סרט על נשים שאוהבות את עבודתן? פריצת דרך

מישל גולדברג (Michelle Goldberg), בעלת טור ב-New York Times, מנתחת את האופן שבו התרבות והקולנוע מתייחסים לאמביציה נשית, ומצביעה על שינוי מרענן בייצוג של נשים בשוק העבודה (יום ב', 04.05.26). גולדברג טוענת כי בניגוד לנרטיבים קודמים שהציגו עבודה קשה כנטל או כגורם לשחיקה רגשית, עולה כעת הכרה בכך שנשים רבות אכן "חולמות על עבודה" - לפחות מהסוג שמביא איתו תחושת שליטה, סוכנות (agency) וזוהר. לדידה, הסרט "השטן לובשת פראדה" והשיח המחודש סביבו משמשים נקודת מוצא להבנה שנשים יכולות לשאוב סיפוק עמוק מהישגים מקצועיים, גם אם הם דורשים מחירים אישיים, מבלי להיחשב ל"קרבנות" של המערכת הקפיטליסטית.

המאמר מפרט כיצד הדימוי של ה"גירלבוס" (Girlboss) עבר גלגולים שונים, מהערצה עיוורת לביקורת נוקבת, וכעת לחיפוש אחר איזון המכיר בערך של מומחיות ומצוינות. גולדברג מסבירה כי עבור נשים רבות, העבודה היא המקום שבו הן מבטאות את הזהות שלהן ומשיגות עצמאות כלכלית וחברתית, ואין צורך להתנצל על כך. היא מציינת כי הייצוג הקולנועי של נשים שאוהבות את עבודתן הוא "פורץ דרך" במובן זה שהוא משחרר את האישה מהצורך לבחור בין הצלחה מקצועית לבין "חיים אמיתיים", ומציג את הקריירה כחלק בלתי נפרד מהמימוש העצמי.

בין אמביציה למצוינות נשית

אנו עדים למציאות שבה האמביציה הנשית אינה נתפסת עוד כסטייה או כפגם אישיותי. גולדברג טוענת כי השאיפה למצוינות והרצון להוביל בתחום המקצועי הם כוחות חיוביים המעניקים לנשים משמעות וסיפוק. השחיקה בנרטיבים הישנים, שתיארו קריירה נשית כמאבק תמידי מול חיי המשפחה, מפנה את מקומה להבנה שעבודה יכולה להיות מקור של כוח ושמחה. מדובר בשינוי תודעתי המאפשר לנשים להגדיר את עצמן דרך המעשים וההישגים שלהן בעולם האמיתי.

ההכרה בנשים שאוהבות את עבודתן היא צעד חשוב לעבר שוויון אמיתי. גולדברג מסכמת כי היכולת לחלום על עבודה מאתגרת ומתגמלת היא זכות שבעבר הייתה שמורה בעיקר לגברים, והפיכתה לנחלת הכלל היא הישג פמיניסטי משמעותי. היכולת של הקולנוע והתקשורת לשקף את המציאות הזו מסייעת לנשים צעירות לראות בקריירה יעד ראוי לשאיפה, ולא רק הכרח כלכלי. בסופו של דבר, אהבת העבודה היא ביטוי לחופש הבחירה ולרצון להשאיר חותם בעולם.

מישל גולדברג: בעלת טור דעה ב-New York Times מאז 2017 ומחברת ספרים העוסקים בפוליטיקה, מגדר ודת; זוכת פרס פוליצר לשנת 2018 כחלק מצוות העיתון.

תמצית מתוך מאמר שפורסם באתר New York Times.