ההתנגדות של העיתונאי
אמנון אברמוביץ' למסור את מסמך גלנט לחוקרי המשטרה מעוררת שאלות כבדות-משקל.
אכן, טענתו של אברמוביץ' בדבר הצורך לשמור על המקור שלו היא טענה ראויה בהחלט.
אלא שעל אברמוביץ' לשכנע שהוא אכן רוצה לגונן כאן על המקור שלו בלבד, ולא על עצמו.
שהרי מעמדו הציבורי של אברמוביץ' עלול בהחלט להיפגע אם יתברר שאברמוביץ' נופף אל מול פני האומה, בשעת צפיית-שיא בטלוויזיה, במסמך מזויף.
יש כמובן צדק בטענתו של אברמוביץ' שאם המסמך מזויף, כי אז הזיוף מתייחס ללוגו של המסמך, כלומר הזיוף מתייחס לכך שהמסמך נוצר, כביכול, אצל יועץ התקשורת אייל ארד, אבל אין בכך כדי להפריך את האפשרות שהתוכן של המסמך הוא אותנטי - גם אם הוא נוצר על-ידי מישהו אחר ולא על-ידי אייל ארד.
אבל גם אברמוביץ' יודע היטב, שאם יתברר לחוקרי המשטרה שהמסמך מזויף - איש לא ייכנס לדקויות ולהבדלים שבין זיוף מוצאו של המסמך לזיוף תוכנו, ומה שיתפרסם ויקנה אחיזה בדעת הציבור הוא, שאמנון אברמוביץ' הולך שולל ושימש בידי אינטרסנט כלשהו כלי לפרסום מסמך מזויף.
האם אברמוביץ' חושש מאפשרות שכזו? אין ספק.
וכדאי לתת את הדעת לאפשרות נוספת:
אכן, כפי שצוין, קיימת חשיבות עילאית בשמירה על מקורות מידע, שכן חשיפתם עלולה להרתיע מקורות משיתוף פעולה עם עיתונאים - על כל החשיבות הציבורית שבכך.
עד כדי כך חשובה שמירת מקור המידע, ששופטת בית המשפט העליון לשעבר וכיום נשיאת מועצת העיתונות,
דליה דורנר, ממליצה לעיתונאי שלא להביא לגילוי מקור מידע - גם במחיר של הפרת צו בית משפט שתגרור ישיבה בבית הסוהר.
אלא שנוכח החשיבות העליונה הזו של שמירה על מקור המידע מתעוררת שאלה שגם עליה יש לתת את הדעת. והשאלה היא מה הדין אם קיימת אפשרות שהמקור שהביא לאמנון אברמוביץ' את מסמך גלנט - אותו מקור עצמו - הוא גם מי שחיבר את המסמך? האם גם במקרה כזה יש חשיבות לשמירה על המקור אם יתברר שהוא, אותו מקור, הוא גם זה שיצר את המסמך והניע את כל המהומה? האם אין חשש ששמירה אבסולוטית על מקורות מידע תיצור פתח ותעניק חסינות גם למקורות מקוריים מעין אלה?
אמנון אברמוביץ' טוען שהמדובר במקור ותיק, אמין ופורה. גם אם זה נכון, אין בכך להפריך האפשרות שהמקור המסוים הזה הינו בעל אינטרס ממשי בפרסום מסמך מעין זה שפורסם - אינטרס כה חזק עד שהוא מצא לנכון לחבר את המסמך ולהמציאו לעיתונאי באצטלה של מקור כביכול.
ובכן, בידי מי המפתח לברר האפשרות שאמנון אברמוביץ' מסרב להמציא את המסמך לידי החוקרים כיוון שבכך הוא רוצה, למעשה, להגן על עצמו? ובידי מי המפתח לברר האפשרות - היותר חמורה - שהמדובר כאן במקור שהוא עצמו יצר את המסמך?
המפתח הוא בידי אמנון אברמוביץ' כמובן.
אבל אמנון אברמוביץ' מעדיף, מן הסתם, להשאיר אותנו עם סימני השאלה.
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
