ההינתקות (מהמציאות) של מירב ארלוזורוב

בכתבה "איך ישראל הפכה את מפוני חבל עזה למתעשרי נדל"ן" (דה מרקר, 18.10.2010) מספרת לנו מירב ארלוזורוב על פעולות הממשלה בתהליך ההינתקות, ביניהן ההחלטה ללמוד מלקח פינוי ימית ולא לתת למפונים כסף, אלא לסייע להם בבניין ביתם החדש תוך שימור הקהילה המקורית בה חיו בעבר.

בסתירה מוחלטת ללקח שאותו ארלוזורוב מצטטת, היא מבקרת את המתיישבים שהחליטו לא לקחת כסף, אלא לסמוך על הממשלה שתעשה את עבודתה ותשכן אותם.

היא מבקרת את המתיישבים על כך שחל עיכוב משמעותי ביישובם וכי העלויות המקוריות גדלו...

היא מבקרת את המתיישבים על כך שעלות הקרקע ביד בנימין ובחפץ חיים גבוהה מעלות הקרקע בגוש קטיף... כאילו שהדברים היו תלויים בהם וההינתקות נעשתה לבקשתם.

את כל מחדלי הממשלה ארלוזורוב משליכה על המתנחלים ומכנה אותם "מתעשרי נדל"ן".

היותך כלכלנית - אינו מחייב אותך להיות בלתי-הוגנת. היותך בדעה פוליטית התומכת בהינתקות - אינו מחייב אותך להפוך את היוצרות.

מתנחלי גוש קטיף התיישבו במקומם על-פי החלטות ממשלה ובעידודה. גירושם מבתיהם היה מחייב, לכל הפחות, להעבירם מדלת ביתם שנועד להריסה לדלת בית חדש שבנתה המדינה במקומו. זה לא קרה בגלל מחדל כביר ובלתי-נסלח של ממשלת ישראל והעומד בראשה אריק שרון.

רק צרות עין ואפילו רשעות יכולים להפוך את תהליך ההינתקות (מכבסת מילים נאה לגירוש) שנכפה על המתיישבים לרצונם להפוך למתעשרי נדל"ן.