כן לחיים

אבן הורגת

בעוד הפעוטה, אדל ביטון, נאבקת על חייה, בעקבות יידוי אבנים בה על-ידי פלשתינים, הגיעה השעה להפנים את העובדה שאבן הורגת.

אם עד כה רשויות הביטחון התייחסו בסלחנות ליידוי אבנים בשטחים, שהפך לשיגרה עבור התושבים היהודים, אשר נחשפים לכך מדי יום, כאילו מדובר בהפרת סדר, הרי מעתה יש לראות באבן נשק קטלני, ובהתאם לכך להעניש בחומרה את המיידים הערבים.

אין זו הפעם הראשונה שהאבן הופכת לקטלנית. אולי לציבור יש זיכרון קצר, אבל רק לפני כשנתיים נהרגו אב ובנו הפעוט מיידוי אבן שפגעה בהם, ובהפגנות הערבים בכביש עארה נהרג ממנה נוסע יהודי. אולם למרבה הצער, כמו במקרים רבים אחרים, הלקח לא נלמד עד כה. עד מתי?

זה עונש?

האם חיי אדם שווים שלילת רשיון רפואי לשלושה חודשים בלבד? לפחות כך נראה על-פי העונש הקל שקיבל הפרופסור המנתח, שעזב את החולה באמצע ניתוח על שולחן הניתוחים, עם רופאים זוטרים, לטובת ניתוח פרטי בבית החולים אסותא, ולמרבה הצער החולה מת.

נכון שבשר"פ שם נמצא הכסף הגדול. אולם האם זה מצדיק סיכון חיי אדם? והיכן האחריות המקצועית של המנתח המומחה? האם זה ה'פרס' שקיבל עבור רשלנותו הקטלנית - שלילת רשיון לתקופה קצרה כל כך, המשַקפת זילות של חיי אדם, במקום שלילה לצמיתות, קנס כספי גבוה ועונש מאסר, אשר גם ירתיע רופאים אחרים מפני רשלנות? והאם זה המודל המקצועי והדוגמה האישית שישמש לרופאים אחרים כמומחה?

מדוע מערכת המשפט נוטה להתחשב ברופאים ולהקל בעונשם, ובכך מעודדת ריבוי מקרים של הזנחה רפואית? דומה כי גם הפעם הצדק לא נעשה ולא נראה.

ייקור החשמל

בצל הביקור ההיסטורי של הנשיא אובמה במדינת ישראל, כמעט עברה בדממה תקשורתית העלאת תעריפי החשמל הצפוייה בשיעור של 6.5%. העלאה זו מצטרפת לייקור החשמל המצטבר בשנה האחרונה, בסך כ-30%(!).

האם זה כרטיס הביקור של יאיר לפיד כשר האוצר, שהבטיח לייצג את מעמד הביניים - ייקור החשמל, המכביד על הכיס של אזרחי ישראל? הרי, כפי שפורסם בחדשות, כבר בימים אלה מתחיל השימוש בגז (ממאגר תמר) לייצור החשמל, האמור לסמן את הוזלתו.
האם הסיבה האמיתית לייקור התעריפים היא העלאת משכורות העובדים, ב-1,200 שקל לחודש, שעליה הודיעה החברה, עם ביטול חשמל חינם (אותה גברת בשינוי אדרת), כאילו שלא מדובר בשיאני השכר במשק?

איפה הכסף, שאל השר, הנה אחת התשובות: במשרדי חברת החשמל וועד העובדים החזק שלה. ואם זוהי רק ההתחלה של כהונת השר, מי יודע אלו גזרות צופים לנו הימים הבאים? הבטחות לחוד, ומציאוּת לחוד כבר אמרנו?

מהדורה חוזרת

החרדים מלינים על כך שהם מחוץ לקואליציה. אולם למעשה אין להם אלא להלין על עצמם. לא סוד הוא שרבים מהם הלכו שבי אחר הבטחותיו של נפתלי בנט, ובחרו עבורו. הם רק שכחו שהוא, כמו כל פוליטיקאי טוב, הבטיח, אבל לא הבטיח לקיים. התוצאה: בחרתם בנט - קיבלתם לפיד.

האם אין זו מהדורה חוזרת של הבחירות הקודמות לעיריית ירושלים? גם כאן היו חרדים (חסידי גור), שהצביעו עבור ניר ברקת החילוני, ולא עבור המועמד מטעמם - מאיר פורוש. התוצאה, למרות כוחם האלקטורלי הגבוה בעיר הקודש - הצבעתם ברקת, קיבלתם עיר חילונית.

ועתה לא נותר להם אלא לפשפש בציציותיהם ולהפיק לקחים מתאימים לקראת הבחירות הבאות.

רב אשכולות

דומה שזו לא רק העיר הליברלית ללא הפסקה, השוקקת גם בתי כנסת, אלא לא פחות דמות האשכולות של רבה הראשי הרב לאו. בצד היותו איש הלכה, הוא מצטיין בפתיחותו, בהשכלתו הרחבה, בנועם הליכותיו ובשיחותיו המרתקות. הוא ללא ספק מגלם את מאמר חז"ל, שנאמר על תלמידי חכמים, כי גם שיחת חולין שלו תורה היא.

השילוב הייחודי הזה, תורה ודרך ארץ של הרב, הוא שהופך אותו לאיש הראוי כל כך לכהן כרב העיר תל אביב, מִשרה שתפורה עליו ככפפה ליד, אשר מקובל על כל גוני הקשת הציבורית החילונית והדתית. מה הפלא שזו לו כהונתו השניה, לאחר פסק הזמן שנטל כרב ראשי לישראל, ושהוא נחשב לידידו הטוב של ראש העירייה, רון חולדאי.

נכון לומר שההיסטוריה של חייו היא במידה רבה ההיסטוריה של העיר, שעימה הוא כל כך מזוהה ואותה הוא כל כך אוהב ומאיר לה פנים. והיא כמובן מחזירה לו אהבה וחיוך גדול. כל הכבוד!

אז מי אמר שרב חרדי לא יכול להיות רב ראשי? הרב לאו כמשל.

שיעור באמונה

אין ספק שהזוג החרדי שלמה ועדנה נקי, אשר עשו היסטוריה וזכו לפרי בטן לאחר 30 שנות נישואים, ונסיונות הפרייה רבים, יכולים ללַמד את הציבור שיעור באמונה ובסבלנות, לא רק בתחום הפריון אלא בכל תחומי החיים, כדברי חז"ל: "אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, אל יתייאש מן הרחמים".

אגב כך בני הזוג חושפים, במהלך ראיון עיתונאי, זוגיוּת מופתית, שבלי ספק תרמה אף היא ליכולת ההתמודדות הנחושה של השניים עם קשיי הפוריות. איש ואישה, כמאמר חכמינו, זכו - שכינה ביניהם, והפעם גם תינוקת. שיזכו ממנה לנחת לרוב.

זוג משמיים כבר אמרנו? כל הכבוד!

פסוקו

חבל שהביקור הנשיאותי בארץ של ברק אובמה הסתיים ללא מחווה נשיאותית ליהונתן פולארד, הנמֵק עדיין בכלא האמריקני.