הולילנד, אם כל חטאת

השבוע היה השבוע של אהוד אולמרט ושל שולה זקן. כך ייכתב בדברי ימי המדינה. אלא שדמותה של זקן תתפוגג לה לאט-לאט אל תוך דמדומי ההיסטוריה. לא כן דמותו של אולמרט. זו תשאר ניצבת כמין ציון דרך. סוג של אשת לוט... לעד. מעולם לא עמד מי שכיהן כראש ממשלה בפני משפט כזה. התקווה היא שלעולם לא יקרה שוב כדבר הזה.

כמו להרבה ירושלמים, הזדמן לי לעבור, מפעם לפעם במכוניתי, לרוב עם אנשים נוספים, בקטע שבין צומת פת הידוע ועד לפניה ימינה, לשד' בגין. התנועה הגדולה הפוקדת כברת דרך קצרה זו, חולפת מתחת לגוש האבן הגדול - הקרוי מגדלי הולילנד. מפלצת אבן ובטון זו חולשת מלמעלה, מפסגת ההר הקרוי, אוי לאירוניה, "בית וגן", על הנוף הפרוש למרגלותיו.

רבים מאתנו זוכרים את הפינה השקטה הזו שהאזור הבנוי הנוכחי מצוי עכשיו במקומה. היה בה מלון קטן ואינטימי, שהכיל גם אולם לכינוסים ולוועידות מעוטות משתתפים. מאחרי המלון הוקם דגם מדויק של ירושלים בימי הבית השני, אליו היו מביאים תיירים רבים. לאלה, שחלפו כאן, לאחר הבנייה המגלומנית, ומתמצאים מעט בנושאים מוניציפליים, היה זה קטע כביש שנסיעה בו הייתה רוויה בתחושת פליאה, צער ואפילו עוגמת נפש.

הבניה הכבדה הזו, מאסת האבן המפלצתית, הניצבת מעל לנוסעים, עוררה תהיות רבות. היא כפתה את עצמה על כל האזור ההומה והסואן שמתחתיה, ובין היתר גם על אותו קטע כביש הנ"ל. יעידו בני משפחתי וחברי שהסעתי לא אחת, בדרכי למבשרת ציון מקום מגורי, שכמעט תמיד, נאמרו במכונית אמירות כגון "תראו את המפלצת", וגם - "איך ניתן רישוי למאסת בניה כזו, במקום כל כך רגיש מבחינה נופית". ועוד אמירות דומות. במשך שנים היו אמירות אלה בבחינת הגיגים בעלמא.

והנה הגיע המפץ הגדול.

בעת כתיבת שורות אלה לא פרוסה עדיין כל יריעת פסה"ד בפני הציבור, לבד מן ההרשעה גופא. לא ברורים עדיין כל הפרטים שכתב השופט על הפרשה. אבל כבר עכשיו ברור כי בנוסף לכסף הגדול שהחליף ידיים, שלטה כאן אם כל חטאת: זחיחות הדעת. זו אפשרה סוג של בוטות. סוג של ביטחון עצמי, אולמרטי, יודע כל. משרה ביטחון עצמי מזויף, על כל סביבותיו.

עכשיו מתעוררים כולם, גם הידידים, ה"סחבקים" לשעבר. חלק מהמקיצים, ממלאי תפקידים מרכזיים בתקשורת, שהסתופפו או ראו את עצמם כמסתופפים בחצרו של אולמרט, מוסיפים את קולם לאותה מקהלת צועקים: זאב זאב. איפה הם היו לפני שנה ולפני שנתיים? הענווה אולי הייתה מחייבת אותם לשתוק, אבל לא. לא הם. עכשיו גם הם במקהלה...

יש לציין כאן את זכותו המיוחדת של יואב יצחק, עורך News1, שהתריע בקול גדול על חשדותיו באולמרט. כבר ביולי 2008 סיפר יצחק לציבור קוראיו כי מדובר בפרשת שוחד. הוא הזהיר כבר אז כי מדובר בפועל בארגון פשיעה בראשו עומד רה"מ דאז, וכי מדובר באחת מפרשות השוחד הגדולות במדינה. רק לאחר שהמשטרה קיבלה מידע נוסף מ News1-, היא החלה ב-2009 בחקירה סמויה ולאחריה בחקירה גלויה ובמעצרים. התוצאות בהכרעת הדין המלאה של השופט דוד רוזן מדברות בעד עצמן.

התהליך כולו ייזקף, לכן בדין, לזכותו של יואב יצחק. מסתבר כי עיתונות חינמית, גם ואולי במיוחד אינטרנטית, מסוגלת לעשות את המלאכה ביושר וללא משוא פנים, ואפילו טוב יותר מזו הכתובה, ובלבד שבראשה יעמוד אדם הנאמן בכל מאודו, לשליחותו העתונאית. כל זאת בניגוד למלחכי הפנכה בעיתונות הכתובה והאלקטרונית, שנכשלו כשלון חמור בפרשת זו. ולא נפרט.