מי צריך עוד ועדות בדיקה?

ואף על-פי כן, אנו בעד בדיקה משפטית. רק ועדה כזו יהא בכוחה להציף מול עיני דעת הקהל העולמית, את צידקת הפעולה הישראלית, לפחות מן ההיבט המשפטי, ואפילו להכשיר מראש פעולות נוספות ליירוט הספינות שבדרך.

אך בעוד שהוועדה המשפטית דרושה אך ורק כדי להרגיע את העולם הנסער לשווא מול החוצפה הישראלית, שמממשת את זכויותיה המשפטיות וחובותיה כלפי אזרחיה, וגם כדי לסכל דרישות להקמת ועדת חקירה בינלאומית, הנה הוועדה השנייה, הצבאית, חיונית ממש כאוויר לנשימה, להמשך הפעילות הימית המסכלת של ישראל.

אין לנו כמובן חצי מילת ביקורת על לוחמי השייטת, שפעלו בגבורה עילאית ובאיפוק מירבי, אבל יש בלבנו על מתכנני המבצע. לא צריך לחבוש את כובעו של פון קלאוזביץ כדי להבין שהייתה כאן פאשלה חמורה, שבשיאה הפכו לוחמי השייטת לברווזים במטווח.

לאן נעלמה חוכמת המלחמה? איפה התחכום והתחבולנות? לא צריך להיות גאון צבאי כדי להבין מראש שהקפת ה'מרמרה' בעשרות ספינות מטרידות ומאיימות של חיל הים, הייתה מרכזת כלפיהן את תשומת לבם של המחבלים שהיו נאלצים להתפרס על פני כל הסיפון ולאורך כל המעקות, ובכך לפנות לכוחותינו אתר נחיתה נקי ממחבלים. לא צריך להיות אסטרטג כדי להעריך, שמטס סמיך של מסוקים שחגים מעל לספינה, עשוי היה לבלבל את האנארכיסטים, שלבטח לא היו מצליחים לנחש מאיזה מסוק מבין הארמדה המעופפת יגיחו לבסוף הלוחמים.

והעיקר, איך זה שהלוחמים צוידו ברובי צעצוע לירי פיינט-בול ולא ברובי סער אוטומטיים?

שתי ועדות הבדיקה, צאתכן לשלום ובואכן לשלום.

אבל לא רק עובדות אלה, המצדיקות את הפעולה הישראלית, ברורות כשמש ואינן צריכות חקירה. גם החוק והמסורת הבינלאומיים, כפי שקובצו באמנה הבינלאומית הידועה בשם עקרונות הלסינקי לנייטרליות ימית, מצדיקים את היירוט הישראלי.

עקרונות הלסינקי קובעים (ותודה ליוסי שלף שאיתר אותם ותרגמם מאנגלית), כי "מותר לתקוף אוניות סוחר המניפות דגל של מדינה נייטרלית, אם קיימת תשתית סבירה להאמין, שהן נושאות מטען מוברח או שהן פורצות סגר ימי, ועל-אף שניתנה להן אזהרה מוקדמת הן מסרבות במתכוון ובבירור להיעצר, או במתכוון ובמפורש מתנגדות לביקור עליהן, לחיפוש בהן, לתפיסתן או להסטתן מנתיבן".

עוד קובעים עקרונות הלסינקי (בדילוגים המתבקשים מחמת קוצר המצע) כי "מותר לתקוף אוניות סוחר המניפות דגל של מדינה נייטרלית אם הן: (א) נוטלות חלק בפעילות עוינת בשירות האויב;... (ה) מסייעות בכל דרך אחרת לפעילות צבאית של האויב, כגון על-ידי הובלת חומרי אספקה צבאית, ואין הן מאפשרות לכוח התוקף להעביר תחילה את הנוסעים בהן ואת צוותן למקום מבטחים. כל עוד הנסיבות מאפשרות, יש להזהירן, על-מנת שתוכלנה לשנות נתיבן, לפרוק מטענן או לנקוט באמצעי זהירות אחרים.

"ביקור וחיפוש: ...יש לאוניות קרב זכות לבקר באוניות סוחר נייטרליות ולערוך בהן חיפוש, על-מנת לברר מה טיב מטענן ומה יעדו. אם אונייה מנסה לחמוק מביקורת כזו או מגלה התנגדות, מותר לנקוט נגדה במידת הצורך בפעולות הנחוצות על-מנת לכפות עליה מימוש זכות זו. עניין זה כולל גם זכות להסיט את האונייה מנתיבה, אם ביקור וחיפוש במקום המפגש עימה אינם ברי-ביצוע.

"סגר ימי: מניעת תנועה ימית כלשהי או מסוימת, מהגעה אל, או מיציאה, מתוך נמל או מחופי צד עוין, מהווה שיטה לגיטימית של לוחמה ימית. על-מנת שיהא בר-תוקף, חייבים להכריז על סגר וכן להודיע עליו לצד העוין ולמדינות נייטרליות, ועליו להיות מיושם באופן יעיל ובלא משוא פנים כלפי אוניות של כל המדינות... מותר לעצור וללכוד כלי שיט נייטרליים שיש בסיס להאמין - או שבאופן הגיוני קרוב לוודאי - כי בכוונתם לפרוץ את הסגר. אם ברור כי כלי שיט אלה, לאחר שניתנה להם אזהרה מוקדמת, מתנגדים לתפיסתם, מותר לתקוף אותם".

עיון, אפילו רופף, בעקרונות הלסינקי, יבהיר כי לא נותר כאן מה לחקור.