|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
קול אישה בגן: סופרות ילדים בשיח גברים הגמוני
|
הסופרות העבריות – חמדה בן-יהודה, מרים ילן-שטקליס ונורית זרחי, נציגות שלושה דורות בספרות הילדים העברית, חתרו אישה בדרכה תחת שיח הגברים ההגמוני המגולם במיתוס "הילד והגן"
|
|
[צילום: אריה (סצ´י) שגיא]
|
|
|
|
|
במאה ה-19 הלך והתגבש אחד המיתוסים המכוננים של התרבות המערבית המודרנית: מיתוס הילדוּת או מיתוס "הילד והגן". ראשיתו בתפיסות חינוך חדשניות (רוסו, פרובל), שמתחו זיקה בין ילד-טבע-גן, ואחריתו בסיפור הגמוני, כובש, גברי ואבסולוטי, שנבנה סביב מטפורה טעונה כ"גן עדן", שפרטה על נימי מטען אסוציאטיבי מן המוכן, שהיה מצוי במורשת התרבות המערבית. נקודת המבט המדומיינת שיוחסה לילד, נוכסה בידי הרומנטיקנים (וורדסוורת, שילר) ותנועות השחרור הלאומיות, שתרגמו "גן" ו"טבע" לטריטוריה ולמולדת, ונדרשו למיתוס "הילד והגן", עת שקשרו את הילדות לרתמת הלאומיות ושחו בדימויי לידה, אדמה וילִידים אוטוכטוניים וגיבורים (משיח, 2000).
בקונטקסט התרבות העברית המתחדשת בתקופת ההשכלה והתחייה קיבל המיתוס משנה תוקף, כשסופרי ההשכלה התרפקו על המטפורה המאגדת ילד, גן ושעשועים כאמצעי לקידום חינוך מתוקן ולאומיות לטנטית, שעה שבני דור התחייה הבנו באמצעותו דיוקן חדש בדמות ילד עברי-לאומי, והביאו ליצירת נורמה פואטית המשלבת דמיון, טבע וחיוּת.
סופרי הילדים הארץ-ישראלים והישראלים, שברוח סופרי התחייה אימצו את מיתוס הילדות ה"אוניברסאלי", נבחנו בשני אופנים: מן ההיבט הלשוני - ביכולתם להוכיח עליונות לשונית ושליטה בנורמה אסתטית חדשה, ומן ההיבט האמנותי - בכישרונם הכפול להבנות ילד "גן וטבע" תואם הדגם, שהתקבל והוטמע בספרות הילדים העברית באירופה, וגם נענה לצפייה לדגם חדש, המשקף את המציאות הנבדלת בארץ ישראל.
טענתי היא כי הסופרות העבריות - חמדה בן-יהודה, מרים ילן-שטקליס ונורית זרחי, נציגות שלושה דורות בספרות הילדים העברית, חתרו אישה בדרכה תחת שיח הגברים ההגמוני המגולם במיתוס "הילד והגן". בכתיבתן השמיעו קול שונה, שערער על מונוליט הילד המדומיין ופרץ את גבולות המיתוס, שהפך את הנשים לסוכנות משנה של תפיסות אידאולוגיות, חינוכיות, ספרותיות ואמנותיות. בן-יהודה סירבה לסרטט דיוקן ילדות אידילית, סנטימנטלית ומאושרת, שטקליס (בניגוד לגולדברג) לא חיילה את ילדי האדמה - ה"צברים", וזרחי חשפה בגן-עדן הילדות את זרעי התוקפנות והרוע.
קעקוע מיתוס "הילד והגן" עשוי להוביל לתפיסת ילדות, שלא הייתה כמותה בספרות הילדים העברית, באשר היא מפנה עורף למיתוס הגברי, האסקפיסטי והממסך על אודות הילדוּת. הרצאתי תבקש למפות את מהלכו.
|
|
- אלקד-להמן, א' (2006). לבדה היא אורגת. קריאה ביצירת נורית זרחי. ירושלים: הוצאת כרמל.
- ברלוביץ, י' (1996). להמציא ארץ להמציא עם: תשתית ספרות ותרבות ביצירה של העלייה הראשונה. תל אביב: הוצאת הקבוץ המאוחד.
- משיח, ס' (2000). ילדות ולאומיות. דיוקן ילדות מדומיינת בספרות העברית לילדים 1948-1790. תל אביב: צ'ריקובר.
