אבל היו שרים שלא הופיעו וגם לא שיגרו מכתבי ברכה: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמקומו מן הסתם לא יכירנו בשדולת א"י, מאז הצהיר על חזון שתי מדינות ממערב לירדן, ומאז הורה על הקפאת הבנייה - מהלכים המנוגדים בתכלית לעמדת השדולה (ולמצע הליכוד).

וכך גם השר דן מרידור - להזכירכם: האיש שנתניהו הביא לליכוד ונבחר לכנסת בקולות הליכודניקים - שנמנע מלהפגין נוכחות פיסית או וירטואלית בשדולה. התנכרותו לשדולה מובנת לגמרי על-רקע עמדותיו הקודמות: התנגדות לחוק משאל-עם בעניין הגולן וירושלים, תמיכתו בנסיגה מלאה מרמת הגולן לטובת הסכם שלום, ושאר עמדות פוליטיות המזוהות עם השמאל. מה באמת יש לו לחפש בשדולת א"י?

אולם ההפתעה בכינוס היסוד של השדולה היה ללא ספק השר מיכאל איתן, שעבר מהפך ענק מאז ייסד בשנת 1988 את השדולה הראשונה למען ארץ ישראל. פעם הוא היה למען א"י. היום הוא טוען שעמדות השדולה אינן תואמות את עמדות הליכוד אלא את אלה הקיצוניות של האיחוד הלאומי. "דרכה של השדולה עומדת בסתירה רועמת למדיניות שמוביל ראש הממשלה בנימין נתניהו בממשלה הנוכחית, ולה מחוייבים השותפים הקואליציוניים", טען.

זהו אותו מיכאל איתן, שב-2002, כשהתבקש על-ידי שדולת יש"ע בליכוד לחתום, כתנאי לבחירתו לכנסת, על מסמך המביע התנגדותו להקמת מדינה פלשתינית ולעקירת ישובים, נופף בניציותו, הזכיר את יוזמתו בהקמת שדולת א"י לפני כעשרים שנה, ואמר: "את הוותיקים יש לשפוט על-פי מעשיהם [בתחומים המעניינים אתכם] ולא על-פי התחייבויותיהם...". לבסוף נכנע וחתם על ההתחייבות.

אבל מאז, עבר עליו מהפך: ב-2005 תמך בהינתקות תוך כדי בעיטה עזה בעמדת מתפקדי הליכוד שהביעו עמדתם במישאל חברי הליכוד.

ועכשיו הוא טוען בעזות מצח מופלגת כי מטרות השדולה, ובהן היעד של "חיזוק האחיזה של מדינת ישראל בכל רחבי ארץ ישראל ובפרט ביהודה ושומרון", אינו תואם את עמדות הליכוד. הלו, הלו, מר איתן. לא התבלבלת? לא הפכת את היוצרות? הרי חוקת הליכוד שעליה הלכו בוחרי הליכוד לבחירות, קובעת שחור על גבי לבן, כי יעדי הליכוד הם "שמירת זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, כזכות נצחית שאינה ניתנת לערעור; התמדה ביישובם ובפיתוחם של כל חלקי ארץ-ישראל; והחלת ריבונות המדינה עליהם".

אז אולי בעצם עמדותיו של איתן, כמו גם של נתניהו ומרידור, הן-הן שאינן תואמות את עמדותיו הבסיסיות של הליכוד?

אבל בליכוד, כמו בליכוד, רשאים הנבחרים בקולות הימין לבטא זלזול מוחלט בחוקת הליכוד, בערכי הליכוד ובחברי הליכוד. תרבות הכחש והמרמה שהנהיג אריאל שרון, כששדד את קולות הימין כדי לבצע באמצעותם את מדיניות השמאל, פורחת ועולה בימי נתניהו-מרידור-איתן.

השאלה היא רק אם מצביעי הליכוד מבינים סוף-סוף עם מי יש להם עסק, ולאן מוליכים את קולותיהם הגזולים?

בשתי מפלגות הציונות הדתית התייצבו לכינוס ההשקה כל 7 ח"כיהן (פרט לאורי אריאל שישב שבעה על פטירת אביו, אך היה בלבו עם הכינוס). אחת מהן, האיחוד הלאומי, אף זכתה במינוי של יו"ר עמית של השדולה משורותיה, ח"כ אריה אלדד. שס שיגרה את יו"ר הסיעה אברהם מיכאלי (שכיו"ר ייצג את הסיעה כולה), יהדות התורה את ח"כ מאיר פרוש, וישראל ביתנו את ח"כ פאינה קירשנבאום.

והיו גם ח"כים מקדימה, הראויים לכל שבח על נכונותם לפעול נגד הרוח הרעה הנושבת בענייני א"י במפלגתם: עתניאל שנלר, יואל חסון ורונית תירוש.

והליכוד? לליכוד 27 ח"כים בכנסת הנוכחית, ומהם 14 שרים. אבל לכינוס היסוד של השדולה הגיעו רק 7 ח"כים: יו"ר הכנסת רובי ריבלין (שכיו"ר אינו יכול להיות חבר השדולה אך הביע בכינוס עמדות העולות בקנה אחד עם יעדיה), יו"ר השדולה ח"כ זאב אלקין, ציפי חוטובלי, ציון פיניאן, חיים כץ, כרמל שאמה, דני דנון, וזהו. השאר מן הסתם היו עסוקים עד מעל לראש. אבל לפחות הביעו הזדהות עם השדולה.

מקרב 14 שרי הליכוד הגיעו רק שניים: שר התקשורת משה כחלון, והשר ללא תיק וחבר ה'שביעייה' בני בגין. בגין, שבאחרונה נחשד בכך שעבר עליו מהפך שמאלני [ראה: מה קרה לבני בגין?], כנראה 'חזר בתשובה' כשאמר למתכנסים: "יש זכות טבעית של העם היהודי לחיות בארצו וזכותה של המדינה בביטחון לאומי - זכויות אלה אינן ניתנות להפרדה. הקמת מדינת אש"ף מנוגדת לשתי זכויות יסוד אלה".

שאר השרים הסתפקו בשיגור מכתבי ברכה. גם זה משהו.