טבולה ראסה

"ציפורה לבני נורא נורא מרוצה מן הרשימה שנבחרה הלילה על-ידי... בוחרי קדימה. הבה ונראה מהי אותה רשימה נפלאה ומידותיה התרומיות:

דליה איציק – האישה שהצהירה שקר על-מנת להתחמק משירות צבאי, ואף שירות לאומי לא עשתה.

צחי הנגבי – האיש שנגדו יש כתב אישום על מינויים פוליטיים בכמות מסחרית, האיש שהודה שכל חייו הפוליטיים היו שקר וכזב כי את רעיון ארץ ישראל נטש עוד בשנת 1979.

רוני בר-און – האיש שנגדו כתב אישום כמעט מוכן בשל הצבעות כפולות. הפה הגדול של "הליכוד" בעבר וקדימה היום, פה המפיק מרגליות של גידופים וחרפות כלפי כל מי שהיה חברו לדרך בעבר.

מאיר שטרית – האיש שאמר כי קדימה היא טבולה ראסה, דף ריק, חסר דעות, חסר רעיונות, מנגנון שליטה ותו-לא. שותף בכיר (לתנועה) לאהוד אולמרט הפורש ואברהם הירשזון הגנב.

רוחמה אברהם – מישהו זוכר משהו חיובי שרוחמה אברהם עשתה בשלוש השנים האחרונות?

אבי דיכטר – האיש שביטחון הפנים שלו כולל רצח ברחובות, שלטון הפשע המאורגן, השתלטות מסיבית של הג'יהאד על אדמת הלאום, והצלחתו הגדולה היא פינוי חבורת נערים ושתי נשים מבית יהודי.

מרינה סולודקין – האופוזיציונרית היחידה לאולמרט וחבורתו. ברשימה זו היא היחידה שאינה שותפה לא לפשע ולא לאיוולת.

בראש הרשימה מצויים כמובן ציפי ושאול, שותפים בכירים לכל מעשי האלימות האנטישמית נגד יהודי ארץ ישראל, מעמונה ועד הבית היהודי, לתבוסה במלחמת לבנון השנייה, לפייסנות האובדנית כלפי הג'יהאד לכל צורותיו, וההתרפסות בפני ממשל אמריקני שהתחנן לעמידה ישראלית איתנה כדי לרדת מן העץ של עשיית 'שלום' עם הג'יהאד.

מנהיגות חלולה כבר אמרנו?"

מתנצל על הציטוט הארוך, אבל משלי אני "גונב".

בעצב רב אני נאלץ להעתיק את דברי (שנכתבו ב-2008) כיוון ששום דבר לא השתנה. אותה מנהיגות חלולה עדיין פועלת במרץ רב לקדם את חבריה, והפעם – לנשיאות. שש שנים לאחר שהוכח כי חוץ מכישלון, בגידה בעניין הציבורי, לקיחת שוחד על-ידי מנהיגם הקודם, שקר והכפשות בריש גלי, אין שום שינוי. שוב הם באים ומציגים את נציגיהם כבחירה הראויה לנשיאות מדינת היהודים. הבחירה הראויה היא טאבולה ראסה, דף ריק, כאילו מוסד הנשיאות אינו אלא משבצת שיש למלאה בגולם כלשהו העונה לקריטריונים של גורנישט מיט גורנישט.

הדברים אמורים במאיר שטרית, שראשת מפלגתו הפליגה בשבחיו מעל גלי האתר. זה האיש שקבע שמפלגה פוליטית אינה כלי להבאת רעיון לכדי חקיקה וביצוע, אלא לוח ריק שעליו יכול לכתוב המנהיג כרצונו. ואם המנהיג משנה את דעותיו בפניית פרסה תחת לחצים – זה בסדר. כי המנהיגות, וממילא המדינה, אינה מבנה רעיוני של תקומת ישראל בארצו, אלא מנגנון שבו משתמשים להאדרה עצמית או לא אחת – התעשרות.

מילא שטרית, שלזכותו שירות צבאי מכובד וקידום של יבנה ממחנה פליטים לכדי עיר ואם בישראל. אבל דליה איציק, המשתמטת משירות בצה"ל שכל מה שהיא מביאה למוסד הנשיאות הוא שני כרומוזומי X? בחרו בי כיוון שאני אשה, אומרת בלי למצמץ. בחרו בי כיוון שנטשתי את מפלגת נעורי למען הזדמנות פוליטית.

יש בכל זאת ברשימה דלעיל אישה שיכולה לזקוף לזכותה את ההתנגדות למושחתים. אבל אותה אין ציפורה לבני מזכירה כלל כמועמדת ראויה לנשיאות. הייתכן שהקריטריון העיקרי של פליטי ה"מפץ הגדול" לנשיא מדינת היהודים היא השתתפות בלתי מסויגת בשחיתות על-פי אחת או יותר מהגדרותיה? אופורטוניזם פוליטי? הכמיהה לחיסול ההתיישבות היהודית בארץ ישראל ההיסטורית תמורת פיסת נייר? המשכיות של חתרנות בלתי נלאית ממרום כס הנשיא?

לא מפתיע אבל די מדכא. נקווה שחברי הכנסת יבחרו טוב יותר.