עברם הנאצי של אילי הרכב הגרמניים

ענף הרכב הוא עמוד השדרה של המשק הגרמני, עם 10% מן התוצר במותגים כמו פורשה, ב.מ.וו, פולקסוואגן ומרצדס. חברות אלו משקיעות מיליונים במיתוג, אבל לא בשורשיהן. ההצלחה של חברות אלו קשורה במישרין לתקופה הנאצית. פרדיננד פורשה שכנע את אדולף היטלר להכניס לייצור את ה"פולקסוואגן", מכונית העם. בנו, פרי פורשה, אשר בנה את החברה, היה קצין מתנדב בס"ס. הרברט קוונדט, אשר בנה את ב.מ.וו למעמדה הנוכחי, ביצע פשעי מלחמה. כך גם פרידריך פליק, אשר שלט במרצדס-בנץ והורשע בנירנברג.

דייוויד דה-יונג, לשעבר כתב בחדשות בלומברג, עוסק בשורשים אלו בספרו Nazi Billionaires: The Dark History of Germany’s Wealthiest Dynasties, והכתבה על אילי הרכב בניו-יורק טיימס מבוססת על ספר זה. לא מדובר ממש בסוד בגרמניה של היום, הוא אומר, אבל כולם אוהבים לשכוח אותו. בכירי ענף הרכב, אשר מילאו תפקיד מרכזי ב"נס הכלכלי" שאחרי המלחמה, זוכים להערצה תוך התעלמות ממעשיהם בזמן המלחמה. שמותיהם מעטרים בניינים, קרנות ופרסים. במדינה הזוכה לשבחים כה רבים על תרבות הזיכרון שלה, האמת על מעשיהם של עשיריה בזמן המלחמה היא במקרה הטוב הערת שוליים. מה שלמדתי המם אותי, כותב דה-יונג.

שניים מיורשי משפחת קוונדט שווים כיום 38 מיליארד דולר. הם שולטים בחברות ב.מ.וו, מיני ורולס-רויס, ובידיהם אחזקות משמעותיות בענפי הכימיה והטכנולוגיה. אבי המשפחה, גונתר קוונדט, ובנו, הרברט קוונדט, היו חברים במפלגה הנאצית. הם העסיקו 57,000 עובדי כפייה במפעליהם, אשר ייצגו נשק לצבא הגרמני. גונטר קוונדט רכש חברות מיהודים שאולצו למכור אותן מתחת לשוויין ומאחרים שרכושם נשדד לאחר שהנאצים כבשו את ארצותיהם; הרברט היה שותף לפחות לשתיים מן הרכישות הללו ופיקח על בניית מפעלים במחנות משנה של מחנות ריכוז בפולין.

לאחר תום המלחמה, בני משפחת קוונדט זכו ל"דה-נאציפיקציה" כחלק מהליך משפטי פגום במערב גרמניה, בו התחמקו רוב הפושעים הנאצים מלתת את הדין על מעשיהם. בשנת 1960 הציל הרברט את ב.מ.וו מפשיטת רגל, הפך לבעל המניות הגדול בה והחל לבנות אותה מחדש. שניים מילדיו – סטפן קוונדט וסוזן קלאטן – הם המשפחה העשירה ביותר בגרמניה. הם מנהלים את ב.מ.וו מבניין הנושא את שמו של סבם ומעניקים פרס שנתי לעיתונות על שם אביהם.

בני המשפחה אינם יכולים לטעון שאינם יודעים על מעשיהם של האב והסב, מדגיש דה-יונג: מחקר שהזמינה המשפחה ב-2011 חשף חלק מן הפרטים, אבל הם מעדיפים להתנהג כאילו דבר לא אירע. רק באוקטובר 2021, בעקבות שאלותיו של דה-יונג, עודכנו קורות החיים של הרברט קוונדט באתר של הפרס הנושא את שמו והם כוללים חלק מממצאי המחקר על העסקת עובדי כפייה – אבל לא חלקו בהקמת מחנות משנה של מחנות ריכוז, העסקת עובדי כפייה באחוזתו הפרטית ורכישת חברות שנגזלו מיהודים. ואילו קורות החיים של הרברט קוונדט בקרן הצדקה של ב.מ.וו אינן כוללות ולו מילה על מעשיו בתקופה הנאצית.