- פלדמן, י' (2002). ללא חדר משלהן, מגדר ולאומיות ביצירותיהן של סופרות ישראליות. תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
- קרן-יער, ד' (2007). סופרות כותבות לילדים. קריאה פוסט-קולוניאליסטית ופמניסטית בספרות ילדים עברית. תל אביב: רסלינג.
|
|
|
אוניברסיטת בר-אילן והאגודה הישראלית לחקר שפה וחברה;
תקציר - הוכן עבור הכנס הבין-תחומי השני בנושא שיח ומגדר בישראל (03.02.09)
|
|
| תאריך:
|
03/02/2009
|
|
|
עודכן:
|
03/02/2009
|
|
סלינה משיח
|
|
קול אישה בגן: סופרות ילדים בשיח גברים הגמוני
|
|
|
המפגש בין הזהות הלאומית לזו המגדרית מייצר שורה שלמה של יחסי כוח: הכפפה, שעבוד, סירוס, אבל גם מאבק, התמרדות וחתרנות. כפי שמציע פוקו, בדיון על המיניות, שדות שיח שונים ובכלל זה גם השיח הלאומי, מקדמים יחסי כוח המאפשרים בתורם ייצור שדות שיח נוספים. בהקשר הלאומי הופכת הזהות המגדרית לאתר של כוח ומאבק הסובבים לעתים קרובות סביב הצורך בשימור מאפייניה המסורתיים. יחסים אלו נכונים כמובן גם במסגרת הסיפור הציוני שתבע, כפי שהראה לאחרונה מיכאל גלוזמן, לשקם את הגבריות היהודית הפגומה.
|
|
|
|
|
הביקורת הפמיניסטית על המדיה מרבה לבקר את אופן הייצוג של נשים בעיתונות בכלל ובעיתוני הנשים בפרט. ביקורת זו מדגישה שהייצוג של נשים הנו סטריאוטיפי, מאחר שהוא מייחד אותן למרחב הפרטי ומתמקד בתפקידיהן המסורתיים - אם, רעיה ועקרת-בית (Byerly & Ross, 2006). עיתון הכלכלה הישראלי לנשים ליידי גלובס מאפשר לבחון דווקא את הייצוג של האישה "האחרת", האישה במרחב הציבורי, בעולם הגברים, המכונה "אשת עסקים" או "אשת קריירה".
|
|
|
|
|
שאלת משמעותו של הדם בפולחן הקרבנות הישראלי הקדום עוררה עניין רב במחקר, היות שהדגש המושם על הדם בטקס המקראי הוא חריג לעומת השימוש בו בטקסים הנהוגים בסביבה התרבותית הרלוונטית (McCarthy, 1973; Geller, 1996; Gilders, 2001; Gruenwald, 2003). עבודת המחקר שלי עוסקת בחשיפת המשמעות המיתית של הדם בפולחן המקראי לאור תיאוריות העוסקות בקשר שבין הפולחן לבין המיתוס (Gruenwald, 2003). ההנחה המרכזית במחקרי גורסת כי ההתגדרות הייחודית של הריטואל המקראי, ותפקיד הדם בו, כרוכים במעבר מפוליתאיזם למונותאיזם, בעיקר מן הסיבה שהדת המונותאיסטית שהתגבשה בישראל היא דת אנדרוצנטרית ופטריארכלית. השאלה העומדת בלב הדיון היא שאלה מגדרית והיא נוגעת לקשר האפיסטמולוגי שבין משמעות הדם בפולחן למונותאיזם.
|
|
|
|
|
ההרצאה תתמקד במדורם של אבנר ורלי אברהמי, "מצב משפחתי", המתפרסם במוסף סוף השבוע של הארץ ועוסק בדיוקנאות משפחתיים ישראלים. הטור משמש כאתר מופע מדגמי, מילולי וחזותי כאחד של "פני המדינה", מעין גרסה עיתונאית מקומית שלNational Portrait Gallery. הבחירה בזירה הפומבית של העיתונות כ"גלריה" מעלה שאלות בדבר אופיין הייחודי של דרכי הייצוג של המשפחות כגפים אוטונומיים וזיקתן לתפיסתה העצמית של העיתונות כרושמת דברי העתים, בסוגה המשלבת ייצוג ביוגרפי של גברים ושל נשים בכתיבה עיתונאית וצילומי דיוקן קבוצתיים.
|
|
|
|
|
בשנים 2000-1997 פעלו בישראל שתי קבוצות מחאה בנושא ביטחון לאומי: "ארבע אימהות" ו"התנועה ליציאה בשלום מלבנון" במטרה להביא לנסיגה ישראלית מאזור הביטחון בדרום לבנון. מטרתן של שתי הקבוצות הייתה זהה, אך דרכי פעולתן היו שונות. "ארבע אימהות" מיצבה את עצמה כתנועה עממית, ללא נטייה פוליטית. היא התמקדה בפעילות רצופה ושוטפת, ניסתה להעביר מסרים פשוטים ורגשיים, ולא התיימרה להציג תוכנית מעשית ליציאה מלבנון. "התנועה ליציאה בשלום מלבנון" בראשותו של יוסי ביילין (שפעל קודם לכן בנושא כחבר כנסת) מיצבה עצמה כתנועה בעלת פתרון מעשי וממשי הניתן ליישום מיידי. היא התמקדה בפעילויות ממוקדות, והייתה בעלת תשתית ארגונית מסודרת. להבדלים אלה ואחרים הייתה משמעות בבחינת הסיקור התקשורתי.
|
|
|
|
|
בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
