מבחינת הצרכן מחיר הדלק, כמו מחיר כל מוצר אחר, מורכב מהסכום שנשאר בידי המשווק והסכום המועבר למדינה כמס. רק כך ניתן לבחון את מידת ה"הוגנות" של המחיר. הרי אי-אפשר לבוא בטענות למשווק על נטל המס, ולכאורה אי-אפשר לבוא למדינה בטענות על מחיר המוצר.
אלא שבמקרה הזה נכון להפנות אצבע מאשימה כלפי הממשלה על שני הרכיבים. ראשית בעניין מחיר המוצר, עוד קודם שמדברים על שיעור המס האימתני המוטל עליו. את הרפורמה המהותית האחרונה בתחום הנהיג
בנימין נתניהו בשנת 2006, כשהוביל את פיצול בתי הזיקוק אשדוד מבתי הזיקוק בחיפה. את בית הזיקוק הדרומי רכשה חברת 'פז' ואילו בתי הזיקוק חיפה הונפקו לציבור. המדינה חדלה לנהל עסק על-ידי עסקנים ונתנה לאנשי המקצוע ולשיקולים העסקיים להכתיב את המחיר. זו הייתה רפורמה חשובה מאוד, אך אי-אפשר לעצור שם. לא די בשני בתי הזיקוק ליצור תחרות בתחום זיקוק הנפט.
אך התחום הבעייתי עוד יותר היה ונותר שיווק הנפט. בעבודה שערך האוצר הוא העריך שעלות השיווק של הדלק בארץ גבוהה בכ-10% מעלותה בעולם. אולם אין לנתון הזה משמעות, מכיוון שלא ניתן לדעת מהי העלות האמיתית של מוצר, או שירות, אלא אם הוא נמצא בתחרות של ממש.
כיצד יכולנו לדעת מהי מחירה של שיחת טלפון בתוך הארץ, או מחוצה לה, לפני שבזק הופרטה? הרי גם כשמחיר השיחה היה פי עשרה (והוא היה!) ניתן היה להוכיח שזו העלות המדויקת של השירות. עלות השירות הוזלה פלאים, רק כשנכנסו מתחרות לתחום! ענף שיווק הדלק בארץ מתנהג בצורה של קרטל. מדוע חברות הדלק המועטות שמשווקות בארץ את הנוזל הנכסף אינן מתחרות על הצרכנים? מדוע, כמו עלות ניהול חשבון בבנק, מחיר הדלק בתחנות במרכז הארץ זהה למחירו בצפונה ובדרומה? מדוע אף חברה משווקת לא מעיזה להוריד כמה אגורות כדי לגרוף נתח שוק גדול יותר? התשובות ברורות - אין כאן שוק!
זהו בדיוק המקום בו המדינה צריכה להתערב, כדי להסיר את מכשולי השוק שהיא עצמה הציבה ולהביא לתחרות. אלא שדומה שהאוצר נרתע מלגעת בעניין, כי ידיו אינן נקיות. שיעור המס על הדלק הוא בבחינת עוול שעולה על ההפקרות בתחום בו המדינה מעלימה עין מהקרטל ולמעשה משתפת איתו פעולה.
ההשוואות בין שיעור המס על הדלק בארץ לבין שיעורו בעולם מבישות. ראשית, במדינות המושוות מותר ניכוי מלא במס על הוצאות הדלק. בארץ הניכוי חלקי בלבד, גם לעצמאים, כך שבפועל המדינות המושוות אינן גורפות את כל שיעור המס. ובנוסף, יש טעם להטיל מס על הדלק כדי לעודד שימוש בתחבורה ציבורית, אך בארץ לא מדובר באלטרנטיבה רצינית. התחבורה הזו בארץ היא בגדר שערורייה בפני עצמה. רק כשתופרט הרכבת ותתחיל להוות אלטרנטיבה רצינית, כשיופעלו רכבות קלות במרכזי הערים הגדולות, כשייכנסו חברות היסעים נוספות לשוק ויסללו עוד כבישים רבים בארץ, ראוי יהיה להשוות את שיעור המס בארץ לזה הנהוג בעולם. עד אז הממשלה תמשיך למכור לנו כובע טמבל במחיר של מגבעת יוקרתית.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
