בין אם מדובר בשופטים הדגולים מאיר שמגר, יצחק זמיר, אהרן ברק, אליקים רובינשטיין או במני מזוז. אך האם תמיד ימצא אדם כזה? מה יקרה אם ישתרבב לתפקיד אדם שיושפע מדעותיו הפוליטיות? או שיחוש חוב למי שמינהו? או שסתם ישתכר מהכוח העצום שבידיו? במקרה כזה פרקליט מדינה עשוי לשמש משקל שכנגד שיבטיח אי-נקיטת פעולות שלא לטובת הכלל. כבר היו יועצים שניתן היה לפקפק מאד במניעיהם. שר המשפטים נאמן חווה זאת על בשרו, כאשר "תפרו לו תיק" לאחר שהביע דעתו על שינויים שברצונו להנהיג. כך אולץ לפרוש מהממשלה בכהונתו הראשונה כשר משפטים. איני בקיא במה שכונה "פרשת בראון-חברון", אך מינויו של בראון, לימים שר, הרי כבר אושר עד שטורפד.

בתפקיד היועץ נשאו גם אנשים שלא הגיעו לרמתם של היועצים שהוזכרו לעיל או לרמתו של השופט חיים כהן ז"ל, אשר נשא בתפקיד בשכבר הימים. כיום מרבית היועצים המשפטיים שכיהנו בעבר, ועמם השופט בדימוס מישאל חשין, יצאו כנגד כוונת הפיצול. איני בטוח שהם שקלו די את העניין. הם היו באמת יועצים דגולים, אך מי לידיהם יתקע שתמיד ימצא יועץ כמידתם? אהרן ברק הוא משפטן דגול. אך הבה נזכור את פרשת הדולרים של לאה ויצחק רבין ז"ל. רבין היה שגריר ישראל בארה"ב, ובני-הזוג רבין גרו שם מתוקף תפקידו וניהלו את חשבונותיהם הפרטיים בבנקים מקומיים. בתום תפקידו בארה"ב שבו ארצה ולאה השאירה חשבון בנק אותו פתחה בזמנו כדין, ובו נותר סכום של 25.000 דולר. אין ספק שנעברה עבירה לפי החוק דאז, אך מובטחני שכל אדם סביר לא היה רואה בכך עבירה חמורה. לכאורה זו בכלל עבירה טכנית. אחרים שעברו עבירות דומות, או אף חמורות הרבה יותר ולא הועמדו לדין נפטרו בתשלום "כופר כסף". יצחק רבין היה כבר ראש ממשלה. אהרן ברק, שהתמנה זמן לא רב קודם לתפקיד היועץ, החליט בעוז להעמיד את לאה רבין לדין פלילי. יצחק באבירותו אמר שלא יותיר את רעייתו לבדה במערכה אך ברק הודיע כי לא ימנע מאישום פלילי אלא אם רבין יתפטר מראשות הממשלה, וכך היה. כך קנה ברק את עולמו כיועץ, ולא היה עוד מי שיעז להמרות את פיו. חִשְׁבוּ נא- האומנם היה הכרח בנסיבות אלו לְמַצוֹת את הדין ולהסיר ראש ממשלה נבחר מכהונתו בעילא כזו?

למען הגילוי הנאות אציין שלא הייתי ואיני איש מפלגתם של יצחק רבין או חיים רמון, אך רבין נבחר בבחירות דמוקרטיות לתפקידו הרם. העם רצה אז שרבין ינהיגו. בעבירה חמורה, כמו אלו שבגינן שרים נשלחו לכלא, יש למצות את הדין גם עם ראש ממשלה . זה לא היה המקרה. אומר יותר מכך: אילו 'פרשת הדולרים' הייתה נחשפת לפני הבחירות אני בטוח שכל אלו שרצו ברבין היו מצביעים עבורו למרות הפרשה הזו.

המתנגדים למהלכיו של השר נאמן שוכחים שהיועץ הוא פקיד, אומנם בכיר מאד, שממונה ע"י הממשלה, והממשלה היא שאמורה לשלוט. היא ולא היועץ. היא ולא בית המשפט העליון. דומה שכמה שופטים דגולים שכחו זאת, והשתכרו מהכוח הרב שנטלו לעצמם הן בכהנם כיועצים והן כשעלו משם לבית השן. בית שמישאל חשין ראה בו את ביתו הפרטי, ואִיֵים 'לגדוע' כל יד שתונף כנגדו... עם כל הערכתי הרבה לשופט נכבד זה הוא דיבר כאן כאיזה קאדי באירן או בטאליבן, והוא אינו כזה! על כך נאמר: "חכמים היזהרו בדבריכם"...

לסיכום - על פני הדברים, ולמרות התלהמותם של היועצים-לשעבר הנכבדים מאד כנגד הרעיון – אני מציע להירגע קצת, לחדול מלראות בנאמן את יורשו של פרופ' פרידמן שהיה קודמו בתפקיד, והציע וביצע כמה רפורמות ברוכות, ולשקול את ההצעה בשקט ובהגיון ענייני וקר. חבל שחלק מהמתנגדים, כמו חלק מהכותבים באתר זה, נוהגים לתקוף את האיש במקום את דבריו ורעיונותיו. לפחות לכותבים אלה פה הנה מצאתי אילנות גדולים להתלות בהם...

שׁוּב - איני בקיא בכל פרטי ההצעה, וגם איני בטוח שפרופ' נאמן צודק לחלוטין, אך דבריו נראים לי, לפחות לכאורה. מה דעתכם